"מסיבת העיתונאים" של קצב, יותר משהייתה קרקס, חשפה פעם נוספת בעיה חמורה ביותר שעלולה לקעקע את יסודות המשפט: נאשמים ופרקליטים שיבשו חקירות והפיצו ראיות משפטיות מדומות בכלי התקשורת, ונוקטים בצעדים שונים שהופכים את המשפט למשפח.
ביום חמישי האחרון היה לי חוסר הכבוד להימנות על המוני אזרחי המדינה שצפו, האזינו וקראו את דבריו הנוקבים, הארוכים והמשעממים של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בניסיון נואש להציג את עצמו כחף מפשע. האזרח מספר 1 במדינה לשעבר דרדר עצמו בדבריו לאפס, כאשר הטיל רפש ובוץ ביועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, במשטרה ובתקשורת, וצייר בצבעים על-טבעיים קונספירציה מדומה שנועדה לחסל אותו, כביכול, באמצעות מצגי שווא של תקיפות אונס, הטרדות מיניות וחיבוקים ממושכים שהיו יכולים אולי להיכנס לספר הגינס. צר היה לי לראות את עליבותו הפומבית המתוקשרת והמתמשכת של קצב, שהיה מוכר כאדם נעים הליכות ונבחר אפילו בשנות השמונים ע"י הכתבים הפרלמנטריים כחבר הכנסת הפופולרי ביותר, ונחשף בדמות חדשה של טרחן חם מזג. בדבריו הנואשים ניסה קצב, לשווא וללא הצלחה, לציין כי בשש שנותיו הראשונות כנשיא המדינה צבר, לדעתו, שורה של הישגים שאף טרח לפרטם, אך דבריו נבלעו ושקעו בסערת הרגשות הכללית ובהמולה הסביבתית. אחד הצעדים החיוביים של קצב היה היענותו להעניק חנינה לנידוני קהיר, חבורה של צעירים יהודים מופלאים אזרחי מצרים שגויסו ע"י המודיעין הישראלי במחצית הראשונה של שנות החמישים למלאכת איסוף מידע, והופעלו בפעילות מבצעית כושלת שהולידה את ה"פרשה", אחד האירועים הפוליטיים המסעירים בתולדות המדינה. הצעירים נאסרו ונשפטו לעונשים כבדים. שניים מהם נידונו למוות, והאחרים למאסר עולם ולתקופת של שנים ארוכות עם עבודת פרך. מדינת ישראל נהגה כלפיהם בכפיות טובה ובחוסר הגינות כאשר לא ניצלה את מלחמת קדש ב-1956 כדי לשחררם תמורת אלפי שבויים מצריים, ורק בנס הם שוחררו במלחמת ששת הימים ב-1967 והגיעו ארצה חולים ומאוכזבים. לאורך שנים נמנעו ראשי המדינה מלהעניק להם את ההכרה הממלכתית המיוחלת ואת תודת האומה. הם התייסרו בשל כך רבות אך החרישו, כדרכם, ולא עלו על הבריקאדות. בצניעות אציין כי פנייתי אל קצב, על דעתם, הועילה, והוא נאות לערוך במשכן את טקס חלוקת תעודת ההוקרה לאלו מביניהם שנותרו בחיים ולבני משפחותיהם של הנפטרים והנתלים. על-פי בקשתו כתבתי לו נאום קצר וענייני - עשר דקות בלבד. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ושרי ממשלתו שהוזמנו לטקס, לא הגיעו, ורק ראשי קהילת המודיעין בעבר, בני משפחות וחברים קרובים.
סכינאי חסר מעצורים
פחות מרשימה הייתה פעולה אחרת של הנשיא קצב. לפני כמה שנים, בעיצומה של תקופת כהונתו של קצב כנשיא, הוא הזמין משלחת של אומ"ץ לדיון בנושא טוהר המידות במדינה. קצב ביקש מאתנו, בין השאר, להפעיל לחץ על משרד המשפטים לזירוז השלמת ניסוח הצעת חוק להגנה על חושפי שחיתויות שהוא ניסה לאמץ. הבקשה של קצב נשמעה לי אז קצת מוזרה. הוא ציפה מאתנו, קבוצה של אזרחים מתנדבים, לבצע פעולה שהוא כנשיא יכול היה לקדמה בצינורות ממלכתיים, אלא אם מערכת יחסיו עם משרד המשפטים הייתה בעייתית ולא נחשפה עדיין ברבים... רק כעבור זמן, כשנפתחה חקירה נגד קצב בחשד שלמורת רוחו של משרד המשפטים, פעל מתוקף סמכותו כנשיא כדי להעניק חנינות לעבריינים כבדים בעקבות פניות אליו ע"י גורמים עבריינים אחרים, התבהרה קצת התמונה השחורה. בהדרגה נחשף שכאשר היה קצב שר במשרדי התחבורה והתיירות, הוא לא נמנע מלנסוע עם בני משפחתו לבתי הימורים בטורקיה על חשבונם של חשודים בפלילים שהיו מבאי משרדו. וכך, כאשר דיבר קצב בסוף השבוע על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום על עבירות מין, נדחקו משום מה חשדות לעבירות אחרות שיוחסו לו, בהן הפרת אמונים, קבלת טובות הנאה ומערכות יחסים בעייתיות עם עבריינים בכירים באחד מארגוני הפשע. קצב נוהג בימים אלה כחיה פצועה שאין לה מה להפסיד ופגיעתה קשה. קצב עלול להתגלות בחודשים הקרובים בדמות חדשה של סכינאי חסר מעצורים ולא יבייש קצבים מקצועיים. קצב ערוך למאבק משפטי ממושך מתוך כוונה להוכיח את חפותו ולקעקע את עדויותיהן של הנשים שחמד והעניק להן את התואר: "מעלילניות". מרוב עלילות לא רואים את אבר המין שלו. השאלה הגדולה היא מי יממן את המאבק היקר הזה. לפני כשנתיים, כאשר בקעו הניצנים הראשונים של פרשת קצב, נודע על פעילותה של עמותה חדשה בשם 'משפט אמת יעשה', שהקימו כמה מחבריו של קצב במטרה לגייס כספים בארץ ובחו"ל. אומ"ץ פנתה אל רשם העמותות כדי לברר את דרכי פעילותה של העמותה ונאמר לה שהיא פועלת כחוק, אלא שלא כך היו פני הדברים. בדיווח לרשם העמותות נמסר כי העמותה גייסה סכום של 700 אלף שקלים, אך לא צוינו שמותיהם של התורמים כנדרש בחוק העמותות. הכספים הללו שימשו, בין היתר, למימון פרקליטיו, שכירת יחצ"נים, ואולי גם לצורך הפעלת חוקרים פרטיים על-מנת שיעקבו אחר המעלילניות, יאספו עליהן פרטים אישיים על-מנת להרתיע אותן מלמסור מידע בחקירת המשטרה, ואולי גם להפחיד אותן מלהעיד בבית המשפט. אין ספק שהמערכה המשפטית הממושכת הצפויה בשנים הקרובות תעלה לקצב מיליוני שקלים שהוא חייב יהיה לממן מכיסו הפרטי. בנאומו הוא סיפר כי א' מבית הנשיא ניסתה לסחוט ממנו 200 אלף דולר תמורת שתיקתה, ובעקבות זאת הזמין את היועץ המשפטי לממשלה מזוז למשכן הנשיא כדי לדווח לו על כך. לא נראה לי שלקצב הייתה בעיה מיוחדת לגייס סכום זה, וכנראה שלא תהיה לו בעיה לאסוף את המימון לפעולות ההגנה וההתקפה שלו. כמה ימים לפני נאומו של קצב, פנתה אומ"ץ מחדש אל רשם העמותות בבקשה חוזרת לקבל את שמותיהם של התורמים לעמותת 'משפט אמת יעשה', מאחר שהם לא מופיעים בדיווח העדכני לרשם העמותות. מסיבה זו לא נתן עדיין הרשם לעמותה את האישור המבקש לניהול תקין, שהנו תנאי לאיסוף תרומות בדרך חוקית. אם רשם העמותות לא יפעיל הפעם את סמכותו וילחץ לקבל את הרשימה, אומ"ץ לא תהסס לפעול בדרך משפטית.
מצרך החודש באטליז של "המלאך"
מזוז היה היעד העיקרי להתקפתו שלוחת הרסן של המלאך משה מקרית מלאכי, אבל ככל הנראה הוא יאלץ לפנות את מקומו ליעדים חדשים מכורח המציאות. כתב האישום נגד קצב יוגש בעוד זמן קצר. משפטו של הנשיא לשעבר יתחיל בפני שלושה שופטים בעוד כמה חודשים ויימשך, לפי כל הסימנים, תקופה ממושכת. אם קצב יורשע, אין ספק שפרקליטיו יגישו ערר לבית המשפט העליון. אם הערר יידחה - תהיה בקשה להרכב מורחב של שופטים, ואולי בסוף הדרך תוגש לנשיא שיכהן בשנת 2013 בקשת חנינה. מזוז אמור לסיים את תקופת כהונתו בראשית השנה הבאה, והוא רמז כבר על כוונתו להקדים את הפרישה, כנראה אחרי שיסיים את הכרעתו בתיקיו של ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט ובהכנת כתב אישום פלילי נגד שר החוץ הנכנס אביגדור ליברמן. סכינו המושחזת של קצב תהיה מכוונת אולי כלפי פרקליט המדינה, משה לדור, שהיה שותף פעיל להחלטה להגיש כתב אישום נגד קצב ושמו נשמט מסיבות טקטיות מהנאום. אני לא שולל אפשרות שגם שלושת השופטים ימצאו את עצמם חשופים בתקשורת בנושאים אישיים בדרך שלא הכירו עד כה, ויתקשו לזהות את מקורות הירי לעברם. גם חוקרי משטרה בכירים שהיו מעורבים בפרשה ודובבו את קבוצת הצעירות הפגועות ע"י קצב בתפקידיו הציבוריים השונים, עלולים להיות "מצרך החודש" באטליז של קצב. קצב לא יעניק הנחה באטליז שלו גם לאנשי התקשורת, שפגעו בו וחשפו את מעלליו או ביישו אותו ברבים, והוא יחפש דרכים לפגוע במוניטין שלהם מאחורי הקלעים בדרכים שונות ומשונות, בעזרת סייענים שכירים עלובים. קצב כבר לא נשיא ולא יכול לפנות יותר, כפי שעשה בעבר, אל ברוני התקשורת בבקשה לפטר עיתונאים מסוגם של גדי סוקניק, שלום ירושלמי, רינו צרור ואחרים. אגב, קצב לא המציא את שיטת הלחץ לפיטוריהם של אנשי תקשורת ששוחים נגד הזרם העכור. קדם לו אהוד אולמרט שפנה בשעתו אל 'ידיעות אחרונות' בבקשה שיפטר אותי מהעיתון, אחרי שחשפתי את אחד ממעשי ההונאה החדשים שלו ואת רדיפת בצע הכסף החולנית האובססיבית שלו. בקשתו נדחתה למרות שהנבל הציע כתמורה לראשי סדרה של סקופים מדיניים.
קוצים, דרדרים ומטרות אנושיות נייחות
קצב לא יניח כמובן למעלילניות ששימשו יעד ליצריו הפרועים, ויחפש להיפרע מהן. מקורביהם האלמונים של פרקליטיו צוטטו בסוף השבוע בתקשורת כמי ששמעו מהם כי בכוונתם "לגזור לגזרים" את העדות שיעמדו על דוכן העדים בבית המשפט ולהוציא את קצב זכאי בדין. קצב עלול לנסות במהלך המשפט בעזרת אלמנטים פליליים לשלוח להן אותות אזהרה מסוג אחר, ואני מקווה שגורמי הגנת העדים יהיו ערוכים לכך. "מסיבת העיתונאים" של קצב, יותר משהייתה קרקס שבו נערך מופע ספק טראגי ספק ליצני, חשפה פעם נוספת בעיה משפטית חמורה ביותר שהתפשטה בשנים האחרונות בכלי התקשורת ובמסגרות אחרות ועלולה לקעקע את יסודות המשפט: חשודים ונאשמים למיניהם ופרקליטים, שיבשו חקירות והפיצו ראיות משפטיות מדומות בכלי התקשורת, מתראיינים במהלך המשפט כדי לבקש רחמים מהשופטים ונוקטים בצעדים שונים שהופכים את המשפט למשפח. נאשמים שהורשעו ונגזר דינם משתמשים בכלי התקשורת לצורך זכייה בערעור בבידוי רטרואקטיבי של ראיות, התבכיינות ולעיתים גם בהפצת שמועות על מחלות מדומות. לגבי אישי ציבור שנחשדו בעבירות פליליות וחלקם הועמדו לדין, המצב שנוצר היה חמור פי כמה... הם הפכו שוטרים, פרקליטים ציבוריים ושופטים למטרות אנושיות נייחות. כמה דוגמאות זועקות בעד עצמן:
השר לשעבר, אריה דרעי, גייס המונים מקרב תומכיו שפגעו בפומבי במערכת המשפט, צרו על משכן בית הדיון העליון וזעקו ללא הרף: "הוא זכאי, הוא זכאי" גם אחרי שהורש.
שר המשפטים לשעבר השתלח בקצינה שהתלונה נגדו על הטרדה המינית, שליחיו חיפשו עליה חומרים. אחרי שהורשע זכה לתמיכתו של יורשו, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, שתקף את שופטיו של רמון ושיתף איתו פעולה במערכה כוללת נגד המערכת המשפטית.
ראש הממשלה אהוד אולמרט שימש דוגמא שלילית ביותר לאזרחי המדינה, כאשר פגע ללא הרף בעזרת מקורביו ושכירי העט והמיקרופון שלו בגופי אכיפת החוק (מבקר המדינה והמשטרה) שחקרו את פרשת השחיתות שלו, ומאוחר יותר במערכת המשפטית שהחלה להכין את כתבי האישום.
תנועת אומ"ץ החליטה בימים האחרונים שלא להחשות, ופרסמה הודעה שבה נאמר בין השאר: "אנו מסתייגים מהנוהל הנפסד לערוך דיונים משפטיים מוקדמים בין מעורבים בפלילים לבין גופי אכיפת החוק באמצעות מסיבות עיתונאים, יחצנים, לוביסטים, יועצי תקשורת שפועלים לשימוש מניפולטיבי בכלי תקשורת במטרה להטות את דעת הקהל ולנסות להשפיע על אנשי התביעה ועל השופטים. אומ"ץ סבורה שמקומם של דיונים אלה הוא רק בין כותלי בתי המשפט, שבו אמורות הראיות להיבחן בדרך משפטית מקצועית, עניינית ובלתי תלויה"... אני לא רוצה לחיות באשליות שקריאה מעין זו עשויה לסייע לניכוש העשבים המשפטיים השוטים שצמחו בשדות הציבוריים במדינה, אבל אין לי ספק שפרשת קצב תצמיח בשדות אלה קוצים ודרדרים.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים