למרות הסיאוב האוכל כל חלקה טובה במדינה, אנחנו באומ"ץ לא מתייאשים ולא מרימים ידיים נוכח השחיתות הציבורית המפלצתית בקרב מנהיגים חסרי בושה, לא מתבאסים מול אישי ציבור פורעי חוק ולא מאבדים את התקווה כאשר עינינו כלות מול נבחרי ועובדי ציבור שבזים למערכות המשפט ורודפים את אוכפי החוק                                                           

                                                          ▪ ▪ ▪
בתום עשר שנות פעילות מבורכת ומסועפת של תנועת אומ"ץ לביעור השחיתות השלטונית, להקניית ערכי המינהל התקין בקרב בני נוער ובמניעת עוולות חברתיות, הגיעה העת לטפוח לשעה קלה על השכם ולאחר מכן להמשיך ביתר שאת.

בדקתי ומצאתי שאין מדינה נוספת בעולם, זולת מדינת ישראל, שבה מתארגנים אזרחים מתנדבים מרבדים שונים, רובם אלמונים, שפועלים במשותף למען שמירה על המינהל התקין וטוהר המידות בשירות הציבורי. על אזרחים טובים אלה נמנים עשרות חברי אומ"ץ שעומדים בקו הראשון של המאבק למען עיצוב דמותה המוסרית של המדינה הסיזיפית שאנו משתדלים לבצעו ללא כחל ושרק ובמשאבים כספיים מוגבלים.

המשותף לפעילי התנועה שלנו הוא היותם אזרחים טובים בעלי מוטיבציה, רצון טוב ויכולת ביצוע, חפים מכל זהות פוליטית שתשפיע על פעילותם ואינטרסים זרים ואישיים. למרות שהפעילות שלנו אינה מעוגנת בחוק, אין לנו מדים וסמכויות, ואנחנו חסרי הגנה מפני התנכלויות ותביעות לשון הרע ותביעות נזיקין אישיות, אנחנו לא נרתעים וממשיכים במלאכת הקודש.
 
לא מרימים ידיים 
אנו מגלים אומץ לב ועושים את מלאכתנו נאמנה בהתמדה ובנחישות ובדבקות במטרה, להרחיק מעמדות שלטוניות ממלכתיות ומוניציפליות אישי ציבור שסרחו, במטרה לשמור על הקופות הציבוריות המדוללות. אנחנו לא מתייאשים ולא מרימים ידיים נוכח השחיתות הציבורית המפלצתית בקרב מנהיגים חסרי בושה, לא מתבאסים מול אישי ציבור פורעי החוק הסדרתיים ולא מאבדים את התקווה כאשר עינינו כלות מול נבחרי ועובדי ציבור שבזים למערכות המשפט ורודפים את אוכפי החוק.

אלה שמתייחסים אל הלוחמים בשחיתות כאל אנשים תימהוניים ומכנים אותם לעיתים "הזויים", "דון קישוטים", "סוכני מוסר", "שטינקרים" וכיו"ב, פוגעים במידה מסוימת במאבק שלנו אבל לא מצליחים להרתיע ולבלום אותנו.

אנחנו לא רואים את עצמנו, חלילה, כפראיירים, אלא כשליחים נאמנים של ציבור אטום ואנשי ביצוע של רוב דומם אשר בסתר ליבם מברכים על פעילותנו. חבל שאלה שמזנבים בנו, ביניהם שלל "לקוחות" שלנו, אינם מפנימים את העובדה שהם מנסים לחבל בפעילותם של אזרחים שהם בעצם שומרי חומות המוסר של המדינה.

ואמנם, בפועל אנחנו מתנדבי המשמר האזרחי הלאומי שמגבים את אוכפי החוק ומוודאים שהאכיפה תהיה יסודית ורצינית. במקביל אנחנו מעודדים את חושפי השחיתויות במגזר הציבורי, מגישים להם סיוע משפטי ולעיתים אישי, ונאבקים כדי שיקבלו הגנה על-ידי משרד מבקר המדינה, כדי שתמנע את פיטוריהם.
 
בקיעים בארבעת היסודות 
שאלתי את עצמי לא אחת כיצד זה קרה שתנועות של אזרחים מתנדבים, הפועלות לשמירת תקינות השלטון, קמו דווקא בישראל, ומדוע הן זוכות לזכות עמידה משפטית, להכרה ציבורית רחבה ולהוקרתם של רבים וטובים.

התשובה הפשטנית היא שאזרחים מופתיים אלה מקרינים אכפתיות לגורל מדינת ישראל ופועלים ללא לאות בניסיונות חוזרים ונשנים על-מנת לחבר את החישוקים בין יסודותיה הרעועים של המדינה.

חוסנה של המדינה מורכב מארבעה יסודות: ביטחון, כלכלה, חברה וחוק. יסודות אלה פועלים ככלים שלובים, ואם אחד מהם סדוק הוא מקרין אל שלושת היסודות האחרים ושולח אליהם גרורות היוצרות בקיעים.

למרבה הצער, ארבעת היסודות הללו בישראל אינם מבוצרים ואינם מוצקים כיום במידה הדרושה. הבקיעים מתרחבים ומסכנים את קיומנו. תנועת אומ"ץ רואה לעצמה חובה אזרחית ממדרגה ראשונה לתרום את חלקה הצנוע ברמה זו או אחרת לתחזוק ארבעת היסודות הללו.

ראשונים ל"צדק חברתי" 
זוהי הסיבה שאומ"ץ מטפלת בעת ובעונה אחת במגוון רחב של נושאים, תחומים שיש להם מכנה משותף אחד: שמירה על שלטון החוק והמינהל התקין בכל תחומי החיים במדינה. אומ"ץ היא התנועה היחידה במדינה שחרתה על דגלה, במקביל למאבקה הבלתי נלאה בשחיתות השלטונית ופעילותה הציבורית והחינוכית למען מינהל תקין, גם את הבטחת הצדק החברתי, משפטי, חינוכי ורפואי, ואת הדאגה לשכבות החלשות ולאוכלוסיות הפגועות.

אנחנו יכולים לקבוע מעל לכל ספק בצניעות שאת המותג "צדק חברתי" טבענו לפני למעלה מתשע שנים בעת הקמתה של התנועה. היעד לפעול בתחום זה מהווה חלק בלתי נפרד משמה של אומ"ץ ("אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי").

מיד אחרי יסוד התנועה בחודש מאי 2003, הרבה לפני שקמו תנועות מחאה ועמותות חברתיות למיניהן, ראינו חובה לעצמנו לסייע לשכבות החלשות והפגועות כשאנו חפים מאינטרסים כלכליים, מעורבות פוליטית או שיקולים זרים.
 
שסועה, מפורדת ומסוכסכת 
אנו מודעים היטב לאופיו של העם היהודי שאינו הומוגני ומורכב מיוצאי תרבויות מגוונות בעלות רמות התנהלות שונות. זו משימה בלתי אפשרית כמעט, למצוא להן מכנה משותף של שמירה קפדנית על טוהר המידות. לשם כך יש צורך לא רק בקיומם של סעיפים כתובים ממוספרים המפרטים עבירות פליליות על החוק, אלא ואולי בעיקר בעבודת שטח.

תמונת המצב של ישראל במרוצת השנים שבהן אנו פועלים ללא לאות גם בתחום החברתי היא עגומה למדי ולמרבה הצער רק מחריפה. החברה הישראלית עדיין שסועה, מפורדת ומסוכסכת כתוצאה מהתפוררות הערכים, מהפערים המתרחבים, מהקטבים המתחדדים ומן האלימות ששוברת שיאים.

זו מדינה שבה כל דאלים גבר וכל אחד לגורלו. זו מדינה שבה חיים כמה עמים: עשירים ואליטות לצד עניים מרודים, חרדים לצד חילוניים, אנשי ימין לצד שמאלנים, מתנחלים לצד קיבוצניקים, מזרחים לצד אשכנזים, צפוניים ליד נזקקים, ותיקים ליד עולים חדשים, יהודים לצד ערבים. זהו המצע שעליו צומחת השחיתות ומרכיבי הקיפוח של כל אחד ממרכיבי החברה.

קשה מאוד למצוא כיום במדינה גוף ציבורי שלא דבקה בו השחיתות ברמה זו או אחרת. אנו חיים במדינה שבה יושבים בכלא נשיא לשעבר, ושר אוצר לשעבר (ששוחרר בינתיים). כמה שרים וחברי כנסת לשעבר כבר ריצו את עונשם בבתי כלא.

יותר מדי חשודים 
פניותיה של אומ"ץ לאורך השנים למבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, המשטרה, נציבות שירות המדינה, הרשות למניעת הלבנת הון, רשות המיסים, הממונה על הגבלים עסקיים וגופי אכיפת חוק נוספים, מהוות פעמים רבות תשתית לפתיחת חקירות בנושאי שחיתות.

המצב בצנרת המשפטית עגום לא פחות: ראש הממשלה לשעבר עומד לדין פלילי ושר החוץ הנוכחי ממתין להכרעה באם יוגש נגדו כתב אישום. יחד עמו ממתינים כמה שרים בהווה ובעבר, חברי כנסת, ראשי ערים ואישי ציבור למיניהם.

קשה למצוא מדינה בעולם שבה נחקרו כחשודים בפלילים או נבדקו על-ידי מבקר המדינה: נשיאים, ראשי ממשלות, שרים, רבנים ראשיים, שופטים, שרי משפטים, שרי ביטחון פנים, חברי כנסת בסיטונות, ראשי עיריות בהמוניהם, מפכ"לי משטרה, ראשי מערכת המיסים, פקידים בכירים, ראשי ארגונים ציבוריים, רופאים, פרקליטי צמרת, ומי לא.

למרבה הצער, יש בפרקליטות מגמה מסוכנת לשלטון החוק: סגירה סיטונית של תיקי חקירה של אישי ציבור במישור הממלכתי והמוניציפלי שנחשדו בעבירות חמורות של קבלת שוחד ובעבירות קלות יותר של מרמה והפרת אמונים.

המטבע היציב: השוחד 
אומ"ץ מנהלת מאבק משפטי וציבורי בלתי נלאה, אך החוק לא מעניק לנו סמכויות וידינו כבולות, וכך גדל ההיקף הכרוני של הסיאוב והתיעוב במדינה ונשחק עוד יותר האמון במערכת המשפט. ויש השלכות חמורות יותר: אישי הציבור המושחתים מקבלים גושפנקה להמשיך במעלליהם בסתר ולפעמים גם בגלוי. סימני ההיכר המוחצנים של השחיתות הם חמדנות, נהנתנות, קנאה, חיקוי, יהירות, בזבוב כספי ציבור, חוסר רגישות לצרכי הכלל.

בזמן שבשוליים חיים מאות-אלפי אזרחים במצוקה ודלות, ילדיהם רעבים ומועדים לפורענות, ניכרת עלייה בשני סוגי העבריינות: זו של השבעים שאינם יודעים שובע, ולצידה זו של מקופחים, שמצוקתם מוליכה אותם אל הפשע. כולם זורמים אל ים העבריינות, והים אינו מתמלא. ארגוני הפשע מרושתים היטב בחיי החברה והכלכלה במדינה. בני משפחות הפשע טומנים זה לזה מטעני חבלה ויורים זה על זה ורוצחים אזרחים חפים מפשע. עבריינים הפכו להיות כוכבי טלוויזיה.

למרבה הצער, זאת האווירה שבה גדל דור ההמשך. לא בכדי הולכות ומתרבות תופעות כמו ירידה מהארץ והשתמטות המונית משירות צבאי, תופעות המוזנות על-ידי הריקבון הכללי הפושה בכל. דוחות ומדדים בינלאומיים מצביעים גם הם על הידרדרותה של מדינת ישראל אל עבר מדינות העולם השלישי, שבהן השחיתות היא מחלה חשוכת מרפא, והשוחד הוא המטבע היציב.

במקום צדקה ומתן בסתר - נדבכים במסורת היהודית - מתפתחת בישראל תופעה הפוכה של קבלה בסתר: קבלת שוחד בדרכים שונות ומגוונות, לעיתים מתוחכמות. למרבה הצער, נוהל נלוז זה נפוץ היום ברוב מגזרי המשק.

תפוחים משפטיים רקובים 
זאת ועוד: ממצאיו של סקר אקדמי מקיף בשורה של תחומים ונושאים שנערך בשעתו על-ידי אוניברסיטת תל אביב, מעוררים פלצות. השורה התחתונה והמעיקה הייתה ששיעור ניכר של אזרחי המדינה סבורים שרק אדם שהוא מושחת יכול להגיע לצמרת השלטון במדינה.

וזה עוד לא הכל עדיין: למעלה מ-40 אחוז מאזרחי המדינה אינם מאמינים יותר במערכת המשפט על ערכותיה ושלוחותיה השונות. המציאות העגומה מלמדת שיש צדק אחד לעשירים, לאישי ציבור בכירים ולמיוחסים, וצדק אחר להמוני העם. מבחן בוזגלו נעלם.

ואמנם, לרוע המזל, גם במערכת המשפטית דבק הרבב. התנהלותם של שורה של שופטים בבתי משפט שונים ברחבי הארץ הטילה כתמים על מערכת המשפט. גם בקרב אנשי הפרקליטות הולך ורב מספרם של התפוחים הרקובים.

האם זה מקרי שבית המשפט העליון, המוסד השיפוטי העליון, זוכה לאמון מוגבל של הציבור. קרוב ל-40 אחוז מאזרחי המדינה אינם מאמינים כלל במערכת המשפט. לעוד כ-15 אחוז של הנשאלים יש אמון מוגבל במערכת המשפט.
 
אלומת אור מתעתעת 
אבל יש גם צד שני למטבע. מערכת אכיפת החוק הפכה מטרה להתקפות חוזרות ונשנות של אישי צמרת שהועמדו לדין פלילי. חוקרים פרטיים, לוביסטים ויחצנים שפעלו מטעמם שיגרו חיצים לעבר שופטים, איומים לעברם של עדי תביעה ואזהרות כלפי אנשי תקשורת שניצבו מצידו השני של המתרס והם עדיין פועלים בשטח.

פרקליטים ושליחיהם לדבר עבירה מדליפים מתוך תיקי חקירה של חשודים כדי לשבש את מהלך החקירה וציטוטים סלקטיביים מתוך דיונים משפטיים בניסיון להטות את דעת הקהל. אלה אותות מבשרי רע.

בחודשים האחרונים נדמה היה שבקצה מנהרת השחיתות בוקעת אלומת אור. אישים מרכזיים במדינה שהוחשדו בביצוע מעשי שחיתות נאלצו לפנות את מקומם. אבל זו הייתה אשליה אופטית. אישי ציבור שנגדם תלויים ועומדים כתבי אישום בכנסת וברשויות המקומיות ממשיכים למלא את תפקידיהם ולעיתים ממשיכים גם לבעוט בשלטון החוק. המלאכה עוד רבה.

אומ"ץ רחוקה עדיין ממימוש המטרות שהציבה לעצמה. אנחנו מודעים לכך שעלינו לשאוף ליצירת נורמות התנהלות חדשות של נבחרי ציבור: שרים, חברי כנסת וראשי ערים שעקיפתן תהיה כ"מעשה שלא ייעשה", גם אם אינו עבירה על החוק. תרבות פוליטית כזאת מחויבת המציאות וצריכה להיעשות בשיתוף פעולה מלא של נבחרי ציבור, תנועות של אזרחים מתנדבים מסוגה של אומ"ץ, אנשי רוח, אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה, אנשי חינוך ועוד.
 
לא למען הון פוליטי 
ומעניין לעניין באותו עניין: השבוע השתתפתי בהשקת השדולה הפרלמנטרית למאבק בשחיתות, שבראשה עומדים חברי הכנסת ניצב בדימוס משה מזרחי ומיקי רוזנטל, בהשתתפותו של מבקר המדינה לשעבר השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. לכאורה יש לברך על חידוש פעילותה של השדולה, שבראשה עמד בעבר חבר הכנסת לשעבר פרופ' אריה אלדד ותנועת אומ"ץ אמורה להיות שותפה נאמנה לשדולה זו, למרות שבנסיבות מסוימות אומ"ץ עלולה למצוא עצמה על מסלול של תחרות עם השדולה.

אבל אליה וקוץ בה; מצויים אנשי משפט וחוק בכירים במדינה שסבורים שהקמתה של השדולה היא משגה חמור, מאחר שיש בפעילותה משום פגיעה חמורה לכאורה בגופי אכיפת החוק. בנוסף לכך, יש לכאורה גם פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות. לדידם, לא יעלה על הדעת שהרשות המחוקקת תחדור לתחום השייך ללא עוררין לרשות השופטת.

מה שהפריע לי במיוחד באירוע השקת השדולה, הייתה העובדה שמפלגת העבודה האופוזיציונית כיכבה באירוע שנראה לעיתים כינוס מפלגתי. שני יושבי ראש השדולה, חברי הכנסת מזרחי ורוזנטל, הם חברי מפלגת העבודה. הנואמת המרכזית באירוע הייתה יו"ר המפלגה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. בנוסף לכך נכחו באירוע חמישה חברי כנסת מהסיעה הפרלמנטרית של העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, איתן כבל, אראל מרגלית, יצחק שמולי וסתיו שפיר, ורק חבר כנסת אחד מהקואליציה - עמרם מצנע מהתנועה.

כל חברי הכנסת של העבודה פרט ליושבי ראש השדולה התנדפו במהלך הדיון והותירו בחדר את נציגי התנועות למאבק בשחיתות וכמה חושפי פרשות שחיתות. כך לא בונים שדולה נקייה מפוליטיקה. אומ"ץ תשמח לשתף פעולה עם השדולה החדשה למאבק בשחיתות, בעיקר בתחום המאבק בתופעה הפסולה של הון ושלטון, אך לא תיתן את ידה לצבירת הון פוליטי.

אנו לא נחים על זרי הדפנה. השחיתות השלטונית הגואה מחייבת את תנועת אומ"ץ להמשיך בפעילותה הנמרצת, חסרת הפשרות, במטרה לבער אותה. הדברת השחיתות החברתית תעמוד גם במרכז הפעילות שלנו בשנים הבאות. אנו מתכוונים לעשות זאת ללא מורא וללא משוא פנים, ללא חשבון, ללא אינטרסים וללא מתן הנחות, ובעיקר בלי תלות פוליטית.