אומ"ץ דורשת חקירה דחופה לחשיפת הסיבה לאי-הנצחת לוחמי השייטת שנפטרו מסרטן 28/01/2009
במכתב שנשלח ע"י יו"ר הנהלת אומ"ץ, אריה אבנרי, אל שר הביטחון, אהוד ברק, נכתב: "תנועת אומ"ץ פונה אליך בבקשה לערוך חקירה דחופה לאיתור הגורם ו/או הסיבה, שבחדר ההנצחה של שייטת 13 לא מונצחים לוחמים שהלכו לעולמם, כתוצאה ממחלת הסרטן שבה לקו ואשר הוכרו ע"י שלטונות צה"ל כמי שמחלתם אירעה כתוצאה ועקב שירותם הצבאי בנחל הקישון, נמל חיפה ומימי הסביבה במסגרת שירותם הצבאי הסדיר או בשירות מילואים. אחד מהנפטרים הוא לא אחר מאשר מפקד היחידה לשעבר סא"ל מיל. שאול זיו ז"ל, עובדה המחמירה את אופי המעשה. במקביל אנו מבקשים לחקור האם קיים קשר בין עובדת אי ההנצחה לבין העובדה כי השייטת מאומצת על ידי סמי עופר ורעייתו אביביה, שהינם חברי עמותת עטלף. סמי עופר הינו מבעלי בתי הזיקוק בחיפה, שהינו אחד הנתבעים בכמה תביעות שהוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה ע"י לוחמי שייטת 13 לשעבר ובני משפחותיהם. עילתן של תביעות אלה הם נזקי נפש וגוף שנגרמו ללוחמי השייטת לשעבר, בגין מחלת הסרטן ומחלות אחרות שנגרמו להם, בעקבות פעילותם במימי הקישון במהלך שירותם הצבאי ובשירות המילואים מאז שנות ה-50 ועד שנות ה-90. אנו מבקשים לציין כמה עובדות בהקשר לכך: 1. ב-24 ביולי 2000, בעקבות קבלת מידע על כמה מחיילי שייטת 13 של חיל הים וחיילים מיחידות אחרות באותו החיל, בהווה או בעבר, שלקו במחלות הסרטן, החליט הרמטכ"ל, מתוקף סמכותו לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי התשט"ו - 1955 (להלן: "חוק השיפוט הצבאי"), על מינוי ועדת חקירה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס מאיר שמגר, לבדיקת ההשלכות של הפעילות הצבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל, שפעלו במקום. מטרת הועדה הייתה לחקור האם מימי נחל הקישון מכילים או הכילו חומרים מסכני בריאות, מהם הסיכונים הרפואיים שעלולים להיגרם למי ששהה במים אלה, במסגרת אימונים או בכל פעילות צבאית אחרת, האם קיים קשר סיבתי ואפשרי בין מצב המים לבין מחלות הסרטן לסוגיה וכן מהי האחריות של הגורמים הצבאיים בעניין זה. 2. ועדת שמגר המליצה, במסקנותיה, להכיר לפנים משורת הדין, עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום ( התש"ט-1959 וחוק החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 (להלן: "דיני השיקום"), בחיילים שנחשפו למימי הקישון במהלך שירותם הצבאי. המלצה זו אומצה באפריל 2003 ע"י שר הביטחון דאז שאול מופז. 3. ואכן, לוחמי שייטת, שחלו במחלות ממאירות וכן משפחותיהם של לוחמים, אשר הלכו לעולמם בעטיין של מחלות אלה, הוכרו ע"י משרד הביטחון כנכי צה"ל או כמשפחות שכולות (הכל לפי העניין), לאחר שנקבע כי המחלות בהן חלו ו/או מהם נפטרו, הוכרו כמי שאירעו כתוצאה ועקב שירות הצבא בנחל הקישון, נמל חיפה ומימי הסביבה. הנפטרים זוכים לקבורה צבאית והמשפחות השכולות זכאיות לכלל ההטבות הסוציאליות המוסדרות בדיני השיקום. 4. לאחרונה הובא לידיעתה של תנועת אומ"ץ כי חרף העובדה שצה"ל הכיר כמפורט לעיל בלוחמים הללו כחללי צה"ל ומתוך כך באלמנותיהם וילדיהם כמשפחות שכולות, שייטת 13, היחידה ששלחה אותם בפקודה לפעילות באזור הקישון, מתכחשת לעובדה זו, דבר הבא לידי ביטוי בסירוב תמוה, בלשון המעטה, להנציח את החללים בחדר ההנצחה של היחידה. משפחות חללים אחרות של היחידה, אשר בניהן קיפחו את חייהם במסגרת פעילות מבצעית וסיבות מות יקיריהן אינן קשורות למחלת הסרטן זוכות להנצחת יקיריהן וצאצאיהם מוזמנים לטקסי זיכרון ולאירועים אחרים המאורגנים ע"י היחידה. אומ"ץ סבורה שההחלטה שלא להנציח את חיילי השייטת בשירות סדיר ומילואים שנפטרו ממחלת סרטן בעקבות שירות ביחידה עומדת בניגוד לאמות המוסריות והערכיות של צה"ל ויש בה יצירת אבחנה בין דם לדם שמקומה לא יכירנה במחוזותינו. אנו פונים אליך בבקשה להפעיל את סמכותך ולהורות על חקירה שתכליתה יהיה לברר מדוע שייטת 13 אינה מנציחה לוחמים אלה אשר חלו ונפטרו ממחלות הסרטן עקב חשיפתם למימי הקישון במהלך שירותם הצבאי, ביניהם אחד ממפקדי השייטת לשעבר, על אף שהוכרו ע"י שלטונות צה"ל וכן מהי סיבת החרמתם של משפחותיהם. במקביל אנו תובעים כי תנקוט בפעולה דחופה כדי למנוע את המשך החרמתם של חלק מחללי שייטת 13 בגלל שיקולים זרים ומחפירים."
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים