תנועת אומ"ץ ביקשה ממבקר המדינה לבדוק שורה של בעיות הקשורות בהתפלת מים בישראל 10/11/2010
בפנייה של תנועת אומ"ץ אל מבקר המדינה כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי: תנועת אומ"ץ קיבלה באחרונה מידע מהימן ממקורות שונים, הקשור בנושא של התפלת המים בישראל, שממנו עולה תמונה שכניסת המדינה לעידן ההתפלה וחלוקת הזכיונות לבעלי הון לבנות ולתפעל מתקני התפלה יוצרת מכלול של בעיות, המחייבות לדעתנו בדיקה יסודית של משרד מבקר המדינה. בעיה זו מקבלת משנה חשיבות לאור העובדה שבחורף הנוכחי לא יורדים כמעט גשמים, דבר שעלול להחמיר את מצב משק המים במדינה. תמונת המצב הכוללת של משק המים במדינה מצביעה על כך כי צריכת המים השפירים (מי שתיה) בישראל הולכת וגדלה משנה לשנה, בעיקר במגזר הביתי, וכעת צריכה זו עומדת על כ-1200 מלמ"ש (מליון מ"ק לשנה). כאשר כ-50 מלמ"ש מסופקים לממלכת ירדן עקב הסכמי השלום המבורכים שנחתמו בשנת 1994, כ-50 מלמ"ש נוספים לרשות הפלסטינית, והיתר מתחלקים בערך שווה בשווה בין הצריכה הביתית לחקלאית. המקורות הטבעיים הזמינים העומדים לרשות מדינת ישראל לטובת תפעול המערכת הארצית הם: מים עיליים בתפוקה מקסימאלית של כ-850 מלמ"ש (500 מהכנרת, כ-120 ממעיינות וכ-230 מלמ"ש מנחלים). אקוויפר ההר (ירקון תנינים) המסוגל להפיק כ-300-480 מלמ"ש, מילוי טבעי ממוצע שלו הוא 360 מלמ"ש. אקוויפר החוף, גם ממנו ניתן להפיק כ-360 מלמ"ש, האקוויפרים המזרחיים מהם ניתן להפיק עד 260 מלמ"ש ואקוויפר הגליל המערבי ממנו ניתן להפיק כ-140 מלמ"ש. כמו כן, יש במדינה פוטנציאל של לפחות 180 מלמ"ש מים מליחים (בעלי רמת מליחות נמוכה בהרבה ממי ים) אותם ניתן להתפיל בעלויות נמוכות יחסית (פוטנציאל זה לא ממוצה עד תום). למרות כל המקורות הללו, שינויי מזג האוויר והאקלים הביא עימו מספר שנים שחונות שבעקבותיהן התקיימה "שאיבת יתר" מכל המקורות הללו והורדת מפלסים עד למפלסים המסכנים באופן מטריד את איכות המים. מבחינה יסודית של הנושא ע"י תנועת אומ"ץ עולות השאלות הבאות: • התפלת מי ים הנה החלטה מבורכת שהיתה חייבת להתקבל כבר מזמן, אך האם התפלה של 750 מלמ"ש אינה מוגזמת? מה יקרה כאשר יסתיים עידן הבצורת ויגיעו שנים גשומות? עפ"י החלטת הממשלה, "מקורות" חייבת לקנות ולקלוט את כל המים המותפלים, האם נוותר על שאיבת "מים זולים" מהכנרת ומהקידוחים, נזהם את הסביבה בייצור אנרגיה מיותרת ונתפיל בעלויות גבוהות מי ים, האם אנו גוזרים גזר דין מוות על החקלאות במקרה כזה? • האם יש מודעות לכך שכאשר אנו הופכים את המים למוצר צריכה ככל המוצרים, המיוצר ע"י בעלי ההון, שמטרתם היחידה היא להשיא רווחים עבור בעלי המניות, אנו מסתכנים בצמצום עלויות הפקה שיגרום לפגיעה באיכות המוצר? • "מקורות" הינה מהחלוצות בתחום ההתפלה, הטכנולוגיה שפיתחה משמשת להתפלת מים במדינות רבות בעולם, עלות ההתפלה שהציעה "מקורות" היא עלות סבירה ביחס לשוק, האם בעל הון שהינו זכיין עשוי להרוויח סכומי עתק מהמדינה יכול לקבוע מחירי התפלה לא ריאליים? • להתפלת המים יש השלכות סביבתיות שליליות הן בזמן ההקמה והן בזמן ההפעלה בהן: פגיעה בשימושי קרקע לצורכי ציבור הנובעת מהקמת מתקני התפלה בקרבת החוף, פגיעה בנוף ובארכיאולוגיה, פגיעה בפעילות ימית (דייג, שייט, צלילה וכד'), פגיעה בחי ובצומח כתוצאה מסילוק מי רכז בהם ריכוז המלח גבוה פי 2-3 מהריכוז במי ים רגילים (באשקלון סמוך למתקן ההתפלה קיים כתם חום גדול בים שלא חוקרים את פשרו), זיהום בכימיקלים שונים, פגיעה בקרקעית ע"י הנחת צנרת תת מימית, פגיעה במערכת ההידרולוגית והשפעה על זרמי החוף, יצירת מפגעי רעש ועוד, לניטרול מפגעים אלו משמעויות כספיות, האם הרגולטור יחייב את בעלי ההון לפעול בנדון? • יש לבצע פעילות שתמנע אפשרות של דליפת מי רכז מלוחים למי התהום, וכן תזהם את אקוויפר החוף, האם נלקח בחשבון הסיכון הכרוך בכך? • ע"פ החוק, המים שייכים לאזרחי המדינה ועל נציבות המים והמדינה לחלקם באופן שוויוני בין האזרחים, האם הפרטת משק המים, וצריכת יתר של חלק מהמגזרים לא פוגעת בעיקרון הזה המבוסס על צדק חברתי, ומנוגדת למנדט שקיבל נציב המים מתוקף "חוק המים" ? • האם "מומחים" לתחום ההתפלה קנו את הידע שלהם שעבדו עבור המדינה, וכיום מממשים אותו עבור בעלי ההון במפעלי ההתפלה?
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים