מעשיו של אהוד אולמרט היו ידועים לרבים במערכת הפוליטית, במערכת המשפטית וגם לעיתונאים למרות זאת גוננו עליו רבים, ואילו רשויות האכיפה נמנעו מלטפל בו. מדוע?
כאשר קראתי בסוף השבוע את הדברים שלחש ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט באוזניהם של מקורביו הבלתי נלאים: "לא לקחתי שוחד בפרשת הולילנד", לא ידעתי אם לצחוק לשמע דברי השקר שאמר במצח נחושה או לבכות בשל העליבות שאליה הוא נקלע בעת מסע של צפייה במשחקי כדורגל בספרד שבו שילב למרבה החרפה גם ביקור באושוייץ. אולמרט, היהיר והשחצן, שכולו עמוס בדברי העניבות האופנתיות, השעונים המיוחדים, העטים היקרים והסיגרים הנדירים, לא חזר על הדברים הללו באוזניהם של העיתונאים הישראלים שצרו על מלונו בברצלונה. אולמרט לא הפגין ביטחון עצמי מופרז כאשר ניסה לעבוד על אזרחי המדינה חסרי המידע והכריז בלשכת ראש הממשלה בכל ערוצי הטלוויזיה: "מעולם, מעולם לא לקחתי אגורה לכיסי". כמי שעקב מקרוב החל משנות השבעים אחרי דרכי התעשרותו של אולמרט שהפך למיליונר כבד במהלך שירותו הציבורי וחשף באורח שיטתי את מעלליו העבריינים ידעתי שאולמרט דובר אמת. אולמרט לא לקח לכיסו שוחד באגורות אלא רק חפיסות גדולות של דולרים במזומנים, לפעמים אפילו בלי מעטפות מסוג אלה שהעביר אליו משה טלנסקי. בליל השבת האחרונה נראה אולמרט בערוץ 10 אדם נרדף ועלוב נפש שמסתלק למעלית מהעיתונאים בעזרתם של מאבטחיו ומסרב לדבר אתם. לרגעים שאלתי את עצמי האם אולמרט אינו כיום על תקן של עבריין נמלט שלרוע מזלו מאבטחיו עוקבים אחר צעדיו. הסיבה העיקרית להתנהגותו הנוכחית של אולמרט נובעת מכך שפרשת הולילנד נפלה עליו כרעם ביום בהיר, מבלי שהיה מודע לפעולה מודיעינית חשאית של המשטרה - שבה החלה המשטרה בעקבות החשיפה ב-News1 - שהפכה בימים האחרונים לחקירה גלויה שבמהלכה נעצרו חלק ממקורביו שהיו מעורבים בפרויקט המגלומני המושחת. אולמרט מבין היטב שמכאן ואילך תפעל שיטת הדומינו ותבוא המפולת שתחשוף את שיטות קבלת השוחד שקיבל לאורך השנים בכל התפקידים הציבוריים שהוא מילא. בזו אחר זו מכאן ואילך יחשפו עשרות פרשות שוחד פרויקטים בירושלים ובמקומות אחרים בארץ שבהן הוא שומן היטב לרוב בעזרתו של איש אמונו עורך הדין אורי מסר שכנראה ימכור אותו כעד מדינה במחיר החופש האישי שלו בלחצה של רעייתו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר עורכת הדין דוידה לחמן מסר. סימניה הראשונים של המפולת הינם שני הפרויקטים שחוקרת המשטרה במקביל לפרשת הולילנד חוות הזרע וצוק מנרה שבהן היה מעורב עורך הדין מסר. בפרויקטים חשודים בהענקות שוחד שבהם מופיע מסר צריך לחפש תמיד את אולמרט. שורה של פרויקטים מושחתים נוספים שאליהם קשורים אולמרט ומסר יחשפו בקרוב הרבה בזכות פעילות נמרצת של אומ"ץ כפי שיפורט להלן. כך תיחשף השיטה שבה פעלו שורה של אישים שהיו מקורבים אל אולמרט וחתכו יחד אתו הרבה קופונים. הארץ עוד תרעש ותגעש בחודשים הקרובים. אין ספק שזכות הבכורה שמורה לאתר News1 ולעורכו יואב יצחק, שדבקותו ונחישותו בחשיפת מעשי שחיתות בצמרת המדינה ראויות לציון מיוחד. בחודש יולי 2008 פרסם לראשונה חברי ובן בריתי יואב יצחק ב-News1, ידיעה בלעדית תחת הכותרת: "אולמרט חשוד בקבלת שוחד גם מיזמי הולילנד". עובדה זו לא צוטטה בכלי התקשורת האחרים למרות שלא הוכחשה ולא נסתרה. המשטרה נכנסה לתמונה זמן קצר לאחר מכן, בשקט בשקט, בזכות גילוייו של יצחק בפרשת שחיתות מבישה זו שזעקה לשמים ב-15 השנים האחרונות. בראשית 2009 פרסמתי בספרי: "זעקי ארץ מושחתת" עובדות נוספות מאלפות שקשורות לפרויקט הולילנד. וכך כתבתי בין השאר (עמוד 195): "לכאורה, בהתערבותו לקידום הפרויקט ביקש אולמרט לרצות את אחת היזמות חברת פולאר שאחד מבעליה הוא איש העסקים אביגדור קלנר, ידיד ותיק שלו. אולי בפועל גמל אולמרט בעסקה גם לרואה החשבון האישי שלו, מיכאל ברזילי, שהיה מעורב במיזם. עד כמה היה הדוק הקשר בין השנים תעיד העובדה שבנו של מיכאל, בועז, היה באותה עת רואה החשבון של חברת המים העירונית הגיחון שהוקמה בזמן כהונתו של אולמרט כראש העיר. הבן השני, אודי, משפטן במקצועו שכיהן בעבר כסגן נציב מס הכנסה, נימנה עם מייסדי רשימתו של אולמרט ירושלים ולימים צורף לקדימה". אולמרט ניסה לפעול מאחורי הקלעים למען מינויו של אודי ברזילי כנציב מס ההכנסה אך נתקל בהתנגדות חריפה של עמותת אמיתי (גלגולה הקודם של אומ"ץ) וירד מעל הפרק. בימים האחרונים בדקה אומ"ץ פרשה זו מחדש. בעקבותיה פניתי אל פרקליט המדינה משה לדור ואל ראש אגף החקירות במשטרה ניצב יואב סגלוביץ, כדלהלן: "תנועת אומ"ץ מבקשת להביא לידיעתכם כי בשעתו החלה חקירת משטרה בפרשת מעורבותה של נציבות מס הכנסה בתהליך הקמתו ומתן האישורים לפרויקט הולילנד ירושלים. במהלך אותה חקירה התברר כי ביוזמתו של נציב מס הכנסה דאז, דורון לוי, הוענקו שורה של הטבות לבעלי הפרויקט בתשלומי מיסים למיניהם. בעקבות פרשה זו נאלץ מר לוי להתפטר מתפקידו מבלי שננקטו נגדו הליכים משפטיים כלשהם. ככל הידוע לנו, בגלל התפטרותו של הנציב חקירת המשטרה בפרשה זו הופסקה בעיצומה ולא מוצתה. נראה לנו כי בעקבות ההתפתחויות האחרונות בחקירת הולילנד יש מקום לחדש את החקירה הנ"ל ולברר את מערכות הקשרים שהיו קיימים אז לכאורה בין אנשי מס בכירים לבין המעורבים בחקירה הנוכחית". בלהיטותו של אולמרט לקבל שלמונים בתפקידו כראש עיריית ירושלים, הוא הצליח להשחית רבים וטובים או לפחות לחייב אותם לעבור על כללי המינהל התקין. כך נהג לגבי סגנו, אורי לופליאנסקי, ששימש כסגן ראש העירייה וכיו"ר ועדת תכנון בניה המקומית, וסירב לזמן לישיבות הוועדה את עשרות תושבי האזור שהתנגדו לפרויקט הולילנד. את חברי הוועדה המחוזית הצליח אולמרט להוליך שולל בשעה שדיווח להם כי הכוונה, כביכול, להקים רק מלון, בעוד שבפועל הוקמו גם מגדלי מגורים שלא היו בתוכנית המקורית. כשנבחר מאוחר יותר לופליאנסקי כראש העיר הוא המשיך להעניק היתרי בניה לפרויקט המושחת. בכך הפך שותף פעיל למעשי השחיתות. עכשיו צריכה המשטרה לחקור האם לופליאנסקי כיהודי חרדי עשה זאת רק לשם שמים והאם ידע שמתחת למגדלים ממוקמים קברים. אבל הכסף ענה על הכול. מסע ההשחתה של אולמרט שהיה מלווה כל העת בחשדות לקבלת שוחד שרובם לא נחקרו עד היום נעשה גם בשעה שכיהן בשורה של משרדים ממשלתיים בריאות, תקשורת, אוצר ותמ"ת. בראשית דרכו הציבורית החל אולמרט לשאוב מהקופה הציבורית באמצעות פעולות תיווך רבות אותן עשה מקיצורי דרך שהעניק בזכות קירבתו למערכות השלטון. אבל התעשרותו הגדולה של אולמרט הנה מקבלת שוחד שיטתי מאילי הון ומגופים כלכלים שסייע להם בדרך זו או אחרת. חלק מכספי השוחד שהועברו אליו נעשו על-פי החשד בעזרתו הפעילה של עורך הדין אוריאל מסר שותפו לשעבר במשרד פרקליטים ירושלמי. כספי שוחד אחרים שולמו במזומנים בארץ או בחו"ל, באמצעות מתן הלוואות כספיות עומדות דום בהיקפים של מאות אלפי דולרים שלא הוחזרו עד היום. פרק בפני עצמו, היה רכישת ציורים של רעייתו עליזה במחירים מופקעים ששימשה כרטיס כניסה לקבל ממנו הטבות שונות בתפקידיו הציבוריים. עם רשימת הקונים הגדולים נמנו בין השאר הקבלן אלפרד אקירוב שזכה מאולמרט להטבות רבות ולהיתרים חריגים בהקמת פרויקט ממילא בירושלים. העיתונאי יובל יועז סיפר על אחד המקרים הללו לפני כמה ימים בגלובס: "קבלן ירושלמי אחד סיפר באחרונה שהזדמן לביתו של אהוד אולמרט, בשעה שזה כיהן כראש עיריית ירושלים כדי לדון אתו על היתר שהיה דרוש לו לצורך אחד הפרויקטים שבנה בעיר. השניים ישבו בחדרו שעה ארוכה והקבלן הפליג בשבחו של הפרויקט. בשלב מסוים עוד לפני שאולמרט השיב אם בדעתו להיענות לבקשה או לא, הוא קם לפתע וסר עמו לחדר סמוך כדי שיתרשם מציוריה של רעייתו עליזה. הקבלן, נחוש לרצות את מארחו, הודיע כי אחד הציורים מוצא חן בעיניו ושאל אם ניתן לרכוש אותו ומה מחירו. אני אינני עוסק בכסף אמר אולמרט וקרא לעבר אשתו, עליזה כמה עולה הציור הזה היא השיבה כי שוויו של הציור 100 אלף שקל. בו במקום שלף הקבלן פנקס צ'קים ורשם לאולמרט צ'יק בסך 100 אלף שקל. כשהגיע עם הציור למכוניתו, גילה כי המסגרת גדולה מדי כדי להכניסה לתא המטען. בלי היסוס רמס את הציור ברגלו, שבר את המסגרת ודחף למכונית". אולמרט קיבל שוחד גם בפרשות המפורטות בכתב האישום הכחוש והצמחוני שהוגש נגדו ובגינו הוא עומד לדין בימים אלה ומשום מה זוכה מהשופטים להנחות שמאפשרים לו שלא להיות נוכח בכל הדיונים כמקובל לגבי נאשמים בעבירות פליליות. היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, החליט משום מה להשמיט סעיף אישום חמור זה מכתב האישום, אולי כדי למנוע את כליאתו של אולמרט מאחורי סורג ובריח שהייתה בלתי נמנעת אם היה מורשע בעבירת שוחד. ערב פרישתו של מזוז מתפקידו, התקיימה בלשכתו פגישת סיכום של פעילות משותפת לביעור השחיתות השלטונית, שבה נכחו היועצת המשפטית של הנהלת אומ"ץ, עו"ד גליה גבעולי, חבר מועצת התנועה, עו"ד פנחס פישלר ועבדכם נאמן. במהלך הפגישה הצגתי למזוז שאלה בעניין זה. ביקשתי ממנו להבהיר לנו מדוע לא העדיף להעביר את ההכרעה לשופטיו של אולמרט. כדרכו נתן לי מזוז תשובה לקונית על היעדר ראיות מספיקות לקבלת שוחד. מעניין מה אומר כיום מזוז על פרשות השוחד החדשות. האם הוא מפנים עד כמה טעה כאשר נמנע מלהורות על חקירת משטרה בשורה של תלונות בחשד שאולמרט קיבל שוחד בפרויקטים שונים שהגשנו לו ועד כמה החמיץ את סעיף השוחד בכתב האישום שהגיש אחרי עיכובים חוזרים ונשנים. בעת הפגישה עם מזוז ביקשתי לדעת מדוע הוא העביר להכרעתה של פרקליטות מחוז ירושלים את ההחלטה באם לסגור את תיקו של עו"ד אורי מסר, למרות ששימש, בין השאר, כקופאי של אולמרט והחזיק ברשותו את כספי השוחד שלו גם בפרשות המצוינות בכתב האישום. מזוז נתן לי תשובה דחוקה ולא משכנעת כאשר הבהיר לי, כי נהג כך בשל הרגישות של העניין מאחר שרעייתו של מסר, עו"ד דוידה לחמן מסר, שימשה בתפקיד המשנה שלו. כאשר החלו בשעתו חקירות על מעשי השחיתות של אולמרט, שבהן היה שקוע עורך הדין מסר עד זקנו, פניתי אל מזוז וביקשתי ממנו לפעול למידורה של עו"ד לחמן מסר מחשש של זליגת חומרי חקירה. מזוז השיב לי בנימה של עלבון, שממנה השתמע שאני חושד בכשרות ואין כל חשש של מעורבות מצידה של המשנה שלו. לא עלה על דעתי כלל לחזור בי מדברי ואני בדעה שהמציאות טופחת דווקא על פניו של מזוז. במהלך החקירות של המשטרה נחשפו חשדות חמורים על פעילות עבריינית משותפת של אולמרט ומסר והיה ברור שמסר יוכל לחלץ את עצמו מכב אישום רק אם יאות לשמש עד מדינה נגד אולמרט. באורח פלא החליט פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנאל, שלא להגיש כתב אישום נגד עורך הדין מסר על חלקו המוכח בפרשות מרכז ההשקות והעברות מעטפות הכסף שקיבל אולמרט ועל ניהול הקופה הסודית שלו, וזאת למרות שלא נחתם איתו הסכם עד מדינה. כל קשר בין קשריה האישים ההדוקים שקיימים בין רעייתו של מסר לבין ראשי מערכת המשפט והפרקליטות, הוא לעשירות דעתי, לא מקרי בהחלט וצריך לבדוק רק את מצבו של החוק שמת מצחוק. תנועת אומ"ץ החליטה לא לעבור לסדר היום ולהעמיד את נושא סגירת תיקו של עו"ד מסר, על-מנת שיקבע אם ההחלטה הייתה סבירה ובלתי-נמנעת. בעתירה נגד פרקליט המדינה עו"ד משה לדור ופרקליט מחוז ירושלים ונגד עו"ד מסר עצמו, שהוגשה באמצעות עורכי הדין גד מינא וחן גבירץ ממשרד גד מינא ושות', נטען, בין השאר, כי החלטת הפרקליטות שלא להעמיד לדין את עו"ד מסר הייתה בלתי-סבירה באופן קיצוני ומהותי וכי על בית המשפט העליון להתערב ולהפוך החלטה זו. עוד נטען, כי קביעות הפרקליטות בהחלטה סותרות את טענות הפרקליטות בכתב האישום שהוגש נגד אולמרט. כך, בכתב האישום מייחסת הפרקליטות לעו"ד מסר מעשים פסולים, ומודעות לאותם מעשים, בעוד בהחלטה נקבע, באופן לא ברור, אחרת. העתירה ציטטה את כתב האישום, שבו נאמר במפורש, כי עו"ד מסר ניהל במשרדו עבור אולמרט קופה סודית של מזומנים שהצטברו בה מאות אלפי דולרים שמקורם, בעיקר, מאיש העסקים היהודי אמריקני משה טלנסקי. הכספים הועברו לעו"ד מסר, בדרך-כלל, על-ידי ראש לשכתו של אולמרט, שולה זקן, ומדי פעם העביר עו"ד מסר לאולמרט סכומי כסף מהקופה הסודית ואף פרט אותם עבורו בחנות לחלפנות כספים. העתירה ציטטה את כתב האישום, שקבע כי אחרי שאולמרט מונה לשר התמ"ת החל עו"ד מסר לייצג לקוחות בעניינים שנזקקו לרשויות הכפופות לאולמרט, ואף פנה לאותם לקוחות ביוזמתו והציע את שירותיו. אולמרט, שעמד בניגוד עניינים חריף לאור מחויבותו לעו"ד מסר, התערב באופן אישי לטובת לקוחותיו של מסר ואף שינה את החלטות הדרג מקצועי. שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, החליט להעביר את העתירה לתגובתם של המשיבים שחייבים לעשות זאת תוך חודשיים. עד כה לא נתקבלה תשובת הפרקליטות לעתירה. נראה שלאור ההתפתחויות של הימים האחרונים לרבות מעצרו של מסר תנקוט אומ"ץ בימים הקרובים בצעדים משפטיים נוספים. במקביל פנתה השבוע אומ"ץ למשטרה ולפרקליטות בבקשה להתעדכן בשור של תלונות שהגישה בעבר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ונגד עו"ד אוריאל מסר שטרם נחקרו ע"י המשטרה. בפניה שלנו נחשפו שורה של פרשות שחיתות תלויות ועומדות זועקות לשמים. במרוצת השנים האחרונות הגישה תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי לממשלה ולמשרד מבקר המדינה ולמשטרה שורה של תלונות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ונגד עו"ד אוריאל מסר, שותפו לשעבר של אולמרט במשרד פרקליטים, בחשד לקשרים מסחריים סמויים לכאורה בין השניים. בתלונות אלו טענו כי לאורך הקריירה הציבורית של אולמרט בתפקידיו השונים, במישור הממלכתי והמוניציפאלי, חזר והופיע שמו של עו"ד מסר כפרקליטם של אילי הון וגופים כלכליים שנזקקו לשירותי המשרדים שעליהם חלש אולמרט. לצערנו, התמקדה המשטרה עד כה רק בפרשת ההעדפות שניתנו ללקוחותיו של עו"ד מסר ע"י מרכז ההשקעות בתקופה שבה כיהן אולמרט כשר התמ"ת. בגין חלק מהעדפות אלו עומד עתה אולמרט לדין. לקוחות אחרים שקיבלו העדפות לא נחקרו. להלן אנו מפרטים שורה של פרשות שלא נחקרו ע"י המשטרה, עפ"י מידע המצוי ברשותנו, בעניין מערכות היחסים העסקיות לכאורה שהיו קיימות במשך השנים בין אולמרט ומסר וכן נושאים הקשורים באולמרט ללא מסר שגם לגביהם התלונות תלויות ועומדות:
כאשר כיהן אהוד אולמרט כשר הבריאות קיבל תוספת של כספי תיווך בסך 200 אלף דולר ממר יעקב נמרודי בעקבות עסקת מכירת הכשרת היישוב שאולמרט שימש בה כמתווך בטרם התמנה כשר בממשלה. מי שגבה את הסכום הנ"ל היה עו"ד מסר, וזאת למרות שהשניים הכריזו זמן רב קודם לכן על פירוק השותפות ביניהם. דבר זה מעיד על כך שהקשר ביניהם נמשך.
אולמרט תיווך בשעתו במכירת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים לאיל ההון ארקדי גאידמק. באופן מפתיע לחץ אולמרט על גאידמק לצרף את מסר לצוות הפרקליטים שטיפל בעסקה. נראה כי אולמרט יצא לכאורה נשכר מכך באורח אישי.
כאשר כיהן אולמרט כשר האוצר, הפעיל משרדו לחץ כבד על חברת נמלי ישראל לבצע עסקה של רכישת קרקעות מחברת שמן. הופעל לחץ על חברי הדירקטוריון לאשר את העסקה מבלי שהובאה חוות דעת של שמאי ממשלתי לגבי שווי הקרקעות. העסקה אושרה בזכות קולותיהם של נציגי משרד האוצר. אחד הפרקליטים שטיפל בעסקה היה עו"ד מסר.
בשעתו הייתה עסקת רכישת קרקעות של הכנסייה הנוצרית בבית-שמש מידי הפטריארכיה. הפטריארך תיאפולוס גילה כי מי שפעל מאחורי הקלעים בעסקה היה עו"ד מסר ונמסר לו כי מי שהמליץ עליו היה ממלא-מקום ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.
בתקופה בה כיהן אולמרט כשר התקשורת ייצג עו"ד מסר לקוחות שונים מול המשרד, והם זכו לקיצורי דרך בחסותו של אולמרט.
במרוצת השנים נהג אולמרט לקבל הלוואות כספיות נדיבות מאילי הון שהיטיב עימם מבלי שטרח להחזירם. אילי ההון לא התלוננו בחשד שיחשפו עצמם כנותני שוחד. בחלק מההלוואות האלו היה מעורב לכאורה גם עו"ד מסר.
בתקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, קיבלה סיעתו הלוואה של עשרות אלפי שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית שעליהם היה מופקד חברו הטוב אברהם הירשזון, שלימים מונה כשר האוצר. כספי ההלוואה הלא חוקית לא הוחזרו ופרשה זו נותרה פתוחה.
במרוצת השנים רכשו גופים כלכליים שונים ואילי הון ציורים של גב' עליזה אולמרט במחירים מופרזים שלא הלמו את ערכן האמיתי של התמונות. עד כה פרשה זו נותרה פתוחה.
בספרי "זעקי ארץ מושחתת" שעל שערו מתנוסס לדראון צילומו של אולמרט חנוק בעניבה שהוא מנסה לשווא להתירה אני חושף, בין השאר, כמה עובדות מאלפות שניתן למצוא להן הקבלה למצבו הנוכחי של המגה מושחת הסדרתי. נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ששימשה אז כפרקליטת המדינה, התחמקה בנסיבות מוזרות מלהגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשת חשבוניות המס הכוזבות של הליכוד שבה היה שקוע אולמרט עד צוואר אחרי שהיה שותף פעיל להונאת שלטונות המס. הייתה אז סברה שביניש הייתה לחוצה וחששה מאולמרט שבדרכו הנלוזה החזיק בידיו מידע אישי ועבריני מסווג על אישי ציבור ובעלי תפקידי מפתח שידע לעשות בו שימוש ציני לצרכיו. רק אחרי שעמותת "אמיתי" (גלגולה הקודם של אומ"ץ) הגישה עתירה נגד החלטתה, היה לי הכבוד לחתום על התצהיר, נאלץ היועץ המשפטי דאז מיכאל בן יאיר להגיש כתב אישום נגד אולמרט. אולמרט אמר באותה עת לאחד ממקורביו: "עכשיו הסתבכתי באמת וכנראה לא תהיה ברירה אצטרך לשבת בכלא". חברו הנאמן עורך הדין יעקב נאמן, כיום שר המשפטים, סייע לו מאחורי הקלעים והוא נחלץ ברגע האחרון. יש רק לקוות שהפעם יכבד נאמן את ההתחייבות שנתן בכתב לתנועת אומ"ץ שלא לעסוק בענייניהם של לקוחותיו לשעבר. אולמרט היה אחד מהם. היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, יהודה וינשטיין, שנימנה על צוות פרקליטיו של אולמרט במשפטו הפלילי הנוכחי המתברר בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים פסל את עצמו מלדון בענייני אולמרט. מן הסתם וינשטיין לא ידע ולא העריך עד כה כמה לקוחו לשעבר מושחת ומשוחד אולי משום שהתקשורת עשתה יד אחת כדי לגונן עליו. בהקשר לכך אני מבקש לצטט בהשמטות קלות קטע ממאמר תחת הכותרת: "שתיקת העיתונות: איך הפך אולמרט לאתרוג" שפרסם ביום שישי האחרון ב"מקור ראשון" אריאל כהנא ויסולח לי מראש על חוסר צניעות זמנית. וכך כתב כהנא: "כשהיה אולמרט ראש עיריית ירושלים בשנות ה-90' פשתה השחיתות במוסדות הבירה מלמעלה עד למטה, בעיר הזו אי-אפשר לקדם שום דבר בלי לשמן את המערכת גם כשהיה אולמרט שר הממשלה דבק באותן השיטות. הדברים היו גלויים לכל: לפוליטיקאים, למערכת אכיפת החוק ולתקשורת. אעפ"י כן כולם או ליתר דיוק כמעט כולם שתקו. העיתונות, זו שברית לא כתובה אמורה להיות כרותה בינה לבין הציבור, מילאה פיה מים. אני שואל אתכם: בן כספית, אילה חסון, נחום ברנע, לא ידעתם? מדוע שתקתם? מדוע לא מילאתם את חובתכם הבסיסית לדווח אמת לציבור?... עיתונאים אמינים ומוכרים ובראשם יואב יצחק ואריה אבנרי פרסמו תחקירים מפורטים ומבוססים על אולמרט האמיתי החשיפות שלהם מאז הן פרשות אולמרט של היום... מדוע לא עשתה זאת עיתונות המיינסטרים? אמנון אברמוביץ הארסי, רזי ברקאי הפופולרי, שמעון שיפר היודע הכל. כולם הפרו את חובתם לגלות לציבור את האמת. האם היה זה משום שאולמרט הפך את עורו ומימני לשמאלני? יש עוד סיבה להשתקה, אולמרט היה במשך שנים לא רק נהנתן שחי טוב אלא גם מקור מידע יקר מפז". כהנא צדק ללא ספק בקביעתו האחרונה. ניתן בהחלט לסווג שורה ארוכה של אנשי תקשורת ידועים ברשימת מקבלי שוחד מידע מאולמרט. למרבה האירוניה מתברר שאולמרט יודע לא רק לקבל שוחד אלא גם לתת.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים