שרון חי בהכרה שהוא אבי האומה, מעין פר קדוש שאיש מגופי אכיפת החוק לא יעז לגעת בו אישית. אלא שבהדרגה השתנו דברים במדינה וראשי ממשלות נחקרו בזה אחר זה כחשודים בביצוע עבירות פליליות. ההון חודר לשלטון. כתבה רביעית בסדרה
יש כנראה קו מנחה משותף בין פעילותו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שהיה בעל עבר צבאי מרשים, לבין התעשרותו המהירה במהלך שירותו הציבורי.
בדומה למבצעים צבאיים רווי תחבולות ועטופי ערפל קרב ששרון תכנן בעבר, כך נהג בגיוס סכומי עתק כתרומות, מאילי הון זרים שאת זהותם שמר בסוד כמוס.
שרון הקפיד לטשטש עקבות של טייקונים זרים מקומיים אילי הון שסייעו לו בדרכים שונות לרוב עלומות לצבור נכסים פיננסים ונדל"ן. ככל שעוצמתו של שרון גברה והוא הטיל את חיתתו על סביבתו הרחוקה, כך גבר בהדרגה ביטחונו העצמי והוא החל לצפצף בפומבי על החוק ואת המחיר שילם בנו עומרי וגם בנו גלעד שעדיין לא חסין ממיצוי הדין עמו.
שרון חי בהכרה שהוא אבי האומה, מעין פר קדוש שאיש מגופי אכיפת החוק לא יעז לגעת בו אישית. אלא שבהדרגה השתנו דברים במדינה וראשי ממשלות נחקרו בזה אחר זה כחשודים בביצוע עבירות פליליות.
בשלהי כהונתו כראש הממשלה, חש שרון שהקרקע בחווה שלו בוערת לא רק תחת שני בניו עומרי וגלעד, אלא שחשדות לקבלת שוחד בסכומים ניכרים, התקרבו אליו והוא החל להיות מודאג. החשש לעמוד לדין פלילי על קבלת שוחד, היווה ככל הנראה אחד הגורמים לאירוע המוחי שבגינו הוא מאושפז מזה למעלה מארבע שנים ללא תוחלת רפואית. אין ספק שאריאל שרון הוא אדריכל החיבור הציני והמושחת של ההון לשלטון במדינה.
לא בכדי עמד שרון על כך שמינהל מקרקעי ישראל יהיה צמוד לכל משרדי הממשלה שבהם כיהן כשר, מתוך ידיעה ברורה כי באמצעות המינהל ניתן לתגמל את אילי ההון שהוא חפץ ביקרם והם היו נדיבים בהזרמת כספים לו ולבני משפחתו.
כאשר נבחר שרון מחדש ב-2005 לכהונת ראש הממשלה, הוא נאלץ לוותר על המינהל לטובת תלמידו אהוד אולמרט שלא בייש אותו בהמשך חיבור ההון לשלטון ועלה על רבו ברמת השחיתות האישית.
העובדה ששרון הסכים להעביר לאחריותו של אולמרט את המינהל הציבורי שהפך למרבה החרפה לאחוזה הפרטית של משפחתו המסואבת הוסברה בכך שהוא סמך על כך שאולמרט ימשיך במסורת הבזויה שלו. ואמנם אולמרט לא אכזב את שרון ונכנס היטב לנעליו הגדולות. דוגמה בולטת לכך הינה הבטחה שהעניק בעבר שרון לחברו איל ההון הזר סמי שמעון, אחרי שזה רכש את חברת יכין חק"ל שהייתה בבעלות משותפת של הסוכנות היהודית וההסתדרות כי יפעל להפשרת קרקעות בבעלות החברה בגבולה הצפוני של תל אביב.
בתקופה שאולמרט כיהן כיו"ר המינהל, הוא לחץ על חברי הדירקטוריון לאשר את הפשרת הקרקעות שהייתה אמורה להכניס לשמעון (שנפטר בינתיים) רווחים של למעלה מ-100 מיליון דולר, אך המהלך לא הושלם.
אומ"ץ פנתה בשעתו אל פרקליט המדינה, משה לדור, כדי שיורה על חקירת משטרה בחשד של קבלת טובות הונאה מוסכמות מראש. אלא שלמרבה הצער, פרשה זו לא נחקרה כלל, בדומה לשורה של פרשות אחרות של מערכות יחסים בעייתיות בין אילי הון ואישי שלטון.
הציר המרכזי של שרון ומשפחתו הייתה מאז ומתמיד חוות השקמים ששימשה מקור לא אכזב לשאיבת כספים ולעיתים גם כתחנת מעבר של ההון לשלטון. אחת התעלומות שעדיין לא נפתרה אף שחלפו הרבה שנים היא, כיצד קרה שהחווה שועבדה בעבר כמה פעמים לטובת בנקים וגופים מסחריים בארץ ובחו"ל ועדיין נותר מה לשעבד. בסופו של דבר, נותרה החווה ברשות המשפחה ובינתיים סופחו אליה שטחים ציבוריים רחבים, ללא קבלת היתרים מרשויות המדינה.
אחד מאילי ההון הזרים שסייעו למשפחת שרון לרכוש את החווה היה אריה גנגר, ישראלי לשעבר המתגורר בארה"ב, שהפך לחברו הקרוב של שרון, למרות פער הגילים ביניהם. גנגר המשיך להעניק ליווי פיננסי לשרון באמצעות תרומות למסעי הבחירות שלו ובמקביל מימן תביעת דיבה יקרה שהגיש שרון נגד השבועון "טיים" וכן סייע למשפחה בדרכים אחרות.
שרון גמל לגנגר בתקופה שבה כיהן כשר הביטחון כאשר מינה אותו כעוזרו המיוחד. שרון פעל גם מאחורי הקלעים כדי שגנגר ירכוש מהמדינה את חברת חיפה כימיקלים וריפד אותו באמצעות הכרזתה של חיפה כאזור פיתוח א' על כל המשתמע מכך בהטבות למיניהן. כאשר הסתבכה חברה אחרת של גנגר בארץ, גילו כלפיו הבנקים נדיבות יוצאת דופן והיה מי שדאג לכך.
טייקון ישראלי אחר שהיה לאורך השנים מקורב מאוד לשרון הוא אליעזר פישמן, שחברותיו ייצאו גידולים חקלאיים של החווה. פישמן העניק לאורך השנים למשפחת שרון הלוואות נדיבות ומי שמכיר את המשפחה מקרוב יודע שהיא אינה מזדרזת להחזיר את חובותיה.
כתמורה הייתה לפישמן דלת פתוחה אצל שרון והוא נועץ בו גם בנושאים כלכלים שונים, אבל גם עסקיו המסועפים לא סבלו מכך. גם הקבלן דוד אפל שנדון באחרונה לתקופת מאסר על מתן שוחד היה מקורב מאוד למשפחת שרון סייע לאב בכספים בהתמודדויות הפוליטיות שלו העסיק את הבן גלעד בפרויקט ההזוי של האי היווני תמורת מיליוני דולר.
שרון האב ניסה לקדם לאפל את הפרויקט של האי היווני וסייע לו בקידומם של פרויקטים נוספים. בנסיבות שנויות במחלוקת, לא הוגש נגד שרון האב כתב אישום פלילי בפרשה זו.
אין ספק שאת הנדיבות הגדולה ביותר כלפי שרון ובניו, גילה איל ההון היהודי שלאף המחובר לאישים פוליטיים מרכזיים במדינה. שלאף תרם סכומים גדולים מאוד באורח ישיר ועקיף לעמותות הבחירות של שרון, הזרים סכומי כסף לחווה ולבני המשפחה בתרגילים סיבוביים בינלאומיים שנחקרו על-ידי המשטרה. שלאף לא מגיע בשל כך ארצה, כדי שלא להיחקר כחשוד במתן שוחד.
בימים אלה צריכה הפרקליטות להכריע לגבי סכום נוסף בסך 4.5 מיליון דולר שגלעד שרון קיבל תמורת יעוץ ל"קולחוזים" מסתוריים ברוסיה. המשטרה דווקא סבורה שמקור הכסף הינו שלאף בכבודו ובעצמו.
אומ"ץ פנתה באחרונה כמה פעמים לפרקליטות כדי לברר את גורל התיק התקוע. פרט מאלף: בניגוד לחיקור הדין שנערך באוסטריה לגבי מערכת היחסים העסקית בין שלאף לבין אביגדור ליברמן לא אפשרו השלטונות הישראלים לערוך חיקור דין גם בעניינו של שרון אולי משום ששרון פעל בשעתו במכוון לשיקום היחסים המדיניים בין שתי הארצות בעקבות גילויים אנטישמיים חמורים. שלאף יצא נשכר מיחסיו עם שרון שפעל לקדם את פעילותו המדינית ביחסי ישראל והפלשתינים וטיפח אותו כאישיות בינלאומית בלתי תלויה המקובלת על שני הצדדים.
לאמתו של דבר, נועד קירוב הלבבות בין שני העמים להביא לשלאף ערך מוסף בעסקיו הפרטיים בשדה הגז מול חופי עזה שבו הוא שותף עם הרשות הפלשתינית וחברת "בריטיש גז", בחידוש פעילותו של הקזינו ביריחו שבבעלותו ובפרויקטים נוספים.
אחד מצעדיו הראשונים של שרון כראש ממשלה היה לשלוח משלחת לקיום שיחות מדיניות עם נציגי הפלשתינים בביתו של שלאף. המשלחת הישראלית מנתה את עו"ד דב ויסגלס, מנהל לשכתו של שרון שהיה גם פרקליטו של שלאף, בנו עומרי ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר איתן בנצור. הנציג הפלשתיני היה מוחמד ראשיד הגזבר של הרשות. ונציג נוסף היה אחד מראשי השב"כ לשעבר יוסי גינוסר מנוח שרקד על שתי החתונות. מצד אחד שימש שליח סודי של ישראל לשיחות עם הרשות הפלשתינית ומצד שני שימש כיועץ כספי של ערפאת וגרף הון עתק מעסקות מפוקפקות של הרשות. השיחה הסתיימה בלא כלום אולי משום שזו הייתה פגישה בעלת אופי עסקי יותר מאשר מדיני אבל יחסיהם של שרון ושלאף רק הלכו והתהדקו.
אגב, אחד ממקורביו של שרון, אלי לנדאו, נצמד אף הוא אל שלאף, אפשר לו בתקופת כהונתו כראש עירית הרצליה להקים חוילה מפוארת על אחד ממצוקי החוף עם היתרים הנוגדים את החוק. בתחום נושא הגז היו בקרבתו של שרון איל הון נוסף יוסי מימן השותף עם ממשלת מצרים בחברה המספקת גז לישראל.
מי שחיבר בין שרון לבין מימן היה יו"ר דירקטוריון חברת החשמל לשעבר, אלי לנדאו, חשוד סידרתי שנחקר בעבר כמה פעמים על-ידי המשטרה ורשויות המס בביצוע עבירות פליליות. לנדאו היה אחד האנשים הקרובים לשרון. בדומה לו הוא אדם כוחני שמטיל אימה, איש ציבור בעל רמה מוסרית ירודה ביותר שהיה מעורב בשורה של פרשות שחיתות חמורות ונחלץ מהן בעור שיניו. לנדאו כיהן בעבר כעזרו של שרון במשרד החקלאות, למד להעריך את האפשרויות הבלתי נדלות במינהל מקרקעי ישראל ורכש שטחי קרקע ביו"ש יחד עם מוטי זיסר ממקימי העיר עמנואל.
זיסר נחלץ בעבר בעזרתו של פרקליטו עו"ד ד"ר יעקב וינרוט מעבירות מס שביצע בהקמת העיר עמנואל. בהמשך הפך זיסר לאיל הון כבד בעזרתו של לנדאו שיצא מכך גם הוא נשכר ועל כך נרחיב את היריעה בהמשך הסדרה.
שרון המושחת אהב שיהיו בקרבתו אנשים מושחתים שיוכלו לסייע לו בקידום עניינים שהשתיקה כבר לא יפה להם. זו הייתה כנראה הסיבה שבתקופה שבה כיהן כשר התשתיות מינה את לנדאו כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל בידיעה מראש שהוא מציב חתול שיאכל מהשמנת שמניבה החברה ויאכיל גם חתולים שבעים אחרים. וכך טרח לנדאו בשעתו להזמין את שרון לשיט ביאכטה של מימן בהרצליה כדי לקדם את האינטרסים של מימן במכירת גז לחברה. אורח נוסף ביאכטה היה ראש המוסד לשעבר שבתאי שביט שניהל אז את אחת מחברותיו של מימן.
בימים האחרונים עלה מחדש שמו של שרון לכותרות התקשורת אחרי ששני בניו הסכימו לניסוי של העברתו מהמחלקה לשיקום נשימתי של בית החולים שיבא לסוף שבוע בחווה, בתקווה שהאווירה בחווה תשפיע עליו לטובה.
לפני כשנה פנתה הנהלת בית החולים לבניו של שרון בהצעה שיפנו את אביהם לחווה תחת פיקוח רפואי צמוד מכספי המדינה או למוסד שיקומי מאחר שבית החולים לא יכול לסייע יותר. אומ"ץ גיבתה את עמדת בית החולים על תפיסת חדרי מיטות חיוניים לנפגעי תאונות וחולים אחרים שנזקים למחלקה השיקומית של בית החולים. בתגובה לכך פנו עומרי וגלעד שרון של אילי הון זרים ומקומיים שתורמים לבית החולים כדי שיודיעו על הפסקת התרומות לבית החולים במידה ושרון יפונה. כמה מהם עשו זאת ובית החולים נאלץ להרים ידיים. גם למטרה זו גייסה משפחת שרון את אלי ההון שמהם נהנו כאשר היו בשלטון.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים