היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שכיהן בעבר לאורך שנים כסניגור פלילי מוערך, ממשיך לסנגר גם בתפקידו הנוכחי על עבריינים פוליטיים כבדים שהשחיתו כמעט את כל החלקות הטובות במדינה
▪ ▪ ▪ התסריט ההזוי סביב אי-הגשת ערעור על זיכויו השנוי במחלוקת של שר החוץ אביגדור ליברמן היה צפוי מראש. גורמים יודעי דבר במשרד המשפטים, המקורבים ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שלחו בראשית השבוע בלון ניסוי לתקשורת בצורת רמזים עבים שעל פיהם היועץ המשפטי לממשלה יחליט שלא לערער על זיכויו של ליברמן, למרות שהחלטה זו אינה מעניקה הכשר למעשיו.
המדובר הוא ב"תיק הקטן" שבו הואשם ליברמן במעורבות בהענקת גמול בתפקיד חדש לשגריר ישראל לשעבר בבלארוס, זאב בן-אריה, כתמורה על כך שהעביר אליו לעיון מסמכים מסווגים מתוך תיק החקירה הגדול שבו נחשד ליברמן בביצוע עבירות פליליות חמורות. המסמכים שהגיעו לשגרירות המקומית היו מיועדים להצלבת החשדות נגד ליברמן אצל השלטונות המקומיים.
אחרי שהתברר לגורמים המוסמכים במשרד המשפטים שדעת הקהל עיכלה את המהלך הצפוי, הודיע וינשטיין באורח רשמי לקראת תום תקופת ההיתר להגשת הערעור על הכרעתו, שלא לערער על הזיכוי. היועץ המשפטי עשה זאת למרות שהוא סבר ועדיין סובר, לדבריו, שהתשתית העובדתית והמשפטית הצדיקה הגשת כתב אישום והרשעה בעבירות שיוחסו לליברמן.
אין ספק שההחלטה האומללה של היועץ המשפטי מהווה עדות נוספת לתפקודו הלקוי והשקוף של התובע הכללי של המדינה, שהפך את התפקיד לריק מתוכן. כמה גרוטסקית הפכה מדיניותו המוצהרת של ריסון בהגשת ערעורים על זיכוייהם של אישי ציבור, אחרי שקודם לכן כבר הוציא צווי מניעה נגד הגשת כתבי אישום נגד אישים רמי-דרג.
בלבול ונרפות נוראה אין ספק שגם החלטתו הקודמת של וינשטיין לסגור את תיק החקירה הגדול נגד ליברמן הייתה אומללה. על-פי טיוטת כתב האישום שהתפוגגה בינתיים, ליברמן נחשד בכך שקיבל לאורך שנים מאיל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, שהיו לו אינטרסים כלכליים בארץ, סכומי כסף בסך מיליוני דולרים שהועברו לחשבונות בנק סמויים. אחד הנימוקים לסגירת התיק נגד ליברמן היה סירובו של שלאף להיחקר בפרשה זו ולמסור עדות נגד ליברמן וגם נגד אישים אחרים שהוא שיחד, ביניהם ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ושני בניו, עמרי וגלעד.
וינשטיין ממשיך לכהן למעשה גם בתפקידו הנוכחי כסניגור פלילי כפי שנהג בשוק הפרטי כאשר פעל לזיכוי לקוחותיו, כולל אלה שביצעו עבירות פליליות הלכה למעשה.
בפרשת ליברמן החליט למעשה וינשטיין נגד עצמו, מאחר שכאשר החליט להגיש את כתב האישום נגד ליברמן הוא הביע בפומבי את בטחונו שליברמן יורשע בתיק זה. כנראה שהשלג הירושלמי צינן את הביטחון העצמי של היועץ המשפטי.
הטיב להגדיר את התנהלותו של וינשטיין, ברוך קרא, הפרשן המשפטי של ערוץ 10 ומעריב: "זה היה אקורד סיום מביך לסימפוניה של שיופים, פרי יצירתו של התובע הכללי, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. הזיוף הוא לא בעצם ההחלטה שלא לערער. זו החלטה משפטית לגיטימית לפי כל קנה מידה. הזיוף הוא בחוסר הקוהרנטיות, בבלבול, בנרפות הנוראה לאורך הפרשה כולה".
על מי עלינו להלין? מינויו של וינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה עורר בשעתו ספקות לגבי כישוריו לתפקיד זה וחששות מוצדקים לגבי שיקול דעתו המקצועי ומידת עצמאותו האישית. למרבה הצער, המציאות העגומה המחישה את התחזית המוקדמת.
כסניגור ותיק ומוערך ייצג וינשטיין בעבר שורה של אישי ציבור מושחתים וברמות שונות, שהבולט בהם היה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, והיה מנוע מלטפל בתיקיהם הפליליים. וינשטיין הומלץ לתפקידו על-ידי שר המשפטים לשעבר, פרופ' יעקב נאמן, על דעתו של שר החוץ אביגדור ליברמן, שהבין כנראה כבר אז מה שאנחנו הבנו מאוחר יותר. המעורבות חסרת טביעות האצבעות של ליברמן במינויו של וינשטיין נעשתה במסגרת ההסכם הקואליציוני בממשלה הקודמת.
בנימין נתניהו, שמתקשה להתמודד מול ליברמן שמטיל עליו אימה מחדש בכל הזדמנות, הסכים בלית ברירה להפקיד בידיו של ליברמן את המינויים הבכירים במערכת אכיפת החוק, זאת למרות שהיה נגדו תיק פלילי ונערכו חקירות לגיבוש תיק פלילי נוסף.
כך דאג ליברמן למנות את פרקליטו לשעבר, פרופ' יעקב נאמן, לשר המשפטים המופקד על הפרקליטות, ואת יצחק אהרונוביץ' כשר לביטחון הפנים הממונה על המשטרה. תעתועי המינויים הללו באו לידי ביטוי בשטח: נאמן אומנם הקפיד שלא להתבטא בפומבי בענייניו הפליליים של ליברמן, אך נחלץ לסייע לחברו הטוב אולמרט ואף שימש עד הגנה באחד ממשפטיו הפליליים, תופעה שאין לה אח ורע במדינה.
עמיתו, השר לביטחון פנים, הודיע אומנם במפורש שאין לו כוונה להתערב, אך התעניין בתיק של ליברמן שנחשב גם לבוס שלו במפלגת ישראל ביתנו ולא נמנע מלהכריז בפומבי בכמה הזדמנויות שהוא משוכנע שבסופו של דבר לא יוגש כתב אישום נגד ליברמן. אומ"ץ מחתה על התנהלותו של השר אהרונוביץ', אך בהיעדר ועדת האתיקה הממשלתית לא הייתה כל תגובה.
פרשת הרפז ועליבות היועץ היועץ המשפטי וינשטיין, גילה למעשה לאורך מחצית תקופת כהונתו התנהלות רפויה ורופסת. על מידת עליבותו של היועץ המשפטי לממשלה ניתן לשפוט, בין השאר, באופי טיפולו בתיק הרפז שהיה בו ליקוי מאורות. היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין העביר באיחור רב לחקירת המשטרה חשד להיבטים פליליים בפרשת הרפז, שנחשבת לאחת הפרשות החמורות ביותר בתולדות המדינה. המדובר היה בחשד לביצוע מעשיים פליליים שנעשו בלשכותיהם של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי במהלכם של עימותי אגו חריפים ביניהם.
וינשטיין עשה את המלאכה כמי שכפאו שד, וזאת רק אחרי שהפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), אלוף דני עפרוני, הבהיר ליועץ שבמהלך חקירת מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) התגלו ממצאים חמורים שאי-אפשר להתעלם מהם. החקירה של מצ"ח דחקה את היועץ המשפטי לפינה.
כאשר העביר וינשטיין את הבדיקה למצ"ח, תחם אותה מראש לכיוון המשמעתי לגבי הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ומנהל לשכתו, אלוף משנה (במיל.) ארז וינר, וציפה לקבל חיזוק לעמדתו.
ברק היה בכלל מחוץ לתמונה, מאחר שבעת ביצוע העבירות בפרשה הוא היה אזרח ואין למצ"ח זכות חוקית לחקור אותו. הפרקליט הצבאי הראשי סבר אחרת, הרחיב את הבדיקה של מצ"ח ועל יסוד הממצאים דרש חקירה משטרתית.
אומ"ץ זיהתה מזמן את חומרת המעשים שנחשפו בבדיקה יסודית שערך משרד מבקר המדינה ופנתה בעבר כמה פעמים בבקשה שיורה על חקירת משטרה, אך נענתה בהתחמקות. הסתמכנו על מידע וחומרים שהועברו אלינו ממקורות שונים, שהצביעו על כך שאנחנו צועדים על גשר בטוח.
לא יכולנו להתעלם גם מדבריו של מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שגילה לנו שוינשטיין התחייב בפניו שיגיש תוך פרק זמן קצר כתב אישום נגד גיבור הפרשה בועז הרפז, אך לא עמד בדיבורו. בעקבות זאת הגשנו עתירה לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, בתקווה שהוא יורה על חקירה משטרתית מקיפה, אלא שהעתירה נדחתה על הסף והוטלו עלינו הוצאות בבחינת "ישלמו וייראו".
בעקבות ההתפתחות האחרונה פנתה אומ"ץ אל פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, שפרש השבוע מתפקידו: "בשנים האחרונות עסקה תנועת אומ"ץ בפרשת הרפז על כל היבטיה. במסגרת זו פנינו בעבר אל היועץ המשפטי עו"ד יהודה וינשטיין בבקשה להורות על חקירת משטרה מקיפה, אך נענינו בתשובה שאינה לגופו של עניין. גם פניות נוספות של אומ"ץ בנושא זה לא קיבלו מענה ראוי.
"בעקבות זאת הגישה אומ"ץ באמצעות עו"ד אבינועם מגן עתירה לבג"ץ נגד היועץ המשפטי, משטרת ישראל והמעורבים בפרשה, ודרשה לקבל תשובה לשאלה מדוע לא נפתחה חקירת משטרה שהתבקשה מאליה. למרבה הצער העתירה נדחתה ונפסקו נגדנו הוצאות בסך 15,000 שקל.
"בימים האחרונים היועץ המשפטי לממשלה הורה על חקירת משטרה. נוכח העובדה שבסופו של דבר קיבל היועץ המשפטי לממשלה את בקשת אומ"ץ כפי שהוצגה בעתירה לבג"ץ, אנו פונים אליך בבקשה שהפרקליטות תבחן אפשרות להמליץ לבית המשפט העליון להורות להחזיר לאומ"ץ את ההוצאות שנפסקו לה.
"בהזדמנות זו ברצוננו להפנות את תשומת לבך לכך שלפני כשנתיים התחייב היועץ המשפטי לממשלה בפני מבקר המדינה לשעבר השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, להגיש תוך זמן קצר כתב אישום נגד בועז הרפז שהודה בזיוף מסמך שקשור היה במינוי הרמטכ"ל החדש. עד כה לא מולאה התחייבות זו והפרקליטות טרם הגישה כתב אישום".
לדור התחמק מלטפל בנושא זה ואף נזהר שלא להחריף את יחסיו עם וינשטיין. הערכה הדדית לא הייתה שם.
חרף ההפסד בבג"ץ בעתירה הראשונה, הגשנו עתירה שנייה נגד היועץ המשפטי בפרשה זו בשל סירובו להיענות לבקשה נוספת שלנו, להורות למשטרה לחקור גם את שר הביטחון לשעבר ברק. עתירה זו נמשכה אחרי שוינשטיין הורה על חקירת המשטרה שנערכת בימים אלה הרחק מעיני התקשורת.
סגירת התיק השערורייתית נגד משפחת שרון וינשטיין הוכיח את התנהלותו הבעייתית כבר בראשית כהונתו, כאשר החליט בשעתו לסגור סופית את תיק החקירה נגד משפחת שרון המושחתת, שהיה פתוח קרוב לעשר שנים. בהחלטה זו הפך וינשטיין את שלטון החוק לצחוק, אחרי שקבע כי בניו של ראש הממשלה לשעבר שרון, גלעד ועמרי, לא יועמדו לדין על-אף מעללי המשפחה החמורים.
השוחד ניתן על-פי ממצאי החקירה המשטרתית לגלעד שרון תמורת יעוץ, כביכול, בהקמת קולחוזים ברוסיה על-ידי איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, שהשחית במרוצת השנים שורה של אישים פוליטיים בכירים במדינה, שהבולט ביניהם היה האב אריאל שרון. אחיו עמרי סייע לו על-פי כתב האישום בקשירת הקשרים ובהסדרת התשלומים.
החלטה מוזרה זו של וינשטיין שיקפה היטב את הרפיון שפקד את לשכת היועץ המשפטי לממשלה בתחום הגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור שסרחו. תהליך זה צבר תאוצה אחרי זיכויו המפוקפק של ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט מסעיפי אישום חמורים, והתחיל לתת את פירותיו הבאושים.
לפני ההחלטה לסגור את התיק הגיעו איתותים עקשנים מהפרקליטות על הכוונה לסגור את תיק החקירה נגד בניו של שרון. הנימוק שניתן להחלטה המתגבשת בפרקליטות, הוא "היעדר ראיות" לקבלת השוחד משלאף, שסירב להסגיר את בניו של שרון ולהפליל את עצמו.
מתברר שהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, הודיע ערב פרישתו על כוונתו להגיש כתב אישום בפרשה זו, אך נמנע משום מה מלעשות זאת. מזוז ספג בראשית כהונתו ביקורת נוקבת ממשפטנים בכירים במדינה, בעקבות החלטתו ההזויה לסגור את תיק החקירה נגד אריאל שרון ובנו גלעד בפרשת "האי היווני".
פרט מאלף: מפרשת השוחד באי היווני נחלצו במפתיע גם אולמרט וליברמן, ששניהם היו מחוברים הרמטית אל איש העסקים דוד אפל. אפל, היזם של "האי היווני", שהינו בעל קופת-שרצים של מתן שוחד לאישי ציבור.
אפל החל לרצות לפני למעלה משנה עונש מאסר בגין מתן שוחד בפרשות אחרות וקונן על כך שהפרקליטות "תפרה לו תיק". לפחות במקרה זה הפרקליטות פעלה בנחישות לאורך תקופה ממושכת שבה הצליח אפל הצלופח לחמוק מידי גופי אכיפת החוק אך בסופו של דבר הוא הורשע.
אפל אינו הסנונית שמבשרת את בואו של האביב המשפטי. נהפוך הוא: אנו מודעים היטב לכך שהיועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, יהודה וינשטיין, הוא האיש הלא נכון במקום הלא נכון בזמן הנכון.
תיק השוחד של הקולחוזים המדומים וינשטיין התמנה לתפקידו בעיתוי גורלי, שבו מערכת המשפט מחויבת להילחם מלחמת חורמה למיגור השחיתות השלטונית שהגיעה לממדים מפלצתיים, אך במקום זאת הוא הפך את שלטון החוק לצחוק. היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, שכיהן בעבר לאורך שנים כסניגור פלילי מוערך, ממשיך לסנגר גם בתפקידו הנוכחי על עבריינים פוליטיים כבדים שהשחיתו כמעט את כל החלקות הטובות במדינה. על רשימה זו נמנים, בין השאר, למרבה הבושה, ראשי ממשלות לשעבר, שרים בהווה ובעבר, ראשי ערים ועובדי ציבור בכירים.
קשה להניח שוינשטיין ישנה את סגנון פעילותו הרופס. כל הסימנים מעידים על כך שעד תום תקופת כהונתו בעוד למעלה משנתיים, אנו צפויים לסגירת תיקיהם של אישי ציבור אחרים.
גם הפניות לבג"ץ נגד ההחלטות התמוהות של וינשטיין, לא מסייעות. בג"ץ אינו נוטה להתערב, ברוב המכריע של המקרים, בהכרעותיו של היועץ המשפטי לממשלה, ומעדיף בימים טרופים ומטורפים השוררים במערכת המשפט להטיל הוצאות כבדות על עותרים ציבוריים.
פרקליט המדינה לשעבר לדור, שהוכיח בשנות כהונתו הראשונות אומץ-לב וזקיפות-קומה, נחלש בחודשים האחרונים של תקופת כהונתו ולא נכנס לעימותים עם וינשטיין גם במקרים שהוא חלק על הכרעותיו באורח עקרוני. מאז שלדור הפסיד בעימות משפטי פרטי מול אולמרט בעניין הוצאת לשון הרע, ובמקביל זכה לקיתונות של שופכין אחרי הזיכוי המפוקפק של אולמרט, הוא משתמש בשיניים תותבות.
אומ"ץ ניהלה במרוצת השנים מאבק משפטי וציבורי עיקש לחשוף את מעלליה של משפחת שרון המושחתת, והתמקדה בעיקר בתיק השוחד של הקולחוזים המדומים. המשטרה התמקדה בחקירתה בשאלה, אם שני בניו של שרון סייעו בעצה אחת עם אביהם, בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה, לפיתוח עסקיו של שלאף בישראל ובאזור. החקירה נתקלה בקשיים אוביקטיביים בגלל שתיקתו של החשוד העיקרי, גלעד שרון, והיעדר שיתוף פעולה של שלאף, לרבות ניסיון להפעיל אוניית קזינו באילת.
גלעד שרון, כדרכו, שמר על שתיקה מוחלטת בחקירה וגם אחיו עמרי לא התנדב למסור מידע שעלול היה להפליל את אחיו ואותו, ולחשוף את הקשרים הסמויים הסיבוביים שטווה אביהם בשעה שכיהן בתפקידים מיניסטריאליים כדי לקבל מאילי הון זרים כספים בהיקף גדול תוך כדי טשטוש העקבות.
אומ"ץ ניסתה לגייס ראיות כאשר פנתה בשעתו למבקר המדינה והעבירה לו מידע מהימן, שעל פיו הבן עמרי שרון פנה באותה עת לאלוף גבי אשכנזי, שכיהן אז כסגן הרמטכ"ל, בבקשה שצה"ל יעניק את ההיתרים והאבטחה הדרושים לעגינת אוניית הקזינו של שלאף באילת.
אומ"ץ טענה שפרט זה ופרטים נוספים הקשורים בסיוע שהוגש לשלאף על-ידי לשכת ראש הממשלה שרון גם לגבי הקזינו ביריחו המצוי בבעלותו של שלאף, חייבו בדיקה לעומק. בהקשר לכך ביקשה אומ"ץ להדגיש את העובדה שמנהל לשכתו של שרון לשעבר, עו"ד דובי ויסגלס, שימש קודם לכן כפרקליטו הפרטי של שלאף על כל המשתמע מכך.
אומ"ץ ביקשה במקביל לבדוק עובדות אלה ואחרות לפני קבלת ההכרעה הסופית בתיק. היינו מודעים היטב לכך שהתיק איבד חלק מערכו אחרי ששמו של האב הושמט מרשימת הנחקרים מסיבות מובנות.
בשלב מאוחר יותר קיבלנו מידע מקצין משטרה בכיר לשעבר, שהיה מעורב מאוד בתיק החקירה, שגילה לנו שלמרות שהחקירה המשטרתית הסתיימה וכוללת המלצה להעמיד את בניו של שרון לדין בגין קבלת שוחד, גורמים מסוימים בצמרת המשטרה פועלים כדי לעכב את העברת התיק לפרקליטות. בעקבות זאת פנינו לראש אגף החקירות של המשטרה לשעבר, ניצב יואב סגלוביץ', וביקשנו לקבל הבהרות למידע מאלף זה, אך לא זכינו לשיתוף פעולה מסיבות שלא קשה לנחשן.
אילו היה מכהן יועץ משפטי מסוג אחר, ייתכן שתיק חקירה חמור זה ותיקים נוספים נגד אישי ציבור אחרים היו זוכים לאכיפה משפטית ראויה.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים