הבוס הגדול, נוני מוזס, מטיל אימה ופחד על אישים בכירים במדינה, גופים גדולים בחברה ובמשק, וכמובן גם על סביבתו הקרובה מחדרו בעיתון ידיעות אחרונות הוא מפעיל כמריונטות שרים, ח"כים, ראשי ערים ואישי ציבור, תוך טשטוש העקבות המוליכים אליו על האשף ברקיחת תבשילים מצחינים
▪ ▪ ▪ באיחור רב הסיר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו את הכפפות ותקף ישירות את המו"ל של ידיעות אחרונות, נוני מוזס, בגין מסע ההשתלחות חסר הרסן של עיתונו נגדו ונגד רעייתו שרה. בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו, בין השאר:
"הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן: הגורם המרכזי שעומד מאחורי גל ההכפשות נגדי ונגד רעייתי הוא נוני מוזס, המוציא לאור של העיתון 'ידיעות אחרונות' ואתר האינטרנט ynet. הוא אינו בוחל באמצעים כדי להפיל את שלטון הליכוד בראשותי, לסגור את עיתון 'ישראל היום' ולהשיב את השליטה הדורסנית של 'ידיעות אחרונות' בעיתונות הכתובה.
"שתי במות אלה יוזמות ומתזמנות הכפשות מגוחכות, כוזבות ומגמתיות נגדי ונגד רעייתי כחלק ממסע תקשורתי להחלפת שלטון הליכוד בשלטון השמאל ולהשתלטות מחדש של נוני מוזס על שוק התקשורת. מדובר באיש עסקים רב זרועות בתקשורת שמנהל מסע הכפשות שיטתי נגד ראש ממשלה מכהן, כדי להחליף שלטון בישראל, למען אינטרס עסקי מובהק ורווח כספי אישי. אני מביא את הדברים לידיעת הציבור כדי להבהיר: הליכוד ואני לא נירתע מהכפשות אלה. נמשיך להיאבק, נגד כל ההכפשות הזדוניות, למען בטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. איש לא יעצור בעדנו. זהו רק קצה הקרחון".
ונוני מוזס שותק...
נוני מוזס לא השיב בעצמו אש נגדית לעבר נתניהו. נוני לא עמד מעולם אישית בקו החזית הקדמי, והמושג "אחרי" זר לו. מוזס לא התראיין מעולם בעיתונות הכתובה או האלקטרונית כדי לתת הסבר על מעשיו הגלויים או על מעלליו העלומים - תופעה שאין לה אח ורע בכלי התקשורת בעולם.
במקום זאת הוא העדיף לשלוח לתקשורת את הפרשן הבכיר של העיתון, נחום ברנע, שתקף את נתניהו במילים בוטות וטען כי ראש הממשלה עצמו מוסר לציבור כזבים. "ראש הממשלה קם על צד שמאל. מדובר באיש שלפחות כל עוד הוא מחזיק בתפקידו, הוא האיש הכי חזק בישראל, ויכול להפעיל את השב"כ, הוא יכול להפעיל את המשטרה או לפטר שופטים שמחליטים מי יזכה בפרס ישראל לספרות ‒ הוא מחליט הכל, או לפחות יש לו הכוח להחליט הכל. והאיש הזה רדוף פחדים".
3 התכונות של ברנע
אני מכיר את ברנע היטב משנות עבודתי הממושכות בידיעות אחרונות. שלוש התכונות הבולטות שלו הן הצביעות, ההתחסדות וההתרפסות. חברו הטוב מזה שנים הוא ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט. כך נאמר במקורות: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".
על אופיו למדתי גם כאשר פרצה בשעתו פרשת שחיתות בעיתון, שבמסגרתה נחשד נוני מוזס בביצוע עבירות פליליות ונחלץ בעור שיניו. העורך משה ורדי, שפעל בשירותו, הורשע בביצוע האזנות סתר. אני התפטרתי מהעיתון באותה תקופה. ברנע המשיך להגן על המו"ל ועל העורך.
החוק נגד ישראל היום
במסגרת הגילוי הנאות, אני מבקש לציין שנמניתי על קבוצת אישי ציבור שחתמו ערב ההצבעה בכנסת על מודעה פומבית שהסתייגה מהצעת החוק שנועדה לסגור את ישראל היום, ובעיקרה נראתה לנו כצעד אנטי דמוקרטי.
הבעתי את הסכמתי לחתום, לא בתוקף תפקידי הנוכחי כיו"ר הנהלת אומ"ץ, שאינה מעורבת בנושא זה, שהפך בינתיים להיות מוקד למאבק פוליטי שמתנהל עתה בין ראש הממשלה לבין קבוצת שרים - אלא בתוקף מקצועי כעיתונאי חוקר ופעילותי הציבורית כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות לשעבר.
חבל היה לי להיווכח שידיעות אחרונות, העיתון שבו השקעתי את מיטב שנותיי המקצועיות הטובות, הסתאב והתדרדר והפך להיות הראי של בעליו נוני מוזס, האיש שלא שינן מעולם בעל-פה את סעיפי החוק והם לא היו נר לרגליו הדורסניות.
כאיש אומ"ץ, כאב לי לראות כיצד העיתון רודף את ראשי מערכת אכיפת החוק, ביניהם מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז ופרקליט המדינה לשעבר משה לדור, בשירותם של אישים פוליטיים מושחתים שהם חשפו את קלונם.
לעומת זאת, אנשי מערכת אכיפת החוק לשעבר, מסוגו של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, שהגנו על האישים המושחתים ורדפו את שופטיהם, זכו לעדנה.
צר היה לי להיווכח, שאימת ידיעות אחרונות ושליטתם של שלושת הדיקטטורים הפוליטיים, שר החוץ אביגדור ליברמן, שר האוצר יאיר לפיד ושרת החוץ ציפי לבני וחברי סיעותיהם, גרמו לכך שהחוק עבר בהצבעה הטרומית, מאחר שחברי כנסת רבים חששו להצביע נגד החוק.
הדיקטטור הפוליטי הרביעי, נפתלי בנט, נרתע ברגע האחרון להצביע בעד הצעת החוק, מאחר שהמיליארדר שלדון אדלסון, בעליו של ישראל היום, רכש בינתיים גם את העיתון הימני "מקור ראשון", שהוא נמל הבית של בנט.
גם יו"ר העבודה, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג, שלא מצליח להטיל את מרותו על הסיעה, השתפן ותמך בחוק, מתוך חשש מידו הארוכה של נוני מוזס.
לציון לגנאי ראויים חברי הכנסת מהשפנייה התקשורתית הפרלמנטארית, שהיו בעבר עיתונאים מוערכים ונחשפו כחברי כנסת סמרטוטים. על רשימה עלובה זו נמנים עפר שלח, מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי, נחמן שי וניצן הורוביץ. ממי הם חוששים? מאיש המסתורין, הבעלים של ידיעות אחרונות נוני מוזס?
אשף ברקיחת תבשילים מצחינים
נוני הוא גיבור גדול כאשר הוא מסתתר בחדרו בעיתון ומפעיל כמריונטות שרים, חברי כנסת, ראשי ערים ואישי ציבור, תוך טשטוש העקבות המוליכים אליו. מהיכרות אישית קרובה עם נוני, אני יכול לומר שבעימותים חזיתיים בארבע עיניים נוני הוא גיבור קטן, אבל הוא אשף ברקיחת תבשילים מצחינים.
לצורך יצירת הקואליציה של חברי הכנסת שיעשו עבורו את המלאכה, הסתייע מוזס בקצין הבכיר ביותר בפלנגה שלו, שר האוצר יאיר לפיד, שהיה מאז ומתמיד חסיד שוטה של מוזס ונשלח ביוזמת מוזס לכנסת במטרה להפיל את נתניהו. לפיד הוא בעל טור לשעבר בידיעות אחרונות שקיבל משכורות עתק בעיתון וצריך לפרוע את השטרות.
מוזס ולפיד גייסו לעזרתם את ראשי הסיעות הדיקטטורים שגילו צייתנות בתמורה למקדמות ששולמו להם מעל דפי העיתון, או לתשלומים מאוחרים יותר שישולמו במועדים נקובים. אחד הדיקטטורים הללו, נפתלי בנט, מנהיג "הבית היהודי", נמנע ברגע האחרון, וכמוהו יו"ר סיעתו, חברת הכנסת איילת שקד, שנמנתה על קבוצת חברי הכנסת שהגישה הצעת החוק.
חרם על תנועת אומ"ץ
תנועת אומ"ץ חשה בשנים האחרונות את נחת זרועו של נוני, כאשר הוטל חרם על סיקור פעילותינו. "חטאה" הגדול של אומ"ץ נובע מכך שהיא סירבה להשלים עם כך שעיתון נפוץ ינסה להדיח ראש ממשלה מכהן מסיבות מסחריות, יגן באורח שיטתי על עבריינים פוליטיים כבדים ויתקוף את הרגולטורים ואנשי החוק.
ידיעות אחרונות, העיתון של המדינה לשעבר, ממשיך להחרים את אומ"ץ ולא העניק לקוראיו מידע חשוב העומד על סדר היום הציבורי שהתנועה מטפלת בו. עורכי וכתבי העיתון מודעים לכך שאסור להזכיר את שמה של אומ"ץ על-פי הוראת הבוס הגדול נוני מוזס, שמטיל אימה ופחד על אישים בכירים במדינה, גופים גדולים בחברה ובמשק, וכמובן גם על סביבתו הקרובה.
אומ"ץ אינה נכללת בקטגוריה של אלה החוששים מידו הארוכה של מוזס ונושאת בגאווה את ה"עונש" שהוטל עליה. במרוצת שנות פעילותנו התעמתנו פעמים רבות עם ברון התקשורת מוזס וחבורת עיתונאים בכירים בעיתון שסרים למרותו והוא מכתיב להם מה לכתוב, על מי לכתוב, את מי לתקוף ועל מי לגונן.
מסע צלב נגד נתניהו
בשנה החולפת ניהל ידיעות אחרונות בניצוחו של בעליו נוני מוזס מסע צלב שלוח רסן נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, במטרה שקופה להפילו מהשלטון. למטרה זו הוכשרו כל האמצעים הלא כשרים והוטחו בנתניהו האשמות כבדות כאיש שזרע הרס בכל אתר ואתר במדינה בתקופת שלטונו. לא חלף כמעט יום שבו לא נמרחה על פני העמוד הראשון של העיתון כותרת שלילית נוספת על נתניהו שהגבירה את רוח הנכאים של אזרחי המדינה.
לא חלף כמעט שבוע שבו מוספי העיתון היו עמוסי חומרים ותשפוכת על נתניהו בתוספת דברי פרשנות, שהמשך כהונתו כראש הממשלה אחרי הבחירות עלול להביא לחורבן הבית השלישי. רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו הפכה להיות מטרה נייחת. המערכה חסרת הרחמים והפשרות נגד נתניהו נולדה אחרי שידידו של נתניהו, המיליארדר האמריקני שלדון אדלסון, החל לממן את הוצאתו לאור של החינמון ישראל היום שנגס קשות בידיעות אחרונות. נוני מוזס, איל תקשורת רב-פעלים ותככים, קשוח ואכזר, לא יכול היה לעבור על כך לסדר היום.
אדלסון גילה מאוחר יותר שהוא נפגש בחשאי עם נוני מוזס על-פי בקשתו, וזה התחנן בפניו שלא יממן חינמון שיתחרה בידיעות אחרונות. אדלסון השיב למוזס, שמן הראוי שיהיה בישראל עיתון פטריוטי. מאז פועל מוזס ללא הצלחה להביא לסגירתו של ישראל היום, ועיניו כלות בכל פעם שמתפרסמים נתוני התפוצה שמעידים על כך שישראל היום נפוץ יותר מעיתונו בימי השבוע.
החייל החדש איתן כבל
הניסיון האחרון נעשה באמצעות חבר הכנסת איתן כבל, חייל חדש ומצ'ופר בפלנגה של מוזס, שארגן בניצוחו של מוזס קבוצה של חברי כנסת שתמכו בחוק שיאסור הפצת חינמונים בנימוק של פגיעה כביכול בדמוקרטיה ומניעת תחרות הוגנת. מוזס מנסה להצניע את העובדה שידיעות אחרונות מחולק מדי יום כחינמון בעשרות אלפי עותקים, ואין פוצה פה ומצפצף בקרב תומכי החוק הדרקוני.
חברי הכנסת שתומכים בחוק מתוגמלים כרגיל על-ידי העיתון על-פי הכלל הבדוק שיד רוחצת יד. הם מקבלים כיסוי אוהד, תמיכה בתקופה של פריימריז, ואם הם מועדים, חלילה, ומסתבכים עם החוק, יש מי שמעודד אותם. על קבוצה זו נמנתה בעבר משפחתו המושחתת של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון. שרון האב, שנחשד בקבלת שוחד באמצעות בניו, היה פר קדוש בעיתון.
הבן עמרי, שנדון לשבעה חודשי מאסר בגין עבירות פליליות שביצע בשירות אביו, זכה לאהדת העיתון. הבן הצעיר גלעד, שניצל מהעמדה לדין בגין שורת עבירות פליליות, מפרסם טור עיתון שבו הוא מטיף מוסר לאחרים. לעיתים התגמול הינו עקיף, סיבובי או באמצעות אחרים. כך ארע לגבי יו"ר סיעת הבית היהודי, חברת הכנסת איילת שקד, שנמנית על קבוצת חברי הכנסת הללו. מי שנהנה מפעילותה של שקד בשירות מוזס הוא מנהיג מפלגתה, שר הכלכלה נפתלי בנט, שהפך להיות יקיר ידיעות אחרונות. בנט יכול לסייע לעיתון בנושאים כלכליים, אבל מוזס מעדיף בשלב זה דווקא את חיסולו של ישראל היום.
פיק ברכיים למבקר המדינה?
האמת חייבת להיאמר: נוני שלח את יאיר לפיד לכנסת ולממשלה גם כדי שיהיה לידיעות אחרונות ערך מוסף, גם כאשר העיתון המתחרה ישראל היום קיים עדיין בשטח. עדות לכך הם שרי מפלגת "יש עתיד" שמארגנים מבצעים משותפים של משרדיהם עם ידיעות אחרונות על חשבון הקופה הציבורית. שרים אלה עושים זאת, ללא ספק, כדי לרצות את מנהיג מפלגתם שר האוצר יאיר לפיד. אומ"ץ גילתה אומץ, לא עמדה מנגד ופנתה אל מבקר המדינה שיבחן אם יש מקום לנקיטת צעדים: "בימים האחרונים פורסם בכלי התקשורת כי שר המדע, יעקב פרי, חבר מפלגת יש עתיד יוזם יום שידורים מיוחד עם אתר ynet השייך לקבוצת ידיעות אחרונות. המשרד סירב למסור פרטים על היקף שיתוף הפעולה ועל גובה המימון. יצוין שאין זו הפעם הראשונה ששרים ממפלגת יש עתיד נוהגים לתת העדפה לידיעות אחרונות או ל-ynet.
"בשעתו פורסם כי שני שרים נוספים ממפלגת יש עתיד העניקו העדפות לקבוצת ידיעות אחרונות: שר החינוך שי פירון ממפלגת יש עתיד העביר מיליון שקל לידיעות אחרונות במסגרת פרויקט 'מחנכים מסביב לשעון' ב-2013 תמורת פרסום. במקביל, הופיעו גם כתבות מערכתיות רבות שקידמו את המיזם, וכן טור של השר פירון. שר הרווחה מאיר כהן ממפלגת יש עתיד חתם בתקופת החגים על הסכם בהיקף של 250 אלף שקל עם הקבוצה על קידום מבצע אירוח לניצולי שואה. ראוי לציין כי ראש המפלגה יאיר לפיד עבד בשעתו בידיעות אחרונות תקופה ממושכת וככל הנראה יש לו יחס מיוחד לעיתון ושריו הולכים בדרכו. אנו מצפים להתערבות משרד מבקר המדינה".
לצערנו, עד כה לא הרים מבקר המדינה את הכפפה. האם גם הוא קיבל פיק ברכיים כאשר צריך לטפל בנוני מוזס?
עיר מקלט לעבריינים פוליטיים
תו המחיר של נוני ולהקת משרתיו העיתונאים בעיתון נקבע מזמן: אם אתה איש פוליטי עבריין, העיתון יטה חסד, כתבות תדמית ויגמד את מעשי העבריינות שלך ויאפשר לבני משפחתך ליילל בעיתון - כל זאת בתנאי שתעניק לנוני שירותים ותפעל לפי הנחיותיו הנוקשות. איש פוליטי שלא מספק לו את הסחורה המבוקשת, חשוף לכתבות תחקיר מלחיצות שהן לעיתים על גבול הסחיטה.
ידיעות אחרונות הפך מזמן לעיר מקלט לעבריינים פוליטיים כבדים שסייעו לעיתון בדרך זו או אחרת, או שהיו מוכנים ליטול על עצמם משימות שמטיל עליהם נוני.
אחד הנהנים הגדולים מהסדר מאפיונרי זה הוא אהוד אולמרט, שהעניק לעיתון שירותים שונים מקופת המדינה וזכה להטבות תקשורתיות ולסיקורים חיוביים, במטרה ליצור סביבו אווירה חיובית בתקופת המשפט הפלילי בכלל ולקראת מתן פסק הדין בפרט. גם חיים רמון הוא בן-בית בידיעות אחרונות ונחשב למריונטה פוליטית בכירה בתיאטרון הבובות של נוני. רמון עמד בשעתו מאחורי היוזמה לחקיקת חוק מיוחד לסגירת החינמון ישראל היום אך יוזמתו נכשלה. אישיות מושחתת נוספת שזכתה לאהדה בעיתון ולטיוח מעלליה, היא יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק, שסיפקה לעיתון שירותים בזויים.
לשירות מטרותיו העסקיות והפוליטיות
חבר אומ"ץ מתי דוד שהתמחה באיסוף מידע על תקשורת עוינת או לא-אתית, כתב באחרונה על התנהלותו הנפסדת של ידיעות אחרונות בעידן נוני:
"'ידיעות' פועל בשיטתיות גלויה וסמויה כדי להשפיע על דעת הקהל לטובת מקורביו (העסקיים והפוליטיים) ולהשחיר את יריביו. דמויות פוליטיות מקורבות זוכות לאהבה מופגנת בעיתון (אולמרט, רמון) ואילו דמויות אחרות זוכות לביקורת ולהתעלמות, ללא האיזון וההגינות הנדרשת. לאחר שהגיבוי של העיתון לא עזר ואולמרט ורמון איבדו כוחם ותפקידם, נוני מוזס החל לבנות דמויות חדשות כדי שידיחו את נתניהו. עליהם נמנים נפתלי בנט, משה כחלון, יובל דיסקין ואחרים. נוני מוזס הבעלים והמו"ל של העיתון, מתערב אישית כדי להשפיע על התכנים ועל הכותרות להבליט או לרכך ידיעות. הוא קובע, באמצעות העורכים הכפופים לו, את מדיניות העריכה, כדי לשרת את מטרותיו העסקיות והפוליטיות. זאת בניגוד לאתיקה שהמו"ל אינו מתערב בעריכה. עיתונאים בכירים בעיתון מסוגו של נחום ברנע מגנים באופן קבוע על מושחתים פוליטיים".
הטעות של ראש הממשלה
אחת הטעויות של נתניהו הייתה התעלמותו המוחלטת מהקזת הדם השיטתית שידיעות אחרונות ערך לו. ביבי התעשת לראשונה לפני כמה חודשים בשעה שהופיע בתוכנית הסאטירית "מצב האומה". בתשובה לשאלה על חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק לסגירת ישראל היום, השיב דווקא ברצינות: "יש מי שמתמרץ אותם, יש מי שמתגמל אותם. כל הזמן היה עיתון אחד. עיתון שהייתה לו מדינה. אחרי זה באו שני עיתונים. אמרו, מה פתאום שני עיתונים? רק עיתון אחד שלהם, נגד והוא בתשלום. יש אחד שהוא יותר מאוזן והוא בחינם. העיתון שבתשלום, שהוא נגד, מציע עכשיו הצעת חוק 'בואו נסגור את העיתון שבחינם'. אני לא מכיר עוד מדינה שאוסרים בחוק לחלק עיתונים בחינם. אבל אם כבר מתחילים בכיוון הזה יכולים ללכת הלאה. גוגל בתשלום, פייסבוק בתשלום, טוויטר בתשלום, סלפי בתשלום".
נתניהו שכח לציין שרבבות עיתוני ידיעות אחרונות מחולקים מדי יום בתחנות רכבת, בקניונים ובתחנות דלק ברחבי המדינה.
בשעתו שיגרו בני הזוג ד"ר מרים ושלדון אדלסון מכתב אל כל עובדי ישראל היום: "איננו מתרגשים מההתקפות עלינו. אנחנו משוכנעים שהן רק יחזקו אותנו. 'ישראל היום' הגיע כדי להישאר לתמיד".
התרגילים המסריחים של נוני מוזס לא יביאו לו את הישועה.
שתי שאלות פתוחות
לאורך השנים נותרו שתי שאלות פתוחות שלא ניתן להן עד כה מענה משכנע:
1. מדוע התעקש נוני מוזס להנפיק בבורסה מניות של ידיעות אחרונות ולהפכו לעיתון ציבורי שנתון לביקורת של הרשויות ושל ציבור המשקיעים?
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים