אומ"ץ פנתה לבית המשפט בעקבות אי קיום הכרעת בג"צ ע"י המוסד לביטוח לאומי ובכך ביזתה את בית המשפט 12/01/2014
בפנייה של תנועת אומ"ץ אל בית המשפט העקבות אי קיום הכרעת בג"צ ע"י ביטוח לאומי כותב עו"ד אבינועם מגן: בבית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 597/12
תנועת אומ"ץ אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי באמצעות ב"כ עו"ד אבינועם מגן ת.ד. 1011 קריית שדה התעופה טלפון: 03-7443030; פקס': 03-7442777 ה ע ו ת ר ת נ ג ד 1. המוסד לביטוח לאומי באמצעות הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי שד' ויצמן 13, ירושלים 91909 טלפון: 02-6709363; פקס': 02-6510937
2. מועצת המוסד לביטוח לאומי מזכירות המועצה שד' ויצמן 13, ירושלים 91909 פקס': 02-6510937
3. שר הרווחה והשירותים החברתיים באמצעות פרקליטות המדינה רח' צלאח א-דין 29, ת"ד 49029, ירושלים טלפון: 02-6466463; פקס': 02-6467011 ה מ ש י ב י ם
בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט
בפסק הדין מיום 7.7.13 בעתירה זו קבע בית המשפט הנכבד כדלקמן:
"ניתן תוקף של פסק דין להסכמות בין הצדדים לפיהן בהתאם להוראות סעיפים 299-300 לחוק הביטוח הלאומי, יוקמו ארבע ועדות תביעות אזוריות בסניפי הביטוח הלאומי בחיפה, ירושלים, תל-אביב ובאר שבע. ועדות התביעה תחלנה לפעול בתוך חצי שנה, קרי עד ליום 1.1.14. דבר הקמתן של ועדות התביעות ואפשרות המבוטחים לפנות לוועדות תביעות בעניין החלטת פקידת התביעות במקרים המתאימים יפורסם, עם תחילת פעולתן, באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי, באמצעות כרזות בסניפים של המוסד לביטוח לאומי ובמודעה בשני עיתונים יומיים. בנוסף, יופץ בין פקידי המוסד לביטוח לאומי חוזר פנימי בעניין."
1. הגם שהמועד לקיום פסק הדין חלף עבר, המשיבים לא פעלו בהתאם ולא מילאו אחר הוראות פסק הדין, לא מיניה ולא מקצתיה. 2. עניינה של עתירה זו הוא בהתעלמות המשיבים מחקיקה ראשית המחייבת אותם להפעיל "ועדת תביעות" ליד כל סניף של המוסד לביטוח לאומי. 3. עובר להגשת העתירה, פנתה העותרת אל המשיבים בדרישה לפעול בהתאם לחוק כאמור, אלא שתחת ליתן תשובה ברורה, ב"כ המשיב 1 מסר לעותרת כי הוא ממליץ למרשו לשקול האם לפעול לשינוי החוק או לפעול לפיו. דבר לא נעשה בעקבות המלצה פנימית זו. 4. אין צורך להכביר מילים אודות תשובה זו, המציגה את המשיב 1 כמי שנמצא מעל החוק ורשאי לבחור אם לציית לו אם לאו. 5. המשיב 3 השיב כי הוא בוחן את הדברים. 6. מכל מקום, המשיבים פסחו על שני הסעיפים: הם לא ניסו או לא הצליחו להביא לביטול החוק, ואף לא מילאו אחרי הוראותיו. 7. בהקשר זה יש לציין כי מדובר בחוק הביטוח הלאומי - חוק סוציאלי, אשר מכוחו, תביעותיהם של רבים ממבוטחי המשיב 1 נדחות. כל מכתב דחייה, הנשלח למבוטח, מנמק את הדחייה באמצעות הפנייה לסעיף הרלוונטי בחוק הביטוח הלאומי, אולם בה בעת, המשיבים עצמם, לא כבדו סעיפים אחרים של אותו חוק ממש. למותר לציין את השפעת התנהלות זו על אמון הציבור כלפי רשויות המדינה וכלפי החובה לכבד את החוק. 8. בלית ברירה פנתה העותרת אל בית משפט נכבד זה. 9. אף לאחר הגשת העתירה, לא פעלו המשיבים לשינוי החוק או לקיומו. 10. העתירה הוגשה ביום 19.1.12 והדיון בה נקבע ליום 19.12.12, כאשר על המשיבים היה להגיש תגובתם לא יאוחר מאשר 21 יום לפני הדיון. 11. ביום 30.11.12 הגישו המשיבים בקשה להארכת המועד להגשת תגובתם. ארכה נתנה כמבוקש. 12. באותה עת, בחלוף כשנה ממועד הגשת העתירה, טענו המשיבים כי בשל הבחירות הצפויות לכנסת הם אינם יכולים לגבש את עמדתם. 13. ביום 19.12.12, התקיים דיון במעמד הצדדים. גם בדיון זה לא נימקו המשיבים מדוע הם לא פעלו כמצופה, בזמן שחלף ממועד הגשת העתירה. מכל מקום, בהמלצת בית המשפט הנכבד, הסכימה העותרת לארכה בת חצי שנה, שלאחריה ייקבע דיון נוסף בפני ההרכב. כן נקבע כי המשיבים יגישו הודעה מעדכנת עד עשרה ימים לפני הדיון. 14. ערב הדיון הנדחה, המשיבים הודיעו לעותרת על נכונותם לפעול בהתאם לחוק, בין הצדדים התקיימו מגעים שבסיומם נמסרה ההודעה המוסכמת מיום 3.7.13. 15. הסכמת הצדדים עוגנה בפסק דין. הצדדים הגישו את עמדותיהם באשר להוצאות העתירה. טרם נתנה החלטה בשאלת ההוצאות. 16. העותרת סברה, כי בכך הגיעה לסיומה פרשה עגומה של פגיעה ממושכת בזכויות מבוטחי המוסד לביטוח לאומי, אולם מסתבר כי כפי שהמשיבים ביזו את מבוטחיהם, כך הם מבזים גם את בית המשפט הנכבד. 17. נדמה כי ישנה חומרה יתרה, כאשר משרדי ממשלה ורשויות מנהליות, האמונות על אכיפת החוק וביצועו, מרשות לעצמן בתחילה לא לקיים את החוק, ולבסוף לא לקיים פסק דין של בית משפט נכבד זה. 18. רמיסת החוק והתעלמות מפסק דין על ידי רשויות המדינה פוגעת קשות באמון הציבור, בחזקת "אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר". 19. הדברים מקבלים משנה תוקף בשעה שהמוסד לביטוח לאומי דוחה תביעות רבות של מבוטחים על סמך הוראות חוק שהוא עצמו איננו מקיים. קיום בררני של החוק מנוגד לעקרון החוקיות. במקרה דומה קבע בית משפט נכבד זה (כב' הנשיא גרוניס) כי: "...עומד גם העיקרון הבסיסי של קיום פסקי דין. עיקרון יסודי זה מבטיח שההליך השיפוטי לא יהא הליך סרק, אלא שתוצאתו תמומש הלכה למעשה, ותוך פרק הזמן שנקבע על ידי בית המשפט. ללא מרכיב יסודי זה, יושם לאל ההליך המשפטי. ובמיוחד הדברים אמורים שעה שעל ביצוע פסק הדין אמונה המדינה (ראו בהקשר זה דברי השופטת א' פרוקצ'יה בפרשת נוח, פיסקה 17 לפסק הדין)." בג"ץ 9060/08 אלג'אני ואח' נ' שר הביטחון ואח'. ס' 9 להחלטה. 20. ראוי לזכור את המובן מאליו: על המשיבים היה לפעול מלכתחילה בהתאם לחוק. אין להשלים עם מצב בו על אף פניה אל הרשויות, הן עושות דין לעצמן - באופן מודע ובריש גלי. כך גם לא ניתן להשלים עם הנורמה המסתמנת לפיה יש לעתור לבית משפט זה על מנת להשיג את הסעד הבסיסי ביותר - לחייב את הרשות לקיים את החוק. קל וחומר כי לאחר פסק הדין - היה על המשיבים למהר ולפעול כנדרש. 21. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא ברק: "שלטון החוק מתחיל בביתו של כל אחד מאתנו, כוחנו לדרוש מזולתנו לקיים את החוק בנוי על קיומו של החוק על ידנו[...] על הרשות המבצעת לפעול בגדרי החוקים שהקימו אותה ונפחו בה רוח חיים. בכך מתבטא ההבדל בין הפרט לשלטון. לפרט מוענקת החירות אלא אם כן זו נשללה כדין ממנו. לשלטון אין כוח אלא אם הוענק לו כדין. מכאן חובת הרשות המבצעת לקיים את החוק" (אהרון ברק "שלטון החוק ועליונות החוקה" מתוך: אהרון ברק מבחר כתבים (בעריכת חיים כהן ויצחק זמיר) נבו תש"ס 2000, עמ' 321).
לאור המקובץ, יתבקש בית המשפט הנכבד להטיל על המשיבים סנקציות בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט, לרבות קנס בגין כל עיכוב נוסף במילוי פסק הדין ולחייב את המשיבים בהוצאות בקשה זו. כן יתבקש בית המשפט להתחשב באמור בבקשה זו - בבואו להכריע בשאלת הוצאות העתירה עצמה - אשר טרם הוכרעה.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים