שלום שמחון - התמנון 

לפני זמן מה התקיימה בלשכתו של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, פגישה יוצאת דופן שבה נטלו חלק אורחים מסקרנים שלא באו לשם שמים אלא למען הכיס. נכחו בה שלום שמחון, שר התמ"ת, החקלאות ואיכות הסביבה לשעבר; שרון קדמי, מנכ"ל משרדו לשעבר ושותפו העסקי כיום; ניר חפץ, לשעבר עורך מעריב ויועץ התקשורת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, המשמש גם כדובר המשפחה; והבדרן שלום אסייג, שותפו העסקי של חפץ בחברה פרטית שהשניים הקימו.

העיתון דה-מארקר חשף שאנשי הקבוצה התעניינו במיזם של הקמת חוות כלובי דגים במפרץ חיפה, שמשתרעת על פני 8,000 דונם 10 ק"מ מחופי העיר, בשטח ששייך מבחינה תכנונית לעיריית חיפה. המשקיע במיזם אמור להיות בן-דודו של אסייג, איש עסקים אמיד בעל ניסיון בתחום חוות הדגים בעולם. יהב הבהיר לאורחיו שלעירייה יש אינטרס רב בפרויקט מעין זה, מאחר שמזה זמן שהיא מנסה לקדם חממה טכנולוגית עירונית.

מבלי לבזבז זמן, העירייה החלה כבר במגעים עם משרד החקלאות, כדי שזה יוציא מכרז לשיווק קרקעות ימיות בחיפה לצורך הקמת חוות ענק לגידול דגים. עיירית חיפה הזדרזה אומנם להבהיר שקיומה של הפגישה הנ"ל לא מעיד על כך שיזמים אלה הם שיזכו בפרויקט, ואף הובהר כי בקרוב יתפרסם מכרז חוקי מטעם משרד החקלאות, שגם יזמים נוספים יורשו לגשת אליו. אבל אני מציע לקבל הודעה זו בערבון מוגבל.

שמחון הערמומי מחובר היטב למשרד החקלאות שבו שירת כשר חמש שנים (2011-2006). בדיעבד מתברר שהיה לו בעבר עניין רב במחלקת הדיג במשרד החקלאות, ויש לו עד היום במשרד מהלכים משמעותיים ושליחים שלא לדברי מצווה. שמחון מוכר מאוד בקרב עובדי המשרד, והיועצת המשפטית של המשרד, אפרת אביאני, היא אף קרובת משפחה שלו.

בעבר יזם כבר שמחון הקמתה של חוות דגים מול חופי אשדוד, ויש לו כוונה סמויה להשתלט על הדגה הסדורה בים התיכון. שמחון משוכנע שיעלה בידו להתגבר גם על ההתנגדות הצפויה של חיל הים.

מאז ששמחון פרש מהממשלה לפני כשלוש שנים, הוא הפך בהדרגה לתמנון כלכלי שידו בכל ויד כל בו. הוא פרש רשתות בתחומי המשק הודות לקשרים שטווה במשרדי הממשלה שבהם שימש.

שמחון מתגלה בהדרגה כצלופח מהסוג הלא מצוי, ומהווה דוגמה אישית בולטת להתעשרות קלה במהלך השירות הציבורי הממושך, ולהתעשרות כבדה יותר מאז שפרש לכאורה מהחיים הפוליטיים.

שמחון כיהן לפני הקריירה הפרלמנטרית והמיניסטריאלית המגוונת בתפקידים בכירים בתנועת המושבים, וכבר אז ידע כיצד יש למרוח את הפרוסות בצד הנכון ולאכול אותן. שמחון ידע גם כיצד לצקת מים על ידיו של פטרונו הפוליטי לשעבר, אהוד ברק, ולהחניף לראשי ממשלה אולמרט ונתניהו כשכיהן כשר בממשלותיהם, כדי שייטיבו עימו וירחיבו את חופש הפעולה שלו מאחורי הקלעים ומתחת לפני השטח.

לא בכדי יש לשמחון קופת שרצים עמוסה לעייפה. חלק מהשרצים צצו פה ושם, אבל שמחון לא נתן עליהם את הדין, וחלקם עדיין חבויים בתוכה ולא יצאו ממנה עד היום. בתקופה שבה כיהן שמחון כשר החקלאות ערך מבקר המדינה בדיקה בחשד, לפיו שמחון קיבל בשנים 2005-2004 טובות הנאה מחברת ק.א.ל העוסקת בהטסת מטענים חקלאיים. באותה עת כיהן שמחון כחבר כנסת. על-פי החשד, שמחון זכה לאירוח מיוחד במלונות פאר, בטיסה שאליה נילווה גם מזכיר תנועת המושבים. בטיסה אחרת הוא הוטס על-ידי חברת ק.א.ל לאחד מבתי הקזינו באירופה. הבדיקה במשרד מבקר המדינה החלה בעקבות תלונה של אומ"ץ שבה נטען, בין השאר, כי שמחון, בני משפחתו, ילדיו וכמה מחבריהם, הוטסו לחו"ל כמה פעמים בשנים 2004-2005 ללא תמורה מלאה, ע"י חברת ק.א.ל.

אומ"ץ צירפה לתלונתה את פירוט הנסיעות של השר ובני לוויתו לחו"ל על חשבון חברת ק.א.ל שיש לה זיקה למשרד החקלאות ששמחון עמד בראשו. במהלך הבדיקה סירבה ק.א.ל לשתף פעולה עם המבקר או להגיש מסמכים. לטענת מנהליה, ק.א.ל הינה חברה פרטית ועל-כן היא אינה גוף מבוקר. המבקר העביר את ממצאיו ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. היועמ"ש אמור היה להחליט אם להורות על חקירה משטרתית נגד שמחון. מזוז העביר את הפרשה לחקירת המשטרה. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק בנסיבות תמוהות.

שרץ בולט אחר הינה פרשת ייבוא אלפי עובדים זרים לענף החקלאות, שבמהלכה גולגלו סכומי כסף ניכרים, שחלקם הגיעו על-פי החשד לידיים פרטיות. שמחון היה קשור לייבוא העובדים הללו בשעה שכיהן בעבר כמזכיר תנועת המושבים, אך לא משך ידו והמשיך למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. איש הקשר שלו היה גזבר התנועה, שמואל ברקוביץ ממושב תלמי מנשה. עד כה לא נחקרה הפרשה לעומק חרף תלונות שהוגשו ע"י תנועת אומ"ץ למבקר המדינה ולמשטרה, וחרף התזכורות החוזרות ונשנות של התנועה.

אחת ההשלכות של מערכת הקשרים בין שמחון לבין ברקוביץ הייתה אחרי פרישתו של שמחון מהממשלה, כאשר שמחון התמנה ליו"ר המרכז החקלאי ויו"ר אגודת ניר שיתופי, המחזיקה בנכסים משותפים של המושבים והקיבוצים. ברקוביץ, ששימש בתפקיד זה הכרוך במשכורת שמנה, ויתר על מקומו לטובת שמחון שהגדיל את הכנסותיו הכספיות.

ביד בוטחת ובצעדים מהירים יצא שמחון למסע המימושים קודם לכל בשדה שלו, קרי - במערכת החקלאית. בהסכמה בין מזכ"ל התנועה הקיבוצית, איתן ברושי, למזכ"ל תנועת המושבים, מאיר צור, נמצא לו סידור עבודה מיידי בראשותן של שתי האגודות שהוקמו בראשית תקופת ההתיישבות בארץ ישראל על-ידי ההסתדרות הכללית כמייצגות את העובדים החקלאיים, וכזרוע ביצועית להתיישבות החקלאית ולהתיישבות השיתופית. חלקם של נכסי ההתיישבות השיתופית נרשמו על שם המרכז החקלאי וחלק אחר על שם "ניר שיתופי". "ניר שיתופי" מחזיקה בנכסים המשותפים לתנועה הקיבוצית ולתנועת המושבים, ובידיה נכסים בהיקפים אדירים ברחבי הארץ כולה, ששווים מסתכם במאות מיליוני שקלים.

דבר המינויים יצר גלים בתנועה הקיבוצית, ששככו משום מה עד מהרה. אגודת "ניר שיתופי" החזיקה ומחזיקה בבעלותה מניות של חברות כלכליות שונות של המגזר ההתיישבותי, כמו ק.א.ל, שיכון ובינוי (הנשלטת ע"י אריסון השקעות), ובניינים וקרקעות ברחבי הארץ כולה.

בשעתו פנו עשרה מושבים מכל רחבי הארץ לרשם האגודות השיתופית בבקשה למנות חוקר מיוחד לבדיקת התנהלות אגודת האחזקות החקלאית "ניר שיתופי", בחשד שהאגודה מכרה נכסים בעשרות מיליוני שקלים ללא כל דיווח על ייעוד התמורה. טענתם הייתה כי קיים חשד שהתמורה הועברה למימון פעילות הנהגת תנועות ההתיישבות, ובמיוחד לתנועת המושבים. המושבים ביקשו מהרשם לחקור מה עלה בגורלן של 2.08% מאחזקות "ניר שיתופי" בחברת הנדל"ן שיכון ובינוי, למי ומתי נמכרו המניות ששווין היה באותה עת 77 מיליון שקל. כמו-כן, ביקשו המושבים לחקור מהו השימוש שעשתה "ניר שיתופי" בתמורה שקיבלה מהרוכשים. לדברי המבקשים היה קיים חשש כבד שעשרות דונמים של נדל"ן שהיו בבעלות "ניר שיתופי" בהרצליה, פתח תקוה, ראשון לציון, אבן יהודה, בנימינה, נתניה, כרכור ויישובים נוספים נמכרו ללא סמכות וללא דיווח על ייעוד התמורה. אומ"ץ הצטרפה בשעתו לבקשה לערוך את הבדיקה.

הרשם התבקש לחקור האם ויתרה "ניר שיתופי" על נדל"ן לטובת ההסתדרות ו/או חברת העובדים (בתוקף משפטי ובוררויות), ועל אלו נכסים ויתרה ומה שוויים. הרשם התבקש לחקור האם מונו נושאי תפקידים שונים ב"ניר שיתופי" כדין, כולל היו"ר דאז, שמואל ברקוביץ, שכיהן בתפקיד שנים רבות. כמו-כן, ביקשו המושבים לקבל לידם את שמותיהם של חברי ועדת הביקורת ואת ממצאי הביקורת, ולבדוק האם השכר שקיבל ברקוביץ כדירקטור מטעם "ניר שיתופי" בשיכון ובינוי מ-1996 הועבר לקופת "ניר שיתופי", ובכמה מסתכם סכום זה.

עיקר נכסי "ניר שיתופי" נצברו לפני עשרות בשנים בהיותה חלק מהקואופרציה ההתיישבותית והם כוללים מניות יסוד בתאגידים שונים ומקרקעין בכל רחבי הארץ. ל"ניר שיתופי" נכסי הון (4.04%) בשיכון ובינוי אחזקות, ששוויין כיום מאות מיליוני שקלים והיא מחזיקה ב 14% מהזכויות בבית אמות המשפט ששוויין נאמד בעשרות מיליוני שקלים.

זאת ועוד: לצד "ניר שיתופי" פועלת החל מ-1983 עמותה בשם "טל ניר" המעניקה הלוואות וצרכים חברתיים ותרבותיים למושבים וקיבוצים. לטענת המושבים, נצברו ב"טל ניר" עשרות מיליוני שקלים שלא חולקו למטרות להן נועדו, אלא למטרות אחרות. למרבה הצער, עד היום לא נערכה כמתחייב בדיקה יסודית של הפרשה שנודף ממנה חשד למעשי שחיתות. אומ"ץ לא מתכוונת להניח לפרשה לגווע ולשקוע.

פרט מאלף: לשמחון הייתה מאז ומתמיד משיכה לגופים שמחזיקים בנכסים רבים, אולי בתקווה שייצא נשכר מכך בדרך זו אחרת. זו הייתה כנראה הסיבה למאבק הבלתי-נלאה שהוא ניהל בשנים האחרונות בדרכים עקלקלות כדי להיבחר לתפקיד יו"ר קק"ל החולשת על קרקעות המדינה. למזלו הרע של שמחון, עמד מולו הפעם יריב עיקש בדמותו של יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר, שהביס אותו במערכה משפטית ממושכת וחשף את מעלליו.

אחד המעללים הללו היה עדות שקרית ששמחון נתן בבית המשפט בעת אחד ההליכים המשפטיים בפרשה זו. אומ"ץ העבירה את החומרים ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, אבל הוא נמנע להורות על חקירה פלילית. עד היום לא ברור כיצד עלה בידו של שמחון לצאת יבש מחקירת משטרה בפרשת קבלת טובות הנאה מחברת "אגרקסקו" בעקבות תלונה של אומ"ץ.

הפרקליטות נטתה לשמחון חסד פעם נוספת, ולא הוגש נגדו כתב אישום גם בתחום זה. אולי זו הסיבה שבימים אלה בוחש שמחון מחדש מאחורי הקלעים כדי למנוע את בחירתו של שטנצלר, ולמען בחירת מועמד אחר שיהיה מקובל עליו וסר למרותו.

גליה מאור - הטפלון 

מנכ"ל לאומי לשעבר, גליה מאור, ששייכת לאלפיון העליון במדינה ושאינה מדירה את רגליה מצעדי ראוותנות ונהנתנות בלתי פוסקים, עומדת בימים אלה בפני שוקת כספית שעומדת להישבר.

לראשונה בחייה הבנקאיים, שבהם צברה מאור סכומי עתק של למעלה מ-100 מיליון שקלים באמצעות השכר המפליג-מאוד שהשתכרה והבונוסים הנדיבים שקיבלה במהלך 17 שנות עבודה, היא תיאלץ להיפרד בקרוב מחלק ניכר של החבילה הפיננסית.

דוח שפרסם בימים אלה המפקח על הבנקים, דוד זקן, מצא את מאור יחד עם יו"ר דירקטוריון הבנק לשעבר, איתן רף, ויו"ר החטיבה הבינלאומית לשעבר, צבי איצקוביץ, אחראים לליקויים רבים בתפקוד הבינלאומי של הבנק שהולידו עבירות פליליות בארה"ב של התחמקות מתשלומי מס והלבנת הון.

בהקשר לכך כדאי לציין שלאומי חתם בדצמבר האחרון על הסדר עם הרשויות האמריקניות, בו הודה כי הפעיל מנגנון רחב ומתוחכם שסייע ללקוחותיו להתחמק מתשלומי מס לרשויות האמריקניות. לאומי שילם בגין אותו הסדר עם רשויות החוק קנס בסך 400 מיליון דולר.

הדוח קובע עוד, כי בבדיקה של מספר עסקות המיוחסות לאותה התקופה הנחקרת, לאומי הפר לכאורה את חוק הלבנת הון הישראלי, בכך שלא דיווח לרשות להלבנת הון על פעולות "בלתי רגילות" שביצע.

המפקח דורש מהבנק לקבוע מתווה לחישוב מחדש של כספי הבונוס ששולמו למאור ואיצקוביץ' במרוצת השנים. המתווה יתבסס על ממצאי הוועדה-הבלתי תלויה שמינה לאומי ושצפויה לסיים את עבודתה בחודש אוקטובר. בראש הוועדה עומד נשיא המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, אורי גורן.

"מטבע הדברים, הבונוסים שהבנק שילם לנושאי המשרה שכיהנו בתקופת החקירה, ובפרט ליו"ר הדירקטוריון, למנכ"לית ולמנהל החטיבה לבנקאות פרטית בינלאומית, בגין השנים נשוא הקנס, לא הביאו בחשבון את הנזק הכבד שנגרם לבנק; עמדתנו היא שמן הראוי שהבנק יקבע מתווה לחישוב מחדש של כספי הבונוסים ששולמו", כותב זקן בדוח.

ש להדגיש, כי הדוח של זקן חקר את התנהלות הבנק בשנים 2011-2007 בעוד החקירה של הרשויות האמריקניות והקנס שהוטל על לאומי התייחס לטווח רחב יותר - 2010-2002.

מתגובתה הראשונה של מאור (דרך הבנק) לדוח הביקורת מתברר, שאין לה נטייה להחזיר חלק מכספי הבונוס שברשותה, מאחר שלדבריה על הפעולות שביצע הבנק היו באישורה של מערכת הפיקוח על הבנקים של בנק ישראל.

אומ"ץ מתכוונת לחדש את פעילותה בנושא זה על-מנת לוודא שמאור לא תמשיך לנהוג לפי הכלל של טובלת ושרץ בידה. היא וחבריה צריכים לא רק להחזיר כספים, אלא גם לעמוד לדין. טיפולה של אומ"ץ בפרשות שקשורות בגליה מאור החל לפני כמה שנים כאשר מאור ביקשה להתמנות אחרי פרישתה מתפקיד מנכ"ל הבנק לתפקיד יו"ר הדירקטוריון. היה זה, ללא ספק, מינוי ציני וחסר אחריות, אבל הוא אופייני למאור ששימשה בעבר בתפקיד המפקח על הבנקים בשנות ה-80, תקופת משבר ויסות המניות, ויצאה יבשה בנסיבות מוזרות.

אומ"ץ הגישה עתירה לבג"ץ שבה טענה, בין השאר, שלא יעלה על הדעת שמאור תקבל תפקיד שבו היא אמורה לפקח על פעולות שהיא עשתה כמנכ"לית הבנק. בעקבות העתירה של אומ"ץ בוטל המינוי. בהמשך עלה בידי אומ"ץ גם לקצר את תקופת כהונתה של מאור כיו"ר לאומי שווייץ.

כאשר נחשפו ניצני הפרשה החמורה הנוכחית בארה"ב, נכנסה אומ"ץ לתמונה. חבר הצוות המשפטי, עו"ד שמואל שנהר, פנה בשעתו למפקח על הבנקים בדרישה להפעיל את סמכויותיו החוקיות ולחקור את המחדל הגדול, שבעטיו ישלם בנק לאומי קנס של 2.4 מיליארד שקל לרשויות בארה"ב. בהקשר לכך כתב שנהר:

"הפסד כה משמעותי שנגרם לבנק, כלומר לבעלי המניות מקרב הציבור וגם לממשלת ישראל המחזיקה, כנאמן של הציבור, 6% ממניות הבנק, אינו יכול לעבור ללא חקירה מקיפה ומעמיקה. כמו-כן, מן הדין הוא שתוצאות חקירה זו יפורסמו כראוי, לידיעת הציבור בישראל. מן הדין שהחקירה תכלול לפחות את הנושאים הבאים:

"1. מהו היקף ההפסד הישיר שייגרם לבנק, כלומר לבעלי המניות ומהו ההפסד העקיף שייגרם לבנק, בשל פגיעה באמינותו ובמעמדו.

"2. מדוע ההודעות לבורסה, מטעם הבנק, נעשו בדרך מטעה במכוון, כדי להמעיט בגובה הנזק וכדי שלא להביא לידיעת הבורסה, בעלי המניות והציבור בכללו, את ההיקף העצום של הנזק שנגרם לבנק ב'מכה אחת'. על כן מסר הבנק, מעת לעת, הודעות לבורסה על הפסדים עתידיים, בסכומים שונים, נמוכים בהרבה מסך כל ההפסד, אף שקשה להניח, כי מי שניהל את המו"מ, מטעם הבנק, עם הרשויות בארה"ב, העריך באופן כה לקוי וכושל את גובה הקנס.

"3. לפי ידיעות שפורסמו בעיתונות, מי שניהל את המו"מ, מטעם הבנק, מול הרשויות האמריקניות היו גליה מאור ועוה"ד דליה טל. קשה להאמין שכך היה. הרי גליה מאור הייתה המנכ"לית הכל-יכולה של הבנק, וכן יו"ר בנק לאומי שווייץ, ששימש מקלט עבור מרבית עברייני המס האמריקנים שהיו בעלי חשבונות בקבוצת לאומי, בתקופה שבה נעברו העבירות, בשנים 2002-2010, ועוה"ד דליה טל, חברתה האישית הטובה, הייתה עורכת הדין, הן של הנהלת הבנק והן של דירקטוריון הבנק באותה תקופה. (תפקידים בעייתיים במיוחד לנוכח ניגוד העניינים הטמון במילוי שני התפקידים, בעת ובעונה אחת)".

סיכם הפרקליט: "אומ"ץ דורשת ממך להפעיל את סמכויותיך החוקיות, כדי לערוך חקירה על פרשה חמורה זו של אובדן סך של כ-2.4 מיליארד שקל בבנק לאומי וסכומים נוספים בבנקים אחרים בישראל, ועל הפגיעה החמורה ביציבות הבנקים ובאמון בהם - הן של אזרחי ישראל והן של גורמי חוץ. אומ"ץ לא תרפה מעניין חמור זה ובמידת הצורך, אם לא תמלא את תפקידך על-פי החוק, תפנה לערכאות משפטיות".

החקירה בוצעה כאמור, אך עדיין לא בכל הסעיפים שדרשה אומ"ץ. עדיין לא סיימנו את המלאכה. נעשה את הנדרש בתחום הציבורי והמשפטי כדי שמאור לא תוכל יותר לרחוץ בניקיון כפיה.

עופר עיני - הצבוע 

רק מעטים ייחסו משמעות רבה לעובדה שיו"ר הסתדרות לשעבר, עופר עיני, וחברו הטוב, נשיא התאחדות התעשיינים בהווה, שרגא ברוש, הקימו באחרונה חברה משותפת בתחום האנרגיה. ידם של צמד הרעים עוד נטויה, והם עושים ביחד עסקים בתחומים נוספים באמצעות חברת השקעות שהקימו לפני זמן מה.

אולי הגיעה השעה לבדוק היטב את ההסכמים שערכו השניים בין ההסתדרות לתעשיינים שהיו אמורים להיות משני צדי המתרס, ולמעשה היו בצד האחד ושיתפו פעולה בנושאים גלויים וסמויים.

קשה לשכוח גם את הג'וב החדש שקיבל עיני כיועץ לענייני עובדים של בנק דיסקונט, שהוא ייצג אותם בתפקידו הקודם. גם כאשר היה עיני יו"ר ההסתדרות הוא לא היה טלית שכולה תכלת, אלא בעל גוון של טלית אפורה-שחורה. בין השאר הוא טיפל בסידורם של בני משפחתו במשרות אטרקטיביות מכניסות אצל נוחי דנקנר בתקופת הפריחה שלו. גם אחיו, אבי, לא קופח כאשר התמנה לתפקיד מפתח של מנהל בית ההסתדרות, בשכר מפתה.

בשעתו נקט עיני בצעדים שונים שמהם השתמע שהוא עומד לפרוש במפתיע מתפקידו בהסתדרות, ולעבור למגזר הפרטי אליו היה מחובר היטב לאורך השנים. המטרה של מהלך זה הייתה אמורה להיות מימוש האג'נדה של "לעשות לביתו" אחרי שהתגרש, עזב את משפחתו בדירתם בבאר שבע וכפה על ההסתדרות לרכוש דירה מפוארת בצפון העיר תל אביב, שבה התגורר עד לנישואיו.

לפני זמן קצר נחשף בתקשורת שההסתדרות מבקשת למכור דירה מפוארת שנרכשה בשעתו עבור עיני בנסיבות של פגיעה בטוהר המידות. ראשי ההסתדרות מילאו את פיהם מים ומסרבים לדבר בנושא טעון זה. ממבט לאחור מתברר שהתנהלותו של עיני לאורך תקופת כהונתו מעוררת תהיות רבות המעלות ספק אם לא מעבר לכך. בין השאר נודע באחרונה שאיל הגז יצחק תשובה ביקש לנצל בשעתו את קשריו הטובים של עיני עם העובדים הבכירים של רשות המיסים עוד מתקופת כהונתו כיו"ר ארגון עובדי המיסים, וביקש להעסיק אותו בתפקיד מתאים, אך הדבר לא נסתייע. עייני נאלץ לעשות ברגע האחרון סיבוב פרסה.

להפתעתו הבלתי-נעימה של עיני, בדיוק באותה עת פרצה המחאה החברתית של מעמד הביניים שהתפשטה ברחבי המדינה כאש בשדה קוצים. ההסתדרות לא הייתה בכלל בתמונה, ועיני לא נצפה במאהלים שבהם ביקרו אישים פוליטיים מבקשי רווחים. עיני לא הוזמן למגינת ליבו גם לשאת את דבריו בעצרות העם ההמוניות שבהן צמחו מנהיגים צעירים, והוא נדחק לקרן זווית ולא ספרו אותו.

בשעתו סיפק עיני בדיחה עלובה שמצביעה על אופיו ההפכפך. בעצת היועץ המשפטי של ההסתדרות דיווח עיני על כך ש"קשרי עבודה וידידות" שהיו קיימים בינו לבין מנהלת לשכתו לשעבר, עוה"ד רווית דום, נהפכו לקשרים זוגיים לכל דבר. עצת השקיפות הרומנטית לקשריו של עיני עם דום, שהפכה לאישה החזקה בהסתדרות, ניתנה לעיני, לדבריו, על-מנת למנוע לזות שפתיים על מצב של ניגוד אינטרסים.

עיני הודיע כי בגלל קשריו עם דום, המכהנת עד היום כמנכ"ל רשת החינוך ההסתדרותית עמל, הוא יימנע מדיונים כלשהם הקשורים לעמל. כנראה שאין גבול לעזות המצח של עיני.

כאשר עיני מינה את חברתו למנהלת הרשת, הוא דאג להעניק לה תנאי שכר גבוהים במיוחד וגם מכונית צמודה עם נהג וחשבון הוצאות נדיב, מבלי שהוכח שיש לה את הנתונים לתפקיד. תנאים חריגים אלה גרמו לכך שתנועת אומ"ץ פנתה אל משרד החינוך בבקשה שיבדוק אם יש כאן חריגה מהנורמות המקובלות לגבי מנהלים במערכת החינוכית. תגובת המשרד הייתה שרשת עמל אינה כפופה לפיקוח ממלכתי. משום כך הכול מותר.

למרבה הצער ההסתדרות אינה גוף מבוקר ע"י מבקר המדינה, וגם משרדו לא יכול היה להתערב. כך נוצר מצב שהחתול השבע שעמד בראש ההסתדרות לא רק אכל את השמנת שהיה מצווה לשמור עליה, אלא האכיל גם חתולה נוספת שהפכה בינתיים לרעייתו החוקית ערב פרישתו מתפקידו.

בשעתו טיפלה אומ"ץ באספקטים נוספים שהיו קשורים בהתנהלותו הבעייתית של עיני, שהיו בה פגיעות חוזרות ונשנות בטוהר המידות. המדובר היה, בין השאר, בחשדות להימורים, מינוי מקורבים והענקת טובות הנאה. אף אחת מהחקירות הללו לא הניבה תוצאות.

אחרי שעיני פרש מההסתדרות והתמנה כיו"ר ההתאחדות לכדורגל (בהתנדבות), הוא טרח כמובן לענייני הפרנסה שלו. אופיינית לרמה המוסרית של עיני היא העובדה שהג'וב האטרקטיבי הראשון שנטל על עצמו היה יועץ בשכר גבוה של הנהלת בנק דיסקונט מול הוועד החזק של עובדי הבנק. מיותר לציין שבעבר הלא רחוק היה הוועד של הבנק כפוף לעיני בתפקידו הקודם. הדרך להתעשרות של עיני רצופה במהמורות של פגיעה חוזרת ונשנית במינהל תקין וטוהר המידות.

אומ"ץ תעמוד על המשמר.