לא צריך להיות פרשן פוליטי כדי להבין שיאיר לפיד הוא בעצם שליחם המשותף לדבר עבירה של שלושה אדונים כוחניים בעלי תכונות שליליות זהות: אהוד אולמרט, חיים רמון ונוני מוזס כשהסיגרים הם הסמל המסחרי והכסף הוא שם המשחק במפלגתו של לפיד, אז "יש עתיד"?
"איפה הכסף?" זו סיסמת הבחירות הראשונה שקבע יאיר לפיד למפלגתו "יש עתיד", לא לפני שהחליף את מכוניתו המפוארת במכונית צנועה יותר והחל לעשן את הסיגרים היקרים שלו בבתי-שימוש במקום בבתי-מרזח. הסיגרים הם הסמל המסחרי של "יש עתיד" והכסף הוא שם המשחק במפלגתו של לפיד. יש סברה שכמה אילי הון שמקפידים על אנונימיות מוחלטת עומדים מאחורי מפלגתו של לפיד והוא משמש בידיהם כמריונטה למימוש אינטרסים שונים.
שחקן הרכש הראשון של לפיד שנחשף בימים האחרונים, יו"ר בנק מזרחי-טפחות לשעבר, יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר שהחליף פאזה, הפך להיות בעל הון, נהנתן כרוני, מעשן סיגרים ותיק. פרי נעלב במהלך ראיון שנערך עמו במוצאי השבת האחרונה בערוץ השני, כאשר נשאל אם מיליונר מסוגו, שצבר עשרות מיליוני שקלים במסגרת השערורייתית של שכר הבכירים המופקר במשק, מתאים לייצג מפלגה שמבקשת לשמש פה למעמד הבינוני.
פרי הוסיף וסיפר בדיחה לא מוצלחת: "באתי למערכת כלכלית שבה נקבעים דברים לפי תקנות ונהלים, והייתי שכיר מצליח; אני חושב שאת המערכת הכלכלית הנוכחית אפשר לשנות רק באמצעות הפוליטיקאים. כל המספרים שהופרחו באוויר לאחרונה בנוגע למשכורת שלי היו מספרים דמיוניים. כשאתבקש לפרסם את הצהרת ההון שלי, יתברר שאני הרבה יותר קרוב למעמד הביניים".
כדי להעמיד את העובדות על דיוקן, אציין שמעת פרישתו כראש השב"כ ב-1995 צבר פרי על-פי הערכת מומחים סכומים העולים על 100 מיליון שקלים, ולכך יש להוסיף את הפנסיה המרשימה שהוא מקבל כראש השב"כ והכנסות נוספות מתפקידי ייעוץ. לא בכדי יצא פרי בחודש מרס האחרון להגנתו של מנכ"ל בנק מזרחי, אלי יונס, המשתכר 10 מיליון שקלים בשנה. עכשיו מבקש פרי להגן על המעמד הבינוני.
בן-טיפוחיו של מושחת "איפה הכסף?" חוזר ושואל לפיד. יש לי תשובה נוספת עבורו: חלק מהכסף הציבורי שהתנדף זרם לכיסיו של האב הרוחני של ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט, שחונך אותך בימים אלה בצעדיך הפוליטיים המזוגזגים. לא בכדי נוהג לפיד בראיונות בכלי התקשורת, שחלקם מבוימים מראש, כפי שהוא נהג לביים בעבר הלא רחוק בעצמו, כאשר היה מצידו השני של המתרס, להתחמק באופן שיטתי מלהתייחס לאולמרט כאל עבריין סדרתי. הכיסוי המוסרי המפוקפק שלפיד מעניק להתנהלותו הבעייתית כלפי אולמרט, הוא שאולמרט נחשב לידיד המשפחה ושהה ליד מיטת אביו המנוח בבית החולים לפני פטירתו.
אולמרט יכול בהחלט לתרום לסיעתו של בן-טיפוחיו לפיד חלק מכספי מעטפות הדולרים במזומנים שקיבל מטלנסקי כשוחד עבור שירותים שעשה עבורו. אגב, תנועת אומ"ץ לא מתכוונת להניח לאולמרט בעניין זה ומבקשת לברר אם הייתה העלמת הכנסות והאם שולם מס כנדרש בחוק שאולמרט מעולם לא הקפיד לשמור עליו.
בפנייה של אומ"ץ אל דורון ארבלי, מנהל רשת המיסים, נאמר בין השאר:
"במהלך בירור משפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט התברר כי בשעתו הוא קיבל סכומי כסף גדולים במטבע זר במזומן במעטפות ובדרכים אחרות מאיש העסקים משה טלנסקי. במקביל התברר כי בכספת של פרקליטו ושותפו לשעבר עו"ד אוריאל מסר נמצא סכום של 350,000 דולר במזומן. סנגוריו של אולמרט טענו כי הכספים הללו ניתנו כתרומות למטה הבחירות שלו לראשות עיריית ירושלים וכנראה גם למטרות פוליטיות אחרות, אך הייתה גם גרסה אחרת שעל פיה הכספים נועדו למטרותיו הפרטיות של אולמרט. תנועת אומ"ץ פונה אליך בבקשה שתורה למחלקת החקירות של מס הכנסה לערוך חקירה יסודית על כל תנועת הכספים שקיבל אולמרט מטלנסקי ומגורמים אחרים כפי שנחשף במשפט".
השבוע גילה ארבלי לאומ"ץ כי הפרשה נחקרה על-ידי מחלקת החקירות של רשות המיסים, וכי בימים אלה מתנהלים מגעים בין הרשות לבין הפרקליטות לקראת קבלת ההכרעה.
זה האיש המושחת שלפיד מנסה לגונן עליו. לפיד לא צריך להתאמץ הרבה כדי למצוא תשובה נוספת לשאלה: "איפה הכסף?".
בעזרת נוני מוזס האיש שמריץ אותו לבחירות, עומד מאחוריו, דוחף אותו וקובע את דרכי פעולתו, הוא הבעלים של הקונצרן התקשורתי ידיעות אחרונות, נוני מוזס, ששנאתו האובססיבית לבנימין נתניהו אינה יודעת גבולות. מוזס המיליונר החסכן, חברו הטוב של אולמרט, מוכן להשקיע משאבים בלתי נדלים למען הצלחתו של לפיד.
לא צריך להיות פרשן פוליטי כדי להבין שיאיר לפיד הוא בעצם שליחם המשותף לדבר עבירה של שלושה אדונים כוחניים בעלי תכונות שליליות זהות: אהוד אולמרט, חיים רמון ונוני מוזס, האיש שהאתיקה העיתונאית מעולם לא הייתה לפיד לרגליו. למוזס לא הייתה בעיה להעניק הגנה היקפית מוסרית כביכול בידיעות אחרונות לאנשים מסוגם של חיים רמון, דליה איציק, אריה דרעי וכמובן אהוד אולמרט. אומ"ץ יצאה בגלוי נגד מגמה זדונית זו. לא בכדי מוחרמת אומ"ץ ברשת העיתונים של ידיעות אחרונות. זה ללא ספק אות-כבוד לתנועה והוכחה חותכת לכך שאנחנו עושים את מלאכתנו נאמנה.
פרט מאלף: רק השבוע הפסיק לפיד לפרסם את טורו השבועי בידיעות אחרונות ששימש בצורה צינית לצורך קידומו הפוליטי האישי וגם לעיתים לצורך חיסול חשבונות עם מתחרים. קרוב לוודאי שנוני מוזס היה ממשיך בתמיכתו הגלויה בלפיד ומפרסם את טורו גם בתקופת הבחירות בהסכמתו הנלהבת והמתוגמלת של לפיד, אלמלא תלונה חריפה שהגיש עורך הדין פנחס (פיני) פישלר נגד לפיד ונגד ידיעות אחרונות.
נעדר אתיקה עיתונאית לפיד צריך לשאול גם את עצמו: "אפה הכסף?". מסתבר שגם לפיד הוא לא קוטל קנים בתחום הכספי. בעיתון פורבס הופיעה לפני כמה ימים כתבה שדירגה את הפוליטיקאים עתירי הממון בישראל. לפיד הופיע ברשימה זו במקום מכובד ונטען שהונו מסתכם ב-22 מיליון שקלים. לפחות חלק מהכספים הללו צבר לפיד תוך ביצוע עבירות אתיות.
בשעתו, כאשר כיהנתי, כאמור, כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות, הוטלה עלי מטלה להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע יאיר לפיד שכיכב במסעי פרסום של בנק הפועלים וקופת החולים הכללית, במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור בעיתון יומי.
לפיד האב רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי עד שהייתה סכנה ממשית לבריאותה של אוזני הימנית הבתולה שהאזינה לו ברטט באפרכסת. "הבן שלך אינו פר קדוש, איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו והוא טרק את מכשיר הטלפון. לפיד הבן הוכיח לי מאז פעמים נוספות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום ועד היום הם מתגוררים בשני חדרים נפרדים.
מסתבר שהמורשת של משפחת לפיד, של הסגידה הגורפת לאולמרט, קידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי. אולמרט הציניקן הבלתי נלאה הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו וערך בשעתו בביתו חגיגת יום הולדת לראש הממשלה המסואב בעיצומן של חשיפת פרשות השחיתות האישיות נגדו.
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו בידיעות אחרונות. ללפיד לא היו מעולם בעיות מסוג אלה בידיעות אחרונות. טוריו התאימו בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, שהוא חבר ובן-ברית ותיק של אולמרט, לא התרגש מעולם מרמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה המושחת והמשחית, והעניק לו הגנה תקשורתית היקפית, התגייס למתוח ביקורת על מערכות אכיפת החוק והנחה לתקוף את יריביו הפוליטיים.
זמן מה אחרי המסיבה ערך לפיד ראיון חנפני ומתרפס עם אולמרט בערוץ השני בטלוויזיה, שהוגדר כראיון בלעדי, ולא התרגש מכך שכונה על-ידי עמיתיו המקנאים "כתב חצר" של ראש הממשלה. למרבה הבושה והחרפה, אולמרט היה זה שהתנה את הענקת הראיון בכך שדווקא לפיד יהיה המראיין. אני מתקשה לשלול את האופציה שאולמרט קיבל לידיו מראש את השאלות, אבל מוכן לבטל את האפשרות ששליחיו של אולמרט הביאו לאולפן שאלות שחוברו על-ידי אולמרט בעצמו אבל בלי כבודו.
אומ"ץ הגישה לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בגין ההטעיה של ציבור הצופים שלא היה מודע למערכת יחסיו האישית עם אולמרט. כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת שנתן לפיד, שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה והוכיחה שפיו וליבו אינם שווים.
לפיד הוסיף חטא על פשע כאשר ראיין כעבור זמן במסגרת משדר שירות לאולמרט את ניצב (בדימוס) יעקב בורובסקי, יועצו לשעבר של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, והציג לו שאלה מוזמנת. בורובסקי התבקש להשיב, בין השאר, אם אומנם הוא זוכה להגנת אומ"ץ בפרשת הניסיון להכפיש את שמו רק משום שאחיינו, אלי בר, הינו חבר התנועה. בורובסקי השיב בצדק שהאחיין הוא חבר לא פעיל, מעולם לא שוחח איתו בנושא זה ובאותה הזדמנות החמיא לפעילות הכללית של אומ"ץ לביעור השחיתות השלטונית.
לא הייתי נדרש לכך במסגרת זו, אלמלא העובדה שזמן קצר קודם לכן קיבלתי שאלה זהה מעורך הדין אלי זוהר, פרקליטו של ראש הממשלה, בעקבות תלונה שהגישה נגדו אומ"ץ ללשכת עורכי הדין בגין ניגוד אינטרסים. עורך הדין זוהר שאל האם בר היה האיש שגייס כביכול את אומ"ץ למאבק נגד אולמרט והתעלם ממאבקי הממושך נגד חברו אולמרט עוד טרם הקמתה של אומ"ץ.
גם בעקבות ראיון עלוב ומגמתי זה הגישה אומ"ץ תלונה נגד לפיד, שבה האשימה אותו בביצוע עבירה אתית חמורה; אך גם הפעם הוכיחה המערכת האתית של הרשות אוזלת-מסך ובכך סללה הדרך למנות את לפיד לערוך ולהגיש את היומן השבועי של ערוץ 2. אגב, רק אחרי שבורובסקי פרש מתפקידו נבחר אחיינו בר על-ידי חברי האסיפה הכללית של אומ"ץ לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת של התנועה.
בתקופה שקדמה להליכתו לחיים הפוליטיים לא היסס לפיד בתפקידו כעורך יומן החדשות המרכזי של הערוץ השני ליזום כתבות מגמתיות נגד הממשלה, ובכך חטא פעם נוספת לאתיקה העיתונאית. לפיד הוסיף חטא על פשע בכך שהחל במקביל את הפעילות הפוליטית המוסווית שלו תוך ניצול מעמדו העיתונאי. בתגובה לכך שיגרה אומ"ץ פנייה למועצת הערוץ השני ולהנהלת מחלקת החדשות של הרשות השנייה. גם הפעם התחמקה הרשות השנייה מלמצות את הדין עם לפיד והוא המשיך במסע הבחירות עד לפרישתו מהטלוויזיה.
גם בראיון הטלוויזיוני האחרון בערוץ 2 ניכר היה שחבריו לשעבר לצוות באולפן החדשות העניקו לו הנחות. גם מספר האזכורים של דברי לפיד במהדורות החדשות של הערוץ נראים מוגזמים.
מפלגת "יש כסף" דרכו של לפיד למשכן הכנסת ולשולחן הממשלה עוד ארוכה. בכוונת אומ"ץ ללוותו ולתרום את חלקה לכך שדרך זו גם תהיה נקייה ואתית.
בימים האחרונים עושה לפיד מאמצים בלתי נלאים במטרה לגייס למפלגתו שמות אטרקטיביים. אני מבקש לרענן את זכרונו, שבעבר הלא רחוק היה לו חבר טוב בשם שלומי לחיאני, ראש עיריתי בת ים. השניים תכננו להקים מפלגה משותפת. אחרי שלחיאני נעצר נחקר במשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות, התנער ממנו לפיד. בינתיים מתעכבת הגשת כתב האישום נגד לחיאני למרות שהחקירה הסתיימה והמשטרה המליצה להעמידו לדין. לחיאני נחשב לקבלן עשיר ועתיר נכסים. אין כל סיבה שתמנע מלפיד לחדש איתו את הקשרים. אפילו אולמרט יברך על כך.
בהזדמנות לא חגיגית זו אני מציע שמפלגתו של לפיד "יש עתיד" תבחר לעצמה שם טוב יותר: "יש כסף". סמלה של המפלגה יהיה סיגר מדיף עשן סמיך ועליו ייכתב: "לכסף יש ריח".
הזכויות לשם זה לא שמורות לי ואני תורם אותו ללפיד ללא תמורה.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים