תנועת אומ"ץ ביקשה ממבקר המדינה לבטל צו זמני שהוענק ל-2 עובדי מועצת גן יבנה ולנקוט כנגדם בסנקציות עפ"י החוק. 13/11/2013
בפנייה של תנועת אומ"ץ אל מבקר המדינה כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי: הנני מתכבד לפנות למכובדי בעניין הנדון להלן: ראשית, ייאמר כי תנועת אומ"ץ סבורה כי יש לעשות הכל על מנת להגן על חושפי שחיתויות. אלא שיש ליתן הדעת וגם הדין, במקרים כאשר מתברר בדיעבד, ובכלל אם בפסיקת בית המשפט, כי ישנם מי שמנצל לרעה את החוק ואת הגיבוי שניתן להם. ובמה דברים אמורים לפנייתנו זו: 1. הפרשה בקליפת האגוז: א. בשנת 2005 בראש חוצות ופרסומים בתקשורת, פצחה מה שנקראה "פרשת העלמת העיתונים" בגן יבנה. בפרשה זו, התלוננו במשטרה רק כלאחר זמן רב (כמעט שנה) שני עובדי המועצה משה מזרחי ואלון מצרי, וטענו כי גנבו את העיתונים שנתפרסמה בהם כתבה כנגד אשתו של ראש המועצה, בהוראתו. הם הודו בגניבה, הורשעו והפכו לעדי התביעה כנגד ראש המועצה אשר הוגש נגדו כתב אישום בשנת 2008 בעבירות של גניבה, בידוי ראיות, מרמה והפרת אמונים. ב. ראש המועצה לא קידמם, סרב להיסחט על ידם וטען לאורך השנים כי הוא חף מפשע ומדובר בעלילת שווא. על "מרכבת העלילה" הזו, עלו גם פוליטיקאים מקומיים וגורמים ברי אינטרס שרצו להדיח את ראש המועצה מן השלטון. ג. במהלך וכחלק מתכניתם של אותם שני עובדים, הם פנו גם לחברי כנסת, לתנועת אומ"ץ ולגורמים נוספים וביקשו אמונם וסיועם כדי שיוכרזו כחושפי שחיתויות ויזכו להגנה במקום העבודה. ביום 28.05.06 הוציא מבקר המדינה דאז, צו הגנה זמני לעובדי המועצה משה מזרחי ואלון מצרי כחושפי שחיתויות. לאור זאת, הוצב משה מזרחי כפקח. רצ"ב, מכתבו של עו"ד רמי חיימוביץ מלשכת מבקר המדינה המעיד בס' 1 על הוצאות הצו הזמני מיום 28.05.06, כחלק בלתי נפרד מבקשה זו, מסומן באות א'. ד. כל זעקותיו של ראש המועצה והתמודדות המועצה עם תלונות באשר להתנהגות בלתי הולמת של שני העובדים עלו בתוהו, וזאת נוכח ובחסות הצו שניתן להם. ה. רק בחודש דצמבר 2008 החל משפטו של דרור להתקיים. ביום 03.10.2013, בחלוף כ-5 שנים של משפט וחלוף 8 שנים מיום תחילת הפרשה, הכריעה כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ בפסק דין ת"פ 2212-08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' דרור ואח', וזיכתה את ראש המועצה מכל האישומים נגדו. עוד נקבע כי שני עובדי מועצת גן יבנה, רקמו יחד עם פוליטיקאים מקומיים ומקורביהם, עלילת שווא כנגד ראש המועצה דרור אהרון, על מנת להדיחו מתפקידו. ו. שני העובדים טענו לאורך השנים, כי ראש המועצה מתנכל להם, בשל שכביכול חשפו את הפרשה, וביקשו את הצו הזמני שהוענק להם, נשוא פנייתנו זו ואף קיבלוהו. ואולם, גם על כך נכתב בהכרעת הדין: "המועצה לא הואשם בהתנכלויות אלה. ככל שההתנכלויות הנטענות נועדו לתמוך בגרסת השניים, נראה כי הדבר לא צלח, בעיקר מאחר ולא מצאתי את עדויותיהם מהימנות או נתמכות בעדויות מהימנות אחרות ולכן אף לא מצאתי לפרטן. זאת ועוד. ההתנכלויות, ככל שהיו ואיני קובעת זאת, אינן מצביעות על מהימנות עדותם של השניים. ניתן באותה מידה לטעון כי ההתנכלויות, ככל שהיו, היו כתגובה לעדויות כוזבות של השניים" (הכ"ד סעיף 37 עמוד 1036). לאור האמור לעיל, ובהמשך לפירוט רלבנטי מפסק הדין, מבוקש כדלקמן: 2. להורות על ביטול הצו הזמני כחושפי שחיתויות ולפעול בכל האמצעים שבידי המבקר גם כממונה על תלונות הציבור, למען מיצוי הדין בכל דרך, עם שני העובדים אשר ניצלו לכאורה לרעה את הצו שניתן להם, ורקמו עלילת שווא כפי הנראה והעולה מפסה"ד כנגד ראש הרשות. 3. ביום 28.05.06 הוציא מבקר המדינה מתוקף סמכותו בסעיף 45 ג (א) לחוק מבקר המדינה תשי"ח-1958 (נוסח משולב), צו זמני כחושפי שחיתויות לטובת שני העובדים משה מזרחי, ואלון מצרי. 4. סע' 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, מעגן את סמכותה הכללית של הרשות לתקן ולשנות החלטה: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה". כב' השופט נ' סולברג קבע בבג"ץ 5850/12 הרב שמעון ביטון נ' מבקר המדינה וניצב תלונות הציבור ואח': "חשיפת שחיתות אינה מקנה הגנה לעולם ועד, ולא תמיד ראוי שתהיה "כתריס בפני הפורענות" (משנה, אבות ד, יא)". 5. ואולם, כפי שנקבע ומופרט בהמשך, מתוך הכרעת הדין שזיכתה את ראש המועצה, מתברר כי העובדים בדו והעלילו כנגד ראש המועצה עלילת שווא ואף שיקרו בעדויותיהם בבית המשפט. 6. בבג"ץ 6825/06 צור נ' מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, פסקה 29 (לא פורסם, 24.6.09), (להלן: "בג"ץ צור") קבעה כב' השופטת איילה פרוקצ'יה: "הסדרי החוק צפו מצבים שבהם עובד ינסה לנצל את כוח התלונה הניתן בידו, ואת ההגנה הנרחבת לה הוא זוכה בחקיקה, כדי לקדם את עניינו האישי ולהיפרע מהמעסיק על לא עוול בכפו, על ידי טפילת אשמות שוא עליו, בדרך לא דרך. ניצול לרעה כזה עשוי להתרחש, בין היתר, כאשר עובד מבצע את עבודתו בצורה לקויה, והוא מועמד לפיטורין או להעברה לתפקיד אחר בעילה מוצדקת, ומבקש למנוע את רוע הגזירה על ידי שימוש בכח התלונה כלפי המעסיק, השלובה בטענה כי בעטייה של אותה תלונה המעסיק מתנכל לו ופוגע בו". 7. עוד נקבע בבג"ץ צור: "...תלונת שוא שהוגשה בחוסר תום לב, או מתוך קנטרנות תגרור אחריה סנקציות על המתלונן. על פי חוק המבקר, תלונה כזו מוגדרת כהתנהגות הגובלת בעבירת משמעת (סעיף 45ה). על פי סעיף 3(ג) לחוק ההגנה על העובדים, תלונה שהתבררה כתלונת-שווא לא תזכה לסעד, ותלונה שהוגשה בחוסר תום לב, עלולה לגרור חיוב העובד בפיצוי כספי". 8. בענייננו- ביהמ"ש הנכבד קבע כי מזרחי ומצרי אינם דוברי אמת, והוסיף: "מהראיות עולה שהשניים מאד מתוחכמים, מניפולטיביים, חסרי גבולות, שאינם מהססים להמציא גרסה חדשה בעת שהם "נדחקים אל הקיר" או מול גרסתם הקודמת". תיאור זה הנו חמור ומסיים את הכרעת הדין בפרק הנוגע לראש המועצה, ולפיכך הנו בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. 9. כב' השופטת לא מסתפקת בזאת, ומותחת ביקורת קשה גם על המשטרה והפרקליטות. בעמוד 1089 בסעיף 122, מסיימת כב' הש' את הכרעת הדין כולה וכך כותבת: "לאחר מסע ארוך ומייגע לבחינת הראיות בתיק, לא אוכל שלא להתייחס לאופן ניהול החקירה. בחקירה זו הושקעו משאבים רבים, כשניתן היה להתרשם כבר מתחילת החקירה כי שני העדים המרכזיים לא יוכלו לשאת את התיק על גבם בשל בעיות רבות בגרסאותיהם ובהתנהלותם. במצב דברים זה ניתן היה לצפות שהיחידה החוקרת תהיה ספקנית יותר ביחס לעדותם ותבצע פעולות חקירה מיוחדות, מעבר לפעולות הרגילות, כדי להעמיד את גרסאותיהם ומעשיהם במבחן קפדני יותר. תחת זאת, ננקטה כלפי השניים גישה סלחנית, גם כאשר עלה חשד לביצוע עבירות על ידם (הדחה, שיבוש) וגם כשהובילו את החוקרים בנתיבי גרסאותיהם הפתלתלות. הגדיל לעשות רפ"ק אייל לוי ראש צוות החקירה שהעיד עדות לטובת מצרי ומזרחי במשפט שהתנהל כנגד השניים, עוד בטרם העידו בתיק זה ומצאתי בכך טעם לפגם". להלן פירוט מפסק הדין: 10. הכרעת הדין (להלן: "הכ"ד") מיום 03.10.13 , השופטת עירית וינברג-נוטוביץ, ת"פ 2212-08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' דרור אהרון ואח'. זיכוי ראש המועצה דרור אהרון-מתחילת הכרעת הדין עמוד 1010 ועד עמוד 1048, שורה 19: כתב האישום הוגש בגין עבירות של גניבה, בידוי ראיות ומרמה והפרת אמונים, לפי סעיפים 384,238 ו- 284 לחוק העונשין. 11. מזרחי ומצרי, עובדי המועצה טענו שדרור נתן להם הוראה להעלים עיתוני מקומון (חינמון) משום כתבה שנתפרסמה לרעת אשתו (מורה בתיכון אורט רבין בישוב), לפזרם ולצלמם כדי ליתן גם דו"ח כוזב בגין לכלוך כנגד בעלי המקומון. "עדי תביעה רבים "עסקו" באירוע לפניו, במהלכו ובעיקר לאחריו, שוחחו עליו, ייצרו "ראיות" ביצעו הקלטות, תיאמו עדויות, ניווטו את מהלך החקירה, את מועד החקירה, את תזמון החשיפה, את מקום החקירה, את הגורם החוקר, את הראיות שיציגו בפני החוקרים ואת אלה שלא, כל אחד לפי שיקוליו ומניעיו, באותה נקדות זמן" (הכ"ד- עמוד 1010 ס' 8). "במקביל לחקירה המשטרתית ואף לפניה התפרסמו כתבות בעיתונים אודות פרשת גניבת העיתונים, חלקן מגמתיות, והכל במטרה לשרת את בעלי האינטרסים ש"משכו בחוטים"..."(הכ"ד- עמוד 1010 ס' 8). 12. בהכ"ד נקבע כי מצרי ומזרחי היו מודעים למעשיהם הפליליים שלהם. רק לאחר שנה שהשניים הורשעו, נתחדשה החקירה בפרשה עקב תלונתם, וכב' הש' וינברג-נוטוביץ, העלתה ספקות באשר לזכרונם זה: "למרות זאת, מהראיות עולות אין סוף סתירות, אי התאמות, גרסאות מתפתחות, אי דיוקים, שינויי גרסה, תיאום עדויות, התאמת גרסה לממצאים אובייקטיביים, סינון ומיון ראיות וכיוצא באלו, שבשל ריבויים לא ניתן לפרט את כולם במסגרת הכרעת הדין ואתייחס רק לעיקרים שבהם" (הכ"ד- עמוד 1011 ס' 12). 13. כב' הש' וינברג-נוטוביץ ציינה כבר בתחילת הכרעת הדין (עמוד 1011 ס' 13) כי אין לתת אמון בעדים המרכזיים מזרחי ומצרי, ואין לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על עדותם. מזרחי ומצרי, שניהם, יוזכר, חוסים עדיין תחת מטריית הגנה מטעם משרד מבקר המדינה. 14. כך לדוגמא צוין בהכ"ד, כי קיימות סתירות מהותית בין הגרסאות של מצרי ומזרחי וחוסר התאמה ברור בין עדויותיהם לראיות בפלטי שיחות טלפון למשל, ולדוגמא סתירה מהותית בין טענה שדרור ביקש ממצרי להעלים את העיתונים כשהיו בנסיעה יחדיו בחזרה מטקס בבית הספר אורט רבין ביום מסוים, אלא שהתברר בביהמ"ש כי כלל לא היה שום טקס באורט רבין באותו השבוע (הכ"ד ס' 15 עמוד 2012-2013 ). 15. השניים הציגו עצמם כשומרי סודו של ראש המועצה עד שהחל לדבריהם להתנכל להם. כב' הש' לא קיבלה גם טענה זו וקבעה: "...מזרחי ומצרי גילו את "הסוד" לאחרים לפני "המבצע", במהלכו ולאחריו. לכן, ניסיונותיהם של מצרי ומזרחי להציג עצמם כשומרי סודו של ר. המועצה, עד שהחל להתנכל להם, אינם תואמים את המציאות" (הכ"ד עמוד 1015). 16. מי שהיה סגן ראש המועצה, מוטי חמו, ושלומי כהן שניהם פוליטיקאים, ושלומי הדר שהיה עיתונאי במקומון, בחשו בקלחת הפוליטית בישוב, כל אלה ונוספים עובדי מועצה ופוליטיקאים היו: "בעלי ענין לסבך את ר. המועצה, כדי שניתן יהיה להדיחו מתפקידו" (הכ"ד סעיף 29 עמוד 1024). מהלכים אלו כונו ע"י כב' הש' "הצטלבות אינטרסים". 17. טענות נוספות שהעלתה הפרקליטות בצמוד לעדויות מצרי ומזרחי, אינה מעידה על מהימנות עדים, אלא להפך, כך קבעה כב' הש' : "...הדברים יכולים להצביע על אפשרות של הפללה מכוונת ויזומה" (הכ"ד עמוד 1017). 18. מצרי ומזרחי בעדויותיהם הסותרות הציגו לוחות זמנים שונים, ושהיה מדובר ב-"המבצע הצבאי". כב' הש' קבעה מנגד כי: "המדובר בתוכנית "שלומיאלית" ובמידה רבה בלתי סבירה" (הכ"ד עמוד 1019). 19. " גרסת שני העדים המרכזיים אינה יכולה להתקבל גם לאור אי ההתאמות המהותיות בין הזמנים המתוארים על ידם כזמני ביצוע האיסוף לבין ציר שיחות הטלפון ביניהם, ריבוין ואורכן של השיחות. כשפלט השיחות לא התיישב עם גרסת מצרי צצה פתאום הגרסה שמזרחי לקח את ילדיו לבית הספר בבוקר "המבצע", גרסה שלא עלתה קודם לכן והדברים אומרים דרשני" (הכ"ד עמוד 1019). 20. באשר לביקור שטענו מצרי ומזרחי בבוקר יום שישי אצל ראש המועצה בבית, כשבמכוניתם שלל העיתונים שהעלימו קבע ביהמ"ש והכריע בין הגרסאות בחומרה כשבאופן חד משמעי נראה כי מצרי ומזרחי שיקרו: " גרסאות מצרי ומזרחי לא עקביות, פתלתלות, מתואמות, סותרות זו את זו ומנסות להתאים עצמן לפלט השיחות. ניסיונם של השניים להתאים את גרסתם לשיחות הטלפון בינם לבין ר. המועצה סמוך לשעה 08:15 , אינו מתקבל על הדעת ואינו סביר. בתחילה העיד מצרי כי אינו זוכר אם קבע מראש עם ר. המועצה שיגיעו לביתו, אח"כ כבר היה נחרץ בכך שבשיחת הטלפון ר. המועצה ביקש שיגיעו אליו. גם ביחס לנוכחות ילדיו של ר. המועצה השתנתה הגרסה, הכל בניסיון להתאים את לוח הזמנים לפלט השיחות. גרסתו של ר. המועצה מתיישבת יותר עם ההיגיון מאחר ואם הלן והילדים היו עוד בבית, סביר להניח שהיה זה לפני השעה 08:00 ואם כך הדבר, בשיחות הטלפון בין ר. המועצה למזרחי, בשעה 08:11 ו – 08:14 ר. המועצה לא הורה להם להגיע לביתו" (הכ"ד סעיף 28 עמוד 1022 -1023). 21. סגן ראש המועצה דאז, מוטי חמו, שהיה ככל הנראה מפסה"ד שותף לקנוניה, ציפה שדרור יקדמו וימנה אותו לסגן ראש מועצה, ולא רק שלא מונה, אלא לפי עמודים 1024, 1026 , נראה שחמו חבר המועצה דאז, ב"שלט רחוק" היה שותף למזרחי ומצרי בעבירת העלמת העיתונים ובניסיון לתפור תיק פלילי לדרור, אך נגדו חוקרי המשטרה בכלל לא פתחו תיק! מצרי ומזרחי הגנו על חמו במהלך עדותם במשפט ועל כך נרשם בהכרעת הדין: "עינינו הרואות כי בעת מתן עדותם בבית המשפט מצרי ומזרחי עשו כל שביכולתם "להוציא" את מוטי חמו מהסיפור. מעורבותו של מוטי חמו מצטמצמת מפעילות אקטיבית משמעותית לעדכון פסיבי, תנועת היד של מוטי חמו הופכת מהרמת אגודל, להרמת יד לשלום, כך בעדותם של מזרחי ומצרי, וכך גם העיד חמו" (הכ"ד סעיף 30 ה עמוד 1028). 22. בית המשפט קבע גם כי שיחת טלפון בין משה מזרחי למוטי חמו בענין, היתה: " כשיחה של תיאום עדויות ושתילת גרסה" (הכ"ד סעיף 30 ו עמוד 1028). דהיינו- העובד אשר חוסה תחת צו ההגנה של מבקר המדינה, ע"פ פסה"ד תיאם ושתל גרסאות, דבר המחשיד בשיבוש הליכים. בית המשפט קבע כי לא ניתן לשלול שמצרי ומזרחי פעלו בהוראת מוטי חמו. 23. גם על הטענות של מזרחי ומצרי שדרור הורה לרישום דוחות פיקטיביים כנגד בעלי העיתון וזאת במסגרת "המבצע הצבאי" שטענו כי נרקח ע"י דרור יחד עמם, קבע השופטת כי: "ברי כי אם לא ניתן לקבוע שר. המועצה נתן הוראה לרשום דו"חות, בוודאי לא הוכח כי הורה על רישום דו"חות פיקטיביים" (הכ"ד סעיף 45 עמוד 1041). 24. בית המשפט קבע עוד באשר למהימנות הצילומים בתיק, והעלה אפשרות כי משה מזרחי שהיה פקח, יכול היה להכניס לשקית שהכילה צילומים, תצלומים נוספים ככל שרק היה רוצה משום הגישה הנוחה שלו משמונה בכל זאת ולמרות כל הפרשה בסופו של דבר (ככל הנראה גם בזכות היותו מוגן ע"י מבקר המדינה) כפקח (ראה נספח א' לפנייתנו זו). כך סיכם ביהמ"ש בסוגיה הזו: " קצרה היריעה מלפרט את כל הסתירות, אי ההתאמות והתמיהות, ברי כי לא ניתן לבסס ממצא עובדתי כלשהו על עדותם של שני העדים המרכזיים שגרסאותיהם משתנות חדשות לבקרים ואין בראיות הנוספות כדי לתמוך באיזו מגרסאותיהם". (הכ"ד סעיף 52 עמוד 1047). 25. לסיכום קבע ביהמ"ש על העדים המרכזיים מצרי ומזרחי את הדברים הבאים: "לא ניתן לקבל את טענת המאשימה בסיכומיה כי יש בגרסתם של העדים המרכזיים, למרות היותם בעייתיים, "גרעין אמת" שאותו יש לאמץ. כאמור, אין גרעין אמת שכזה. "האמת" השתנתה חדשות לבקרים. אינני מקבלת את טענת המאשימה שהעדים המרכזיים הינם אנשים פשוטים ולא "מתוחכמים". מהראיות עולה שהשניים מאד מתוחכמים, מניפולטיביים, חסרי גבולות, שאינם מהססים להמציא גרסה חדשה בעת שהם "נדחקים אל הקיר" או מול גרסתם הקודמת. העדים הגיעו למשטרה למסור את "הודעות האמת" לאחר שעסקו בנושא ימים כלילות, הקליטו, הוקלטו, יתכן שאף הקלטות מוזמנות, סיננו ראיות, בחרו רק את הראיות הטובות להם, תיזמנו את החשיפה, דאגו שהדברים יפורסמו בעיתונות המקומית והארצית, בזמן ובאופן שבו בחרו לעשות כן, השפיעו, הדיחו ותיאמו. לא כך מתנהגים מי שהמצפון מעיק עליהם והם רוצים להתוודות על מעשיהם, כפי שנטען על ידם. העדים המרכזיים לא פעלו ב"חלל ריק" והם היו מוקפים בגורמים אינטרסנטים ש"משכו בחוטים", ניצלו אותם ונוצלו על ידם, במטרה להשיג מטרות פוליטיות. מטעמים אלה ומיתר הטעמים שפורטו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי שר. המועצה היה מעורב במיוחס לו בכתב האישום והחלטתי לזכותו מכל המיוחס לו בכתב האישום." (הכ"ד סיכום עמוד 1048 עד שורה 19). 26. לאור כל האמור לעיל סבורה אומ"ץ שיש לבטל את הצו הזמני שהוענק לשני העובדים משה מזרחי ואלון מצרי, בפרשה, אשר נסתיימה בזיכויו המוחלט של ראש המועצה ובהרשעתם של השניים תוך ביקורת חריפה כנגדם שנמצאו כלא מהימנים בלשון המעטה, בהכרעת הדין הסופית. כמו כן, יש לנקוט כנגד שני העובדים בסנקציות הקבועות על פי החוק והפסיקה בהתאם להכרעת הדין.
לדף קודם / לראש הדף
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים