אילי ההון הישראלים לדורותיהם למדו להמר בגדול על הכסף הציבורי וגם על קופות הפנסיה שלנו פעילות משרד מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס, גלי ההדף של המחאה החברתית והמצב הכלכלי יצרו מעגל שסגר על הטייקונים מכל עבר
▪ ▪ ▪ הכתובת הייתה רשומה בשנים האחרונות על קירותיהם של הרגולטורים, גופי אכיפת החוק, רשות ניירות ערך והבורסה, והזהירה מפני העברה מאסיבית של כספי הפנסיה להשקעות הרפתקניות בשוק ההון. התחושה של המומחים בשוק ההון הייתה שבהעדר פיקוח נאות, כספי הציבור הפכו לטרף קל בידיהם של אילי הון שחברו אל בתי השקעות וברוקרים למיניהם שהחלו להתלבש על כספי קרנות הפנסיה. לא היה מי שיפצה את פיו ויצפצף.
הנורה האדומה נדלקה בתנועת אומ"ץ כבר לפני שלוש שנים, בעקבות הסתבכותה של חברת הייצוא החקלאי אגרקסקו, שהותירה אחריה נושים שהפסידו את כספם בהיקף של מאת מיליוני שקלים. החובות הגדולים ביותר היו כמובן לציבור הרחב, שרכש אגרות חוב של החברה באמצעות קרנות הפנסיה.
הסיבות לקריסתה של החברה, שנחקרו בפקודת בית המשפט, לא פורסמו ברבים עד כה, אבל מה שכן ידוע, הוא שאף אחד מראשי החברה האחראים לא נתן את הדין על כך שנגרם נזק כספי אישי לאזרחים רבים, רובם מבוגרים. בגלי התקשורת פורסם שמשרד האוצר מכין תוכנית פעולה כספית למניעת קריסתה של החברה, אך לא דובר במסגרת זו על סיוע לאזרחים הפגועים.
אומ"ץ נחלצה בשעתו כדי לסייע לאזרחים הנפגעים ופנתה אל שר האוצר לשעבר, ד"ר יובל שטייניץ: "על-פי הסדר שנקבע באחרונה בעניין הצלתה של חברת השינוע אגרקסקו תזרים המדינה כסף לחברה על-מנת למנוע את קריסתה.
"בהקשר לכך, ראוי לציין שלא רק עובדי חברת אגרקסקו נפגעו בגלל הסתבכותה של החברה בחובות כספיים כבדים, אלא גם כלל הציבור, שהשקיע בעקיפין לחברה באמצעות אגרות חוב שנרכשו על-ידי קרנות הפנסיה.
"נראה לנו שיש צורך שהמדינה תחזיר את תמורת אגרות החוב של אגרקסקו לאלו שהשקיעו ברכישתם".
בעקבות פרשת אגרקסקו, הגענו למסקנה שיש צורך דחוף לנקוט בצעדים נוספים על-מנת לעורר את גופי הפיקוח להציב גבולות לשימוש חסר האחריות בכספי הציבור לצרכיהם של גופים כלכליים גדולים, בעיקר אלה שבשליטתם של אילי הון המשתייכים לרשימת המיוחסים.
לשם כך פנינו אל משרד האוצר, המפקח על הבנקים, רשות ניירות ערך וגורמים נוספים, וצלצלנו בפעמונים, אך לצערנו נתקלנו בקיבעון שנבע, כנראה, מהסגידה לאילי הון ומההתרפסות בפניהם שהייתה לא רק נחלתם של אישים פוליטיים אלא גם של דרגים מקצועיים.
היינו מודעים היטב לתופעה הפסולה שקיימת במדינה למרבה הצער והבושה: שיעור ניכר של הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה ובעלי תפקידי מפתח במערכת אכיפת החוק, נוהגים לעיתים מזומנות במידה של איפה ואיפה כאשר הם נדרשים לטפל בענייניהם של הטייקונים ומפלים אותם לטובה.
הציבור לא יכול לשלוט ולפקח הכלל הבדוק של "שלח לחמך על פני המים" תפס תאוצה ככל שהלך וגבר זרם הפורשים בקרב עובדי הציבור, שמצאו אחרי פרישתם את מטה-לחמם בחצרו של טייקון זה או אחר. הנקלטים היקרים סיפקו את הסחורה מראש לטייקונים, כל אחד בתחומו, בצורת הסדרת קיצורי דרך משמעותיים, דחיפה לקבלת מענקים מהקופה הציבורית, התעלמות מביצוע עבירות ועוד.
האם זה מקרי שקציני משטרה בכירים לשעבר, אנשי משרד האוצר ורשות המיסים, פרקליטים בשירות המדינה ואחרים, מוצאים את דרכם המרופדת בהכנסות נאות ביותר ובאופציות נדיבות בחיקם של אילי ההון?
תקופת הצינון של עובדי המדינה הפכה לפארסה אחת גדולה. למשל, כבר בשלהי סיום התפקיד הציבורי, החל החימום מסביב למגרש של הטייקון לקראת הכניסה בעיתוי המתאים.
פרק בפני עצמו היו מנהלי הבנקים שהיטו חסד מיוחד לטייקונים, לקחו סיכונים של מחיקת חובות והזרימו אשראי של מאות מיליוני דולרים לחברותיהם הציבוריות והפרטיות, ברוב המקרים ללא קבלת ערבות אישית. המושג החיוני "להביא כסף מהבית", לא היה תקף לגבי אילי ההון הישראלים לדורותיהם, שלמדו להמר בגדול על הכסף הציבורי וגם על קופות הפנסיה שלנו.
אומ"ץ החליטה להכניס לתמונה את מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, ופנינו אליו: "לאחרונה אירעו שורה של תופעות של אי-פדיון אגרות חוב, שנרכשו בכספי קופות הפנסיה של ציבור השכירים, באמצעות גופים מוסדיים בחברות ציבוריות מסוגה של אגרקסקו, שהינה בבעלות ממשלתית ובחברות אחרות הנשלטות על-ידי אילי הון מסוגו של אילן בן-דב.
"הציבור הרחב המשקיע את כספו בקופת הפנסיה אינו יכול לשלוט ולהשפיע על אופי ההשקעות ואין לו גם אמצעי פיקוח על דרכי החזרתם של הכספים המושקעים באגרות חוב. משימה זו מוטלת על הגופים המפקחים על שוק ההון.
"נראה לנו כי בעקבות התמורות הדרמטיות האחרונות בתחום החברתי והשאלות הנשאלות לגבי ההטבות וההסדרים הנקבעים עם הטייקונים למיניהם, מן הדין שמשרד מבקר המדינה יבדוק את דרכי הפיקוח על השימוש בכספי הציבור הרחב ואולי יש צורך גם להמליץ שסמכויותיהם של גופים אלה יורחבו ויאוחדו תחת קורת גג אחת לשם הגברת יעילותן".
התשובה שקיבלנו מעורך הדין יצחק סער, יו"ר המטה ועוזרו של המבקר, הייתה סטנדרטית למאות הפונים למשרד: "מכתבכם הועבר לעיונו של אגף הביקורת המופקד על נושא הפנייה. למען הסדר הטוב נבקש להבהיר כי תוכניות עבודות מבקר המדינה נקבעות בהתאם למכלול שיקולים ואילוצים ביניהם המסגרת החוקית, אינטרסים ציבוריים, מגבלות כוח האדם והאמצעים שעומדים לרשות משרד מבקר המדינה. אין באפשרות משרד מבקר המדינה להתחייב שנושא פנייתכם ישובץ בתוכניות העבודה של ביקורת המדינה".
קצת היה מוזר להבין מהתשובה שאין בנושא זה "אינטרס ציבורי".
מבקר המדינה לשעבר לינדנשטראוס תיקן את הטעות כעבור כמה חודשים, כאשר החלה אופנת התספורות והתגלחות והיה חשש ממפולת בשוק ההון, והורה לערוך בדיקה יסודית על התנהלות שוק ההון ועל מערכת היחסים בין השלטון וההון. פעילותו של משרד מבקר המדינה, גלי ההדף של המחאה החברתית והמצב הכלכלי יצרו מעגל שסגר על הטייקונים מכל עבר.
שניים שלא למדו לקח הטייקון הכבד ביותר במדינה, איל הגז יצחק תשובה, הזדרז להגיע להסדר עם נושיו אחרי שזכה לתספורת נדיבה ביותר שגילחה חלק ממשאבי קרנות הפנסיה. גם הטייקון אילן בן-דב, שאיבד את השליטה על חברת פרטנר ששקעה בחובות כבדים ביותר, לא היסס לקצר את פאות לחייהן של קופות הפנסיה.
אבל את התספורות הכבדות בראשיהם של מבוטחי הפנסיה ביצעו נוחי דנקנר, שהפסיד השבוע את השליטה באי.די.בי, ומוטי זיסר, שאיבד את חברת אלביט הדמיה ונכסיה בארץ ובחו"ל. דנקנר וזיסר לקו בחטא היוהרה, הראוותנות והזלזול המופגן בכספי הציבור, לא חששו להיכנס להרפתקאות פיננסיות בארץ ובחו"ל, ולעולם לא למדו לקח.
דנקנר הכריז אומנם שלעולם לא יעשה תספורת, אבל המציאות העגומה טפחה על בלוריתו והותירה אותו בפני שוקת שבורה של הקונצרן הגדול במשק. בפתח ממתין לדנקנר כתב אישום על הרצת המניות שעלול להרוס את התדמית שלו. לגנותו של זיסר ייאמר שמעולם לא היה לו שם טוב לאורך כל חייו העסקיים. הוא מילא את קופת השרצים שתלויה על גבו.
לשבחו של לינדנשטראוס ייאמר שכבר לפני שלוש שנים הוא הקים בעידודה של אומ"ץ ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' אברהם פרידמן לבחינת הנושא הטעון. הוועדה עשתה מלאכה חשובה והכינה דוח ממצה על התופעה הפסולה שהרסה כמעט את כל החלקות הטובות במדינה. בגלל סיום תפקידו, לא הצליח לינדנשטראוס להביא ליישום הדוח.
אחרי שהמבקר החדש, השופט בדימוס יוסף שפירא, נכנס לתפקידו, פנתה אליו אומ"ץ בכתב: "מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, הקים בשעתו ועדה ציבורית לבחינת נושא הון ושלטון.
"נציגי תנועת אומ"ץ - חכ"ל אראלה גולן והחתום מטה, הופיעו בפני הוועדה והציגו בפניה נתונים מדהימים על היקפה החמור של התופעה הפסולה.
"ערב פרישתו מתפקידו פרסם המבקר לשעבר את דוח הוועדה, שכלל שורה של המלצות אופרטיביות לשינוי פני הדברים ולקביעת סולם ערכי ואתי חדש בתחום יחסי השלטון עם המגזר העסקי והפיננסי.
"אומ"ץ מצפה לכך שמשרד מבקר המדינה יפעל למימוש ההמלצות הללו".
המבקר החדש הבהיר לנו כי אינו מתנגד אישית ליישום הדוח, למרות שהמסמך לא נושא את הלוגו של משרד מבקר המדינה ומבחינה זו אינו מסמך מחייב.
המשך הטיפול בדוח במשרד המבקר התנהל בעצלתיים.
ניחוח פוליטי מהשדולה הפרלמנטארית המועצה הציבורית שליד אומ"ץ החליטה לקחת את היוזמה והקימה צוות מיוחד בראשותו של אלוף במיל. יעקב (מנדי) אור, שהיה בעבר ראש החטיבה הביטחונית במשרד מבקר המדינה, במטרה לקדם את הנושא.
העובדה שלינדנשטראוס התמנה בינתיים ליו"ר שבי"ל (שקיפות בינלאומית - ישראל) מעניקה רוח גבית אחרי שהחלטנו על שיתוף פעולה בין שתי התנועות.
בינתיים נכנסה לתמונה השדולה הפרלמנטארית נגד שחיתות שקיימה השבוע דיון מיוחד בנושא זה, בהשתתפות שני המבקרים שפירא ולינדנשטראוס. למען האמת, אני עדיין מתייחס בספקנות לפעילותה של השדולה.
לפני כמה שבועות השתתפתי בהשקת השדולה הפרלמנטארית למאבק בשחיתות, שבראשה עומדים חברי הכנסת ניצב בדימוס משה מזרחי ומיקי רוזנטל, בהשתתפותו של מבקר המדינה לשעבר השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. לכאורה, יש לברך על חידוש פעילותה של השדולה, שבראשה עמד בעבר חבר הכנסת לשעבר פרופ' אריה אלדד, ותנועת אומ"ץ אמורה להיות שותפה נאמנה לשדולה זו, למרות שבנסיבות מסוימות אומ"ץ עלולה למצוא עצמה על מסלול של תחרות עם השדולה.
אבל אליה וקוץ בה; מצויים אנשי משפט וחוק בכירים במדינה שסבורים שהקמתה של השדולה היא משגה חמור, מאחר שיש בפעילותה משום פגיעה חמורה לכאורה בגופי אכיפת החוק. בנוסף לכך, יש לכאורה גם פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות. לדידם, לא יעלה על הדעת שהרשות המחוקקת תחדור לתחום השייך לרשות המבצעת.
מה שהפריע לי במיוחד באירוע השקת השדולה, הייתה העובדה שמפלגת העבודה האופוזיציונית כיכבה באירוע שנראה לעיתים כינוס מפלגתי. שני יושבי ראש השדולה, חברי הכנסת מזרחי ורוזנטל, הם חברי מפלגת העבודה. הנואמת המרכזית באירוע הייתה יו"ר המפלגה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. בנוסף לכך נכחו באירוע חמישה חברי כנסת מהסיעה הפרלמנטארית של העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, איתן כבל, אראל מרגלית, יצחק שמולי וסתיו שפיר, ורק חבר כנסת אחד מהקואליציה - עמרם מצנע מהתנועה.
כל חברי הכנסת של העבודה, פרט ליושבי ראש השדולה, התנדפו במהלך הדיון והותירו בחדר את נציגי התנועות למאבק בשחיתות וכמה חושפי פרשות שחיתות. כך לא בונים שדולה נקייה מפוליטיקה. אומ"ץ תשמח לשתף פעולה עם השדולה החדשה למאבק בשחיתות, בעיקר בתחום המאבק בתופעה הפסולה של הון ושלטון, אך לא תיתן את ידה לצבירת הון פוליטי.
השבוע חזרה כמעט ההיסטוריה על עצמה. מרבית חברי הכנסת שנכחו בדיון היו ממפלגת העבודה. רק התפאורה השתנתה. חברי הכנסת יחימוביץ' והרצוג החליפו מקומות. הרצוג עבר לשבת בשולחן הנשיאות כיאה למעמדו החדש כיו"ר המפלגה ויחימוביץ' עברה לשולחן העגול של האולם.
הציר המרכזי של הדיון נסוב סביב ההשלכות ההרסניות של קשרים פסולים בין ההון והשלטון. בין השאר עלתה לדיון הבעיה הכאובה של חושפי השחיתויות שמשלמים מחיר בגלל האזרחות הטובה שלהם.
מבקר המדינה החדש התחייב באורח חגיגי באיחור לטפל באורח משמעותי יותר בדוח הוועדה ולחץ ידיים עם קודמו בתפקיד להנאת הנוכחים.
רק נושא אחד לא הוזכר למרבה הצער והוא: קרנות הפנסיה המגולחות. כמה חבל.
הערה לסיום: לכל אלה שמקוננים בימים האחרונים על מר גורלם של נוחי דנקנר ומוטי זיסר, אני יכול לומר מילות ניחום קצרות: "אל חשש, הם לא יהיו הומלסים. הטייקונים דואגים לעצמם מראש למקרה שיפסידו את כספי הציבור בהרפתקאות העסקיות. הכסף הפרטי נשאר מובטח פה או שם".
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים