בתום שלוש שנות כהונה, סקירה של הישגיו וכשלונותיו של אהוד אולמרט. בכל התחומים: נכשל ומטה.
חשיפת התקיפה של חיל האוויר הישראלי של עשרות משאיות שהובילו בסודאן חלקי טילים ארוכי טווח בדרכן למנהרות המוליכות לרצועת עזה, שנעשתה בעיצומו של מבצע 'עופרת יצוקה', לא נעשתה בעיתוי מקרי. ראש הממשלה אהוד אולמרט ביצע, על-פי הערכתי ,תרגיל סיבובי מתוחכם כאשר פעל להדליף באמצעות צד רביעי את פרטי התקיפה בצירוף צילומים לרשת האמריקנית CBS הזרה, כדי לפאר את עצמו לקראת סיום תקופת שלטונו המסואב בן שלוש השנים. התגובה המאוחרת של שלטונות סודאן, שייחסה את התקיפה שבה נהרגו לטענתה עשרות אזרחים חפים מפשע דווקא למטוסים אמריקנים, נדחתה על הסף ע"י גורמים שהתחזו כעלומים מחשש שמישהו אחר יגנוב את הצגת התקיפה. ואמנם, בניגוד להפצצת הכור הסורי לפני כמה חודשים, שבה הקפידה ישראל לשמור על עמימות ומעולם לא הודתה בה באורח רשמי, הפעם נהג אולמרט בדרך שונה. בנאום שנשא ראש הממשלה בסוף השבוע שעבר במרכז הבינתחומי, הודה בשני שלישים של פיו כי ישראל פועלת בכל מקום בעולם שבו ניתן לפגוע בתשתיות הטרור. אני לא שולל את הגרסה שעיתויה של התקיפה בסודאן נועדה למחות את התנהלותו המבישה והנואלת של אולמרט בפרשת אי שחרורו של גלעד שליט. למרות שהתקשורת הישראלית אהדה לאורך זמן את התנהגותה האצילית והמאופקת של משפחת שליט, לא היססה להתגייס מאוחר יותר לעזרתו של אולמרט הנבל כאשר הפיצה דברי בלע שלפיהם שהותם של הורי שליט באוהל המחאה שהוקם מול בית ראש הממשלה וביקורו של שנוא נפשו, שר הביטחון אהוד ברק, באוהל, הקשיחו את עמדתם של ראשי החמאס. אם אני לא טועה, הגילוי החדש על זרועו הארוכה של חיל האוויר והיכולת המודיעינית המעולה של ישראל, לא עוררו אופוריה בקרב אזרחי המדינה. השורה הראשונה של מבצע 'עופרת יצוקה' היא שהמבצע נועד, בין השאר, להפסיק את הזרמתם המאסיבית של אמצעי לחימה לרצועת עזה על-מנת להביא להפסקת ירי טילי הקאסם והגראד לעבר ערי וישובי המדינה. השורה התחתונה היא שהירי נמשך והמנהרות החלו לפעול מחדש. אזרחי המדינה הפנימו שזו רעה חולה מאוד, שבעתיד הלא נראה לעין נצטרך לחיות אתה. המבצע נרשם לחובתו של ראש הממשלה הפורש. מבחינתו האישית של אולמרט, המבצע לא השיג את יעדו למרות שהוא לא מודה בכך. אולמרט סבור עד היום שמלחמת לבנון השנייה הכושלת ועמוסת הכשלים הביאה לרגיעה בצפון המדינה. העובדה שאנשי החיזבאללה חזרו בשבועות האחרונים בהדרגה לגדרות, ובמקביל שוגרו באחרונה מדי פעם קטיושות לעבר ישובים בצפון, אינה מורידה. הכל קטן על אולמרט המניפולטור הבלתי נלאה, שספרי ההיסטוריה לא יחמיאו לו ויחשפו את מעלליו ואולי תקרא פעם על שמו סמטה אפלה. לקראת פרישתו של ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט מתפקידו, קראתי והאזנתי לדברי סיכום פרשנות של פרשנים-מטעם, שחלקם קבעו בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשלוש פנים: אולמרט היה "ראש ממשלה טוב". כמה אנשי התקשורת המסווגים כלקקנים כרוניים, הגדילו לכתוב או לשדר כאשר כינו את אולמרט: "אחד מראשי הממשלה הגדולים שקמו לישראל". שליחי תקשורת לדבר עבירה העניקו לאולמרט ציונים סופרלטיבים וכינו אותו, בין השאר: "בעל כושר מנהיגות מלידה", "ביצועיסט מעולה", "איש ארגון למופת", "בעל רגש אנושי חם". באחד מנאומיו לאזרחי המדינה, כאשר מעשי הנוכלות שלו הגדישו את הסאה, הודה אולמרט שחרף עשייתו הרבה הינו ראש ממשלה לא פופולרי. הוא טבע באותו מעמד מטבע לשונית מזויפת: "אני עובד בשבילכם". אם במהלך השירות הציבורי הממושך שלו הוא הפך גם למיליונר כבד, זו כבר הבעיה שלנו ולא של אולמרט. בשבוע הבא, ביום שבו יפרוש אולמרט מתפקיד ראש הממשלה, בדעתי לברך בשמה של תנועת אומ"ץ ובשמי את הברכה המקורית: "ברוך שפטרנו מעונשין הרבים של זה". הייתה לנו, ללא ספק, תרומה נכבדה לקיצור ימי שלטונו.
אפס בריבוע
לקראת פרישתו החלטתי לגייס את מירב האובייקטיביות המקצועית שלי ולהכין לאולמרט גיליון ציונים בתחומים שבהם עסק בהיותו ראש ממשלה. המדובר הוא כאמור, בתקופה שבה עבד רק למען אזרחי המדינה, בני משפחותיהם, קרוביהם, חבריהם, מכריהם,שכניהם, העוברים ולא שבים, התיירים והעובדים הזרים. להלן אני מבקש לפרט כמה ציונים לגמרי לא לשבח, שמן הראוי להעניק לאולמרט בתעודת הגמר המבישה שלו:
ביטחון – בלתי מספיק חלוט. המצב הביטחוני החמיר, בין השאר משום שהעדיף למנות את עמיר פרץ חסר הניסיון לשר ביטחון, כדי לפנות את תיק האוצר לאברהם הירשזון, חברו הקרוב ושותפו לעסקים אפלים שעומד בימים אלה לדין פלילי באשמת גניבת מיליוני שקלים מכספי הציבור. יחסיו המעורערים עם שר הביטחון הנוכחי, אהוד ברק, גרמו נזק למערכת הביטחון. סירובו של אולמרט להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדלי מלחמת לבנון ומינוי אישי של ועדת וינוגרד, הוכיחו לאזרחי המדינה שהכל אפשרי במדינה שבה ראש ממשלה נחקר ממנה את חוקריו.
כלכלה – מספיק בקושי מינוס: היציבות הכלכלית היחסית בישראל, שנזקפת במידה רבה לצעדים שעשה בעבר בנימין נתניהו כאשר כיהן כשר האוצר, בוזבזה בהדרגה. אטימותו של אולמרט וגסות הרוח של שר האוצר הנוכחי רוני בר און, שהינו מהמר ותיק בקזינו, הביאו להימור של 'שב ואל תעשה צעדים כלכליים' עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי.
ביטחון פנים - אפס בריבוע. משפחות הפשע הרחיבו את מאחזיהן במדינה, ומשטרת ישראל התקפלה מול הגחמות של אולמרט, שפעל לשבש חקירות משטרה בעניינו ולא היסס לשטות בה ולקבוע את זמני ואופי חקירותיו בפרשות השחיתות האישיות. השר לביטחון פנים הנרפה, אבי דיכטר, לא התייצב חזיתית מול אולמרט, אך סייע בדיעבד למפכ"ל המשטרה הנוקם ונוטר, רב-ניצב דודי כהן, לרדוף אחר קציני משטרה בכירים מצטיינים מסוגם של ניצב אורי ברלב וסגן ניצב אפרים ארליך (קרמשניט).
משפטים – גרוע ביותר. שר המשפטים הראשון בממשלתו של אולמרט, חברו הטוב חיים רמון, הורשע בפלילים בעבירת מין ונאלץ לפרוש. מחליפו, פרופ' דניאל פרידמן, הפך למשת"פ של אולמרט וניסה לגונן על העבריינות הפלילית שלו. במסגרת פעילותו החיובית כשלעצמה של פרופ' פרידמן לקדם רפורמות חיוניות במערכת המשפטית להבטחת שוויון בפני החוק, לא היסס להתעמת חריפות עם שופטי בית המשפט העליון ובכך תרם להגברת העוינות של אזרחי ישראל כלפי המערכת המשפטית.
יחסי חוץ – רע מאוד. בתחילת תקופת כהונתו כראש הממשלה הצליח אומנם אולמרט להתחבב על כמה ממנהיגי העולם ולקשור קשרים אישיים הדוקים עם נשיא ארה"ב לשעבר בוש, עם נשיא רוסיה לשעבר פוטין, הקנצלרית של גרמניה, נשיא צרפת ועוד. שרת החוץ ציפי לבני, אויבת אישית שלו, נדחתה הצידה ומודרה במהלכים חשאיים, בניסיון לחתום על הסכמים עם סוריה והרשות הפלשתינית. כל המהלכים כשלו ובינתיים חלה הידרדרות בקשריה של ישראל עם שורה של מדינות בעולם.
חינוך – לא ראוי בעליל. בגלל הנהנתנות הבלתי פוסקת שלו, נטילת הכספים מגופים נזקקים לצרכי מימון הטיסות שלו לחו"ל במחלקה הראשונה, אורח חייו הבלתי נסבל, הצפצוף המתמשך שלו על החוק, ובמקביל הרדיפה האובססיבית שלו אחרי אוכפיו, הביאו לערעור אמונתם של סטודנטים, חיילים ובני הדור הצעיר בחוסנה המוסרי של המדינה ובעתידה. מערכת החינוך המנוונת וארגוני המורים הסוררים חלחלו את התהליך השלילי גם לעבר התלמידים. באחד מרגעי השפל הרבים של אולמרט הוא הישיר את מבטו מול פני האומה, נשבע שבועת שקר כאשר הכריז קבל עם ומיקרופון: "מעולם, מעולם לא לקחתי אגורה לכיסי". אולמרט באמת לא נטל לכיסו אגורות. הוא העדיף דולרים באלפים, ברבבות, כעמלות, שכר טירחה, דמי תיווך, שוחד והלוואות שלא טרח להחזירן עד היום.
אזרחות - מתחת לכל ביקורת. אולמרט שימש דוגמא אישית שלילית לאזרחי המדינה ברמת המוסר האישית הירודה שלא היה לה אח, רע, בן דוד וגיסה בתולדות השחיתות השלטונית במדינה. עד כה הוחלט להגיש נגד אולמרט שני כתבי אישום (בפרשות טלנסקי ו"ראשונטורס"). למרות שנחלץ בינתיים משני כתבי אישום נוספים (פרשת בנק לאומי ופרשת רכישת ביתו החדש ברחוב כרמיה), מצפים לו כתבי אישום בפרשות נוספות שנחקרו (מרכז ההשקעות ומינויים פוליטיים). אומ"ץ העבירה בחודשים האחרונים לטיפולם של גופי אכיפת החוק מידע על כמה פרשות שחיתות חדשות וישנות שלא נחקרו עד כה.
התנהגות אישית - פרועה ובלתי נסבלת. אולמרט נתגלה בתקופת שלטונו כעבריין סדרתי, נוכל שמטשטש עקבות ומסבך אחרים במעלליו, נעדר ערכים ושונא עקרונות, רודף בצע חולני, יהיר, שחצן, חסר מעצורים, נקמן, שקרן, שחקן, אדם שפיו וליבו מסוכסכים ביניהם.
עם תעודת גמר ציבורית עלובה כזו, ספק אם אולמרט יממש את חלומו לחזור ולהשתלב בעתיד הנראה לעין ונשמע לאוזן בצמרת הפוליטית. אומ"ץ תעשה הכול כדי שהדלת שאולמרט יבקש לחזור דרכה לשלטון לא תסתובב. במקביל, נפעל בדרכים ציבוריות ומשפטיות ככל שניתן כדי שימוצה הדין עם אולמרט, שיישפט על העבירות הפליליות שהוא ביצע ויעמוד לדין ויישא בעונשים הראויים לו. לא אתפלא אם באחד הימים ימצאו את עצמם במתחם משותף בכלא מעשיהו שלושה שרים בכירים שסרחו: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון ואביגדור ליברמן. חברם הטוב, השר לשעבר הרב אריה דרעי, שכבר ריצה בעבר עונש מאסר בכלא זה, יבוא מן הסתם לבקרם ולעודדם.
"אנחנו אנשים נרדפים"
ליבי ליבי על רעייתו של אולמרט, עליזה, שקוננה בעבר בתקשורת, בעזרת חבריה הטובים שנחלצו לסייעה, כאישה צנועה וחסודה שלא ידעה כלל על מעלליו של בעלה. לפני זמן קצר התראיינה עליזה באורח אישי וספרה שהיא ובעלה היו בשנים האחרונות אנשים נרדפים, וישראל היא ארץ אוכלת ראשי ממשלותיה. עליזה הוסיפה ואמרה כי מתוך הכרות קרובה עם בעלה, היא לא סבורה שהוא ביצע עבירות פליליות כלשהן... איזו התחסדות וצביעות. הרי חלק מהעבירות נעשו בדיעבד בנוכחותה ובידיעתה. כדאי אולי להבהיר לעליזה אולמרט כי רכישת ציוריה במחירים מופקעים על-ידי כל מיני גופים בארץ ובחו"ל ואילי הון מקומיים וזרים, אלה שנזקקו לשירותיו של בעלה אהוד במשרדי הממשלה השונים שהוא עמד בראשם, מהווה לכאורה עבירה פלילית של קבלת טובת הונאה שהיא שותפה לה. ועוד מילה לעיתונאי יאיר לפיד, יקיר משפחת אולמרט. באחד ממדוריך האחרונים ב'ידיעות אחרונות', כתבת כי ראוי שכמה עיתונאים חוקרים וגופים מסוגה של אומ"ץ, שעסקו באובססיביות בתקופת כהונתו של אולמרט בפרשות השחיתות שנכרכו בשמו, יישארו אחרי פרישתו חסרי תעסוקה. הגיע הזמן שלפיד ג'וניור יכה על חטא וילמד מדן מרגלית. לפיד, המתחזה לעיתונאי לא תלוי, לא חשב שלוש פעמים לפני שערך בשעתו בביתו הפרטי מסיבה לכבוד יום הולדתו של אולמרט ובכך פסל מראש את עצמו לראיין אותו בשירות שידור ציבורי. מניסיוני בעבר עמו למדתי שלפיד לא מכיר בכלל את חוקי האתיקה העיתונאית. לא הייתה לו בעיה אתית אחרי אותה המסיבה לראיין את אולמרט באולפן שישי בערוץ 2. אולמרט בחר בלפיד, איך לא, והעדיף אותו על פני המראיינים האחרים. בעת הראיון המתרפס העמיד אולמרט פנים של מרואיין למופת, למרות שהשאלות היו קלות ולקקניות הרבה מעל החגורה. לא הייתי מופתע אם היו מגלים לי שאולמרט חיבר אותן. על-פי הערכתי, זמן מה אחרי שיפרוש מראשות הממשלה, יחזור אולמרט אל אהבתו הישנה - נסיעות תכופות לחו"ל במחלקות ראשונות ואירוח במלונות פאר. אולמרט ממעט להוציא כספים מכיסו. הוא מבכר דווקא להזרים אליהם. מן הסתם ימומנו נסיעות אלה על-ידי גופים יהודים שיזמינו אותו להרצאות. כספי ההרצאות ישמשו בחלקם למימון ההגנה המשפטית שלו וחלקם ייכנסו לכיסו הפרטי. אולי יבקש ישירות תרומות למימון ההגנה המשפטית. אפשר לסמוך על אולמרט שימצא דרכים לערבל את הכספים שיקבל, כדי להוליך שולל ולהטעות את כל המעורבים בארץ ובחו"ל.
רחץ הרבה, אבל השאיר זיהום
באופן מפתיע ומוזר הגיעה אליי בסוף השבוע בדואר האלקטרוני שלי הזמנה לאירוע פרידה מאולמרט, שאמור להתקיים בשבוע הבא באחד הביתנים של גני התערוכה בתל אביב. ההזמנה חתומה על-ידי מזכיר קדימה, משה שחורי. למרות שאני יכול להתפנות במועד זה, אין לי כל עניין ללחוץ את ידו של אולמרט. לאורך תקופת כהונתו רחצו את ידיו הרבה ידיים אחרות והוא רחץ בחזרה את אותן הידיים. לאזרחי המדינה מותיר אולמרט אחרי לכתו מדינה מזוהמת.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים