המסר של פרשת מסר הוא פשוט וחד-משמעי: אם אתה רוצה לבעוט בשלטון החוק ולשתף פעולה לאורך שנים עם מגה-מושחת ולצאת יבש - עליך להינשא במהלך פעילותך עם פרקליטה בכירה בשירות המדינה. אם תעשה כך, מובטח לך שרשויות אכיפת החוק במדינה יטו לך חסד של אמת ואתה יכול לפצות את פיך ולהמשיך לצפצף על החוק
אודה ואתוודה: לא הופתעתי כאשר המשטרה החליטה במרוצת השנים האחרונות פעם אחר פעם שלא להמליץ על הגשת כתבי אישום פליליים נגד עורך הדין אורי מסר, שותפו לדברי עבירות של ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת, אהוד אולמרט. לא נפלתי מהכיסא כאשר הפרקליטות אימצה את עמדת המשטרה וחילצה את מסר מפרשות השחיתות שבהן היה מעורב עד צוואר עם אולמרט. לא הזדעזעתי אחרי שבג"ץ דחה עתירה להעמיד לדין את מסר חרף עמדת הפרקליטות שהיטיבה עמו. וגם לא ברחתי מהארץ אחרי שבית המשפט המחוזי בירושלים דחה השבוע את הבקשה להכריז על מסר כעד תביעה עוין, בעקבות הסתירה בין העדות שמסר במשטרה נגד אולמרט לבין דבריו בבית המשפט.
הסיבה לכך פשוטה: מסר הוא כנראה אדם שעומד מעל החוק וזוכה למעמד שלא זכו לו נשיא, ראש ממשלה, שרים, חברי-כנסת וראשי ערים. העובדות המפורטות להלן זועקות בעד עצמן ומילים נוספות לא מיותרות.
מסר היה בעבר הרחוק שותפו של אולמרט במשרד פרקליטים ירושלמי, שבו כיכבה כבר אז שולה זקן, מזכירתו הנצחית של אולמרט, שהייתה עדיין בשנות העשרה והושחתה יחד עם ה"בוס" שלה, כלפיו פיתחה תלות מוחלטת. אחד ממכריו של מסר אמר לי פעם: "הוא היה סטודנט מצטיין למשפטים וקרוב לוודאי שהיה עושה קריירה אלמלא נפל ברשתו של אולמרט, שהוריד אותו מדרך הישר. בהדרגה הוא התמלא חיל ורעד מפני אולמרט ולא חדל חרף מעידותיו החוזרות ונשנות של שותפו לעסקים".
ואומנם, אין ספק שהאחריות להתדרדרותו המוסרית של מסר מוטלת בראש ובראשונה על אולמרט, בעל האופי ההרסני. אולי הוא אשר לימד את מסר בימי שותפותם, את שיטות ההתעשרות הקלה על חשבון הקופה הציבורית, את שלל קיצורי הדרך ואת הקומבינות למיניהן. אולי עקב מסר מקרוב אחר תהליך התעשרותו של אולמרט, שצבר תאוצה רבה בתקופה שבה כיהן במקביל כפרקליט וכחבר-כנסת, והחליט שגם הוא צריך לעשות לביתו.
כך או אחרת, הקשר בין השניים לא פסק גם לאחר שהתקבלה בשעתו ההחלטה הגורפת האוסרת על חברי-כנסת לעסוק בעבודות נוספות, לרבות שירותים משפטיים. ההחלטה חייבה את אולמרט רק באורח פורמלי והעתיק את מרכז פעילותו לחו"ל לפי הכלל הבדוק שהרוצה לשקר ירחיק עדותו מי שרצה להערים על הכנסת נאלץ להעתיק את פעילותו.
במשך כל השנים, גם אחרי שהתמנה כראש עיריית ירושלים ואחר-כך כשר שעמד בראש משרדים שונים, הקפיד אולמרט לשמור על קשריו הסמויים עם מסר שתמיד היה בסביבה. על-פי החשדות, לקוחותיו של מסר זכו להעדפות בצינורות השלטוניים שהיו מחוברים לאולמרט, עד כדי כך שיודעי דבר הבינו היטב שמי שרוצה לקדם עסקות להסדיר קבלת רישיונות ולקבל סיוע מגופים ציבוריים שעליהם מופקד אולמרט, מוטב שיפנה אל הפרקליט מסר ודרכו תהיה סלולה.
לא בכדי צץ מדי פעם ברקע שמו של מסר בחקירות החוזרות ונשנות של אולמרט במרוצת השנים במשטרה וברשויות אכיפת החוק האחרות. כעיתונאי חוקר נתתי לכך ביטוי תקשורתי מדי פעם, אך לצערי לא הבשיל הדבר לידי פתיחה בחקירה. בשנים האחרונות שבהן נכרך החבל של העבירות סביב צווארו של אולמרט, אי-אפשר היה להתעלם יותר ממסר שהפך גם הוא לחשוד מן המניין.
תנועת אומ"ץ עקבה במרוצת שנות פעילותה אחר מערכת הקשרים הבעייתית שקיימת בין נבחר הציבור הבכיר אולמרט לבין הפרקליט מסר, והתריעה על כך לא פעם. כך, למשל, בחודש ספטמבר 2006 נשלחה הפנייה הבאה אל היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז:
"תנועת אומ"ץ מגישה בזאת תלונה נגד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט בחשד שלאורך תקופה ממושכת הוא מקבל שוחד לכאורה מעורך הדין אורי מסר שהיה בעבר שותפו למשרד פרקליטים.
למרות פירוק השותפות הם ממשיכים בקשרים צמודים שמהותם מעוררת שאלות נוקבות.
אומ"ץ העבירה כבר לפני כמה חודשים לבדיקת מבקר המדינה שורה של עובדות חמורות שמוכיחות כי לאורך כל תפקידיו הציבוריים המוניציפאליים והממלכתיים היו ללקוחותיו של עורך הדין מסר, שחלקם גויסו על-ידי מר אולמרט, דלת פתוחה במשרדים שמר אולמרט חלש עליהם והם קיבלו העדפה ברורה על-פני פרקליטים ואזרחים אחרים.
הנחת היסוד שלנו הייתה, על-פי מקורות מידע שונים, שיוזמתו של אולמרט הייתה לפחות בחלק מהמקרים הרבים לכאורה על בסיס עסקי הדדי.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך, המדברת בעדה, היא העובדה שכאשר מר אולמרט כיהן בשעתו כשר הבריאות קיבל כספי תיווך בסך 200 אלף דולר ממר יעקב נמרודי, בעקבות עסקת מכירת 'הכשרת הישוב', שאולמרט שימש בה כמתווך טרם שנתמנה כשר בממשלה.
מי שגבה את הסכום הנ"ל לא היה אחר מאשר עו"ד מסר שקיבל לידיו את דמי התיווך הנ"ל וזאת למרות שהשניים הכריזו זמן רב קודם לכן על פירוק השותפות - דבר המעיד על כך שהקשר לכאורה עדיין קיים".
מזוז היה אז בראשית דרכו ונהג להעניק הנחות גדולות כבר בתחילת העונה לאישים פוליטיים בכירים שסרחו, מסוגם של אריאל שרון ואהוד אולמרט. כלפי עו"ד מסר היה לפחות למראית עין ולמשמע אוזן יחס מיוחד, אולי בזכות העובדה שרעייתו, עו"ד דוידה לחמן-מסר, כיהנה אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה על כל המשתמע מכך.
אומ"ץ לא נרתעה והעבירה ליועץ המשפטי לממשלה ולראש אח"ם במשטרה דאז, ניצב יוחנן דנינו (שהתמנה באחרונה לתפקיד המפכ"ל הבא), שורה של פרשות נוספות של הצמד אולמרט-מסר שהיו מחויבות חקירה יסודית והן:
המשטרה עסקה עד כה רק בפרשת ההעדפות שניתנו ללקוחותיו של עו"ד מסר על-ידי מרכז ההשקעות בתקופה שבה כיהן אולמרט כשר התמ"ת. בגין חלק מהעדפות אלו עומד עתה אולמרט לדין. לקוחות אחרים של מסר שקיבלו העדפות לא נחקרו.
אולמרט תיווך בשעתו במכירת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים לאוליגרך ארקדי גאידמק. באופן מפתיע לחץ אולמרט על גאידמק לצרף את מסר לצוות הפרקליטים שטיפל בעסקה, למרות שגאידמק טען שיש לו כבר פרקליט. נראה כי אולמרט יצא לכאורה נשכר מכך באורח אישי.
כאשר כיהן אולמרט כשר האוצר, הפעיל משרדו לחץ כבד על חברת נמלי ישראל לבצע עסקה של רכישת קרקעות מחברת שמן. הופעל לחץ כבד מטעמו של אולמרט על חברי הדירקטוריון לאשר את העסקה מבלי שהובאה חוות-דעת של שמאי ממשלתי לגבי שווי הקרקעות. העסקה אושרה בזכות קולותיהם של נציגי משרד האוצר. אחד הפרקליטים שטיפל בעסקה היה עו"ד מסר.
בעסקת רכישת קרקעות של הכנסייה הנוצרית בבית-שמש מידי הפטריארכיה, גילה הפטריארך לשעבר תיאפולוס כי מי שפעל מאחורי הקלעים בעסקה היה עו"ד מסר. לדבריו, מי שהמליץ עליו היה ממלא-מקום ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.
בתקופה בה כיהן אולמרט כשר התקשורת, ייצג עו"ד מסר אילי הון ולקוחות שונים מול המשרד, והם זכו לקיצורי דרך בחסותו של אולמרט.
במרוצת השנים נהג אולמרט לקבל הלוואות כספיות נדיבות מאילי הון שהיטיב עימם מבלי שטרח להחזירן. אילי ההון לא התלוננו בחשד שיחשפו עצמם כנותני שוחד. בחלק מההלוואות האלו היה מעורב לכאורה גם עו"ד מסר.
בתקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, קיבלה סיעתו הלוואה של עשרות אלפי שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית, שעליהם היה מופקד חברו הטוב אברהם הירשזון, שלימים מונה כשר האוצר. כספי ההלוואה הבלתי חוקית לא הוחזרו ופרשה זו נותרה פתוחה. מסר שימש יועצה המשפטי של העמותה שפעלה למען בחירתו של אולמרט.
עו"ד מסר העניק לרעייתו של אולמרט עליזה שירותים משפטיים שונים וספק אם גבה עבורם שכר טירחה. בהקשר לכך יש לציין כי במרוצת השנים רכשו גופים כלכליים שונים ואילי הון ציורים של גברת עליזה אולמרט במחירים מופרזים, שלא הלמו את ערכן האמיתי של התמונות, ועלה מהן חשד לקבלת שוחד. פרשה זו נותרה פתוחה ולא נחקרה.
המציאות העגומה טפחה על פנינו ונראה היה לנו שמסר זוכה להעדפה לא תמוהה.
אומ"ץ פנתה בשעתו אל מזוז וביקשה לנקוט בצעדים הדרושים כדי שרעייתו של מסר לא תהיה בתמונת החקירות והדיונים הפנימיים במשרד בעניינו של בעלה, ומזוז מחה על הפנייה וטען שהמשנה שלו ממודרת. בדיעבד אני סבור כיום שהפנייה שלנו הייתה צמחונית מדי, למרות שברקע היה בשר של חשד להעדפות.
שמו של מסר צץ מדי פעם בגלוי וברמזים בכלי התקשורת בעקבות התדרדרות במצבו הרפואי והנפשי עד כדי סכנה שישלח יד בנפשו. ניכר היה שהוא נתון בלחצים פנימיים חזקים, בין החובה לחשוף את האמת על העבריין הסדרתי אולמרט לבין הרגש שיש לו כלפיו. מאוחר יותר התברר שמסר נחלץ מכתב האישום שהוגש נגד אולמרט וזקן. מפה לאוזן נלחש כי הוא עשוי להיות עד מדינה למרות שלא נחתמה אתו עסקה.
בעת הפגישה שהייתה לי בשעתו עם מזוז, ביקשתי לדעת מדוע הוא העביר להכרעתה של פרקליטות מחוז ירושלים את ההחלטה האם לסגור את תיקו של עו"ד אורי מסר, למרות ששימש, בין השאר, כקופאי של אולמרט והחזיק ברשותו לכאורה את הכספים בפרשות המצוינות בכתב האישום. מזוז נתן לי תשובה דחוקה ולא משכנעת, כאשר הבהיר לי כי נהג כך בשל הרגישות של העניין בגלל תפקידה של רעייתו במשרד המשפטים.
באורח פלא החליט פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנאל, שלא להגיש כתב אישום נגד מסר על חלקו המוכח בפרשות מרכז ההשקעות והעברות מעטפות הכסף שקיבל אולמרט, ועל ניהול "הקופה הסודית" שלו, וזאת למרות שלא נחתם איתו הסכם עד מדינה. התברר שפרקליט המחוז החליט לסגור את התיק נגד מסר בפרשת מרכז ההשקעות, בה ייצג לקוחות מול אולמרט - שהיה שותפו וידידו, כאשר כיהן כשר התמ"ת - מחוסר ראיות. בפרשת טלנסקי נקבע, כי מאחר שמסר הוא אזרח פרטי, אין מקום להאשימו במרמה והפרת אמונים, בשל העובדה שניהל עבור אולמרט "קופה סודית" שכללה בין היתר את התשלומים מטלנסקי. כל קשר בין קשריה האישיים ההדוקים שקיימים בין רעייתו של מסר לבין ראשי מערכת המשפט והפרקליטות, הוא לעשירות דעתי, לא מקרי בהחלט. החוק מת מצחוק.
(למסר שיחק באחרונה מזל נוסף כאשר הפרקליטות הודיעה במפתיע שהחליטה לסגור את תיק החקירה החדש בפרשת השחיתות המפלצתית "הולילנד" ככל שהוא נוגע לעו"ד אורי מסר, בעוד שנגד שאר המעורבים, לרבות אולמרט וזקן, הוחלט להגיש כתבי אישום. הנימוק השגרתי לגבי מסר היה, כמובן, שלא נמצאו ראיות מספיקות כדי לבסס כתב אישום בעניינו. מסר נחשד בכך שתיווך בהעברת כספי שוחד מיזמי פרויקט "הולילנד" לאולמרט, בשל חוסר בראיות. עורכי דינו של מסר מסרו עם קבלת החלטת הפרקליטות כי "מלכתחילה טענו שלעו"ד מסר אין קשר לפרשת 'הולילנד'. לאורי ולמשפחתו נגרם עוול קשה, כאשר הוא נאלץ לשבת במעצר 11 ימים ללא עוול בכפו ולהיות מוזכר בתכיפות רבה כחשוד מרכזי בפרשה בכל כלי התקשורת").
תנועת אומ"ץ החליטה לא לעבור לסדר היום ולהעמיד את נושא סגירת תיקו של עו"ד מסר, על-מנת שייקבע אם ההחלטה הייתה סבירה ובלתי-נמנעת. בעתירה נגד פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור, ופרקליט מחוז ירושלים ונגד עו"ד מסר עצמו, שהוגשה באמצעות עורכי הדין גד מינא וחן גבירץ נטען, בין השאר, כי החלטת הפרקליטות שלא להעמיד לדין את עו"ד מסר הייתה בלתי-סבירה באופן קיצוני ומהותי, וכי על בית המשפט העליון להתערב ולהפוך החלטה זו. עוד נטען, כי קביעות הפרקליטות בהחלטה סותרות את טענות הפרקליטות בכתב האישום שהוגש נגד אולמרט. כך, בכתב האישום, מייחסת הפרקליטות לעו"ד מסר מעשים פסולים ומודעות לאותם מעשים, בעוד בהחלטה נקבע, באופן לא ברור, אחרת.
העתירה ציטטה את כתב האישום, שבו נאמר במפורש, כי עו"ד מסר ניהל במשרדו עבור אולמרט "קופה סודית" של מזומנים שהצטברו בה מאות אלפי דולרים שמקורם, בעיקר, מאיש העסקים היהודי-אמריקני משה טלנסקי. הכספים הועברו לעו"ד מסר, בדרך-כלל, על-ידי ראש לשכתו של אולמרט, שולה זקן, ומדי פעם העביר עו"ד מסר לאולמרט סכומי כסף מהקופה הסודית ואף פרט אותם עבורו בחנות לחלפנות כספים.
העתירה ציטטה את כתב האישום, שקבע כי אחרי שאולמרט מונה לשר התמ"ת החל עו"ד מסר לייצג לקוחות בעניינים שנזקקו לרשויות הכפופות לאולמרט, ואף פנה לאותם לקוחות ביוזמתו והציע את שירותיו. אולמרט, שעמד בניגוד עניינים חריף לאור מחויבותו לעו"ד מסר, התערב באופן אישי לטובת לקוחותיו של מסר ואף שינה את החלטות הדרג המקצועי.
שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, החליט להעביר את העתירה לתגובתם של המשיבים שחייבים לעשות זאת תוך חודשיים. הפרקליטות ביקשה לדחות את העתירה ונימקה זאת בכך שלא היו ראיות מוצקות להעמיד את מסר לדין. המדינה טענה כי עניינו של מסר נבדק לעומקו ויש לעשות אבחנה בין אולמרט לבין מסר בנוגע לעבירת המרמה והפרת האמונים. מסר עצמו פנה לבג"ץ וביקש לקבל הכרעה בעתירה של אומ"ץ לפני מועד עדותו במשפטו של אולמרט.
האם היה עו"ד מסר משנה את אופי עדותו הראשית כעד תביעה אילו החליט בג"ץ לקבל את העתירה ולהורות על הגשת כתב אישום נגדו? הפתרונים הם בידי יועציו המשפטיים של מסר. בכל מקרה, מסר יכול היה להיאנח אנחת רווחה מאחר שבג"ץ הזדרז לדחות את עתירת אומ"ץ מבלי שהתקיים דיון פומבי. שלושת השופטים - אשר גרוניס, סלים ג'ובראן וניל הנדל - קבעו כי אומ"ץ לא הצליחה להוכיח שהחלטת הפרקליטות היא בלתי חוקית או חורגת בצורה סבירה ממתחם הסבירות - שתי העילות היחידות להתערבות הרשות השופטת בשיקול דעתה של הרשות המנהלית. השופטים הדגישו כי בנושא טיב הראיות - שיקול דעתה של הפרקליטות רחב עוד יותר, ובג"ץ יתערב רק אם החלטתה בלתי סבירה בעליל ובצורה קיצונית.
כך נסללה הדרך למתן העדות המיוחלת של מסר במשפטו של חברו הטוב אולמרט, שהתביעה ציפתה לה בקוצר רוח. אלא שבעת מתן העדות התברר כי מסר גויס אולי לשמש כעד תביעה בתמורה לאי-העמדתו לדין, אבל בפועל הוא הפך השבוע לעיתים לעד הגנה של אולמרט. התובע עו"ד אורי קורב ביקש להכריז על מסר כעל עד עוין, אך השופטים דחו את בקשתו.
לאחר שהוקרן בחקירה החוזרת של מסר סרט שחשף את עדותו במשטרה לעומת עדותו השקרית בבית המשפט, בלטה הסתירה הבולטת בדבריו. מסר חש אי-נוחות בולטת והזיל דמעות תנין סינטטיות מלוות בבכיינות מלאכותית, וטען שהתביעה מנסה כאילו להשפיל אותו. דבריו אלה כבר לא עושים רושם. מסר הוא כיום עד שנוי במחלוקת הטעונה בדיקה בלתי תלויה לסיבות שגרמו לשינוי בעדותו.
המסר של פרשת מסר הוא פשוט וחד-משמעי: אם אתה רוצה לבעוט בשלטון החוק ולשתף פעולה לאורך שנים עם מגה-מושחת ולצאת יבש - עליך להינשא במהלך פעילותך עם פרקליטה בכירה בשירות המדינה. אם תעשה כך, מובטח לך שרשויות אכיפת החוק במדינה יטו לך חסד של (לא) אמת ואתה יכול לפצות את פיך ולהמשיך לצפצף על החוק. חד ולא חלק.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים