למרות ההכרזות כי החקירה נועדה לפגוע בישראל ביתנו, טעה הפעם לשם שינוי, אביגדור ליברמן. בתום חקירה ממושכת של המשטרה בפרשת השחיתות הגדולה של "ישראל ביתנו" המליצה המשטרה להגיש כתבי אישום נגד לא פחות מ-34 פעילים מרכזיים במפלגה. על תהליך הסתאבותו של זקן חברי הכנסת, בנימין בן-אליעזר, מראשית גילויי הניצנים הראשונים בעת היותו מתאם הפעולות בשטחים ביו"ש ועד חשיפת הנשיא לשעבר מובארק בדבר התשלום על סיוע ברכישת הגז המצרי
1. ליברמן מאחז העיניים
שבוע קשה עבר על אביגדור ליברמן, מנהיגה של ישראל ביתנו שמפלגתו שקעה בבוץ עברייני עמוק ועדיין לא ידוע מתי ואם בכלל תצא ממנו ביום מן הימים. ליברמן הכריז אז: "זו חקירה פוליטית שנועדה לפגוע בישראל ביתנו בתזמון ותכנון מדויק של ערב בחירות. עד יום הבחירות יימשך מצעד הנחקרים ולא ייפסקו ההדלפות אבל הם לא יצליחו לנצח אותנו".
מסתבר שהפעם הוא טעה לשם שינוי. בתום חקירה ממושכת בפרשת השחיתות הגדולה של ישראל ביתנו, המליצה המשטרה לפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד לא פחות מ-34 חשודים, ובהם פעילים מרכזיים ובעלי תפקידים במפלגה וכמה מקורבים אישית לליברמן.
עד היום לא ברור לי מדוע נמנעה המשטרה מלחקור את ליברמן או אפילו לגבות ממנו עדות על-אף העובדה שחלק מהמינויים של בעלי התפקידים שסרחו נעשו על ידו. רק אנשים תמימים יכולים להאמין שליברמן, הדיקטטור הצנטרליסטי, שעל פיו נשקו דברים רבים, לא היה מודע לפחות חלקית מה שמתרחש סביבו.
ליברמן היה למעשה האיש שהמציא את השיטה לצבירת כספים בלתי חוקית בעזרת אנשים בעלי יכולת ונאמנות מוחלטת מהמאגר של מקורביו בשני המשרדים הכלכליים שבהם שימש בעבר כשר - שרד התחבורה ומשרד התשתיות.
גם בשלוחות של המשרדים הללו חברת החשמל, רכבת ישראל, מקורות, נתיבי ישראל (בעבר מע"ץ), נת"ע ועוד מוקמו העוזרים והסייענים של ליברמן שיושבים ליד הברזים הכספיים. כדי ללמוד כיצד פועלת השיטה, יש לקחת כמשל את חברת נתיבי ישראל, המגלגלת מדי שנה תקציבי ענק של מיליארדי שקלים המושקעים בפיתוח תשתיות וסלילת כבישים.
ליברמן השתלט בשעתו על החברה באמצעות קצין המבצעים הראשי שלו, אלכס ויז'ניצר (שנעצר כאחד מחברי הרשת המושחתת של ישראל ביתנו) ששימש כמנכ"ל החברה והציב בה את אנשיו של ליברמן. גם פרקליטו הוותיק של ליברמן, עו"ד יואב מני, מככב בחברה על תקן של יועץ משפטי חיצוני וגורף שכר טירחה נאה ביותר המסתכם במיליוני שקלים. מעניין לדעת כמה שכר טירחה שילם ליברמן בשעתו למני והאם אין כעת חשד ל"השלמת הכנסה".
בין כותלי חברת נתיבי ישראל ומחוצה לה פועלים כמה גורמים ומאכערים החשודים בוויסות ותפירת מכרזים בהיקפים כספיים גדולים. על-פי החשד שולם שוחד לאישים מסוימים בישראל ביתנו. שמותיהם של כל המעורבים ידועים ומוכרים למשטרה שחוקרת בימים אלה גם נושא זה, במסגרת החקירה המסועפת בפרשות השחיתות של ישראל ביתנו.
שר התחבורה, ישראל כ"ץ שחושש, כנראה מליברמן נאלץ למנות את ויז'ניצר לתפקיד יו"ר דירקטוריון נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), טוען שלא היה זה מינוי פוליטי מאחר שיש לו את הכישורים המתאימים.
מסתבר שגם לבתה של שרת הקליטה לשעבר, סופה לנדבר מישראל ביתנו, ג'אנה קנופלר, שעבדת בנת"ע בתפקיד מרכזי יש כישורים מיוחדים. אומ"ץ ביקשה בשעתו ממבקר המדינה לבדוק את המינוי התמוה, אך עד כה לא קיבלנו תגובה.
וזה אינו הכל עדיין: בידי אומ"ץ מצויות עדויות סודיות של שני גופים בינלאומיים שהיו קשורים בעבר במגעים מסחריים עם ישראל בתחומים שבהם עסקו שני המשרדים הכלכליים הללו, שעל פיהן נציגים של ליברמן רמזו להם שלצורך קבלת החלטות מתאימות יש להעניק תמורה נאותה.
ליברמן הערמומי לא הסתפק בכך ושתל את מקורביו במשרדים שהופקדו בידי שרים אחרים ממפלגתו - ביטחון פנים, חקלאות, קליטה ותיירות. בכך הבטיח לעצמו שליטה גם בשלט רחוק בתקופה שבה היה מושעה בגלל החקירות.
אומ"ץ עוסקת במעלליו של ליברמן במשך תריסר שנות קיומה, במהלכן חשפה שורה של פרשות שחיתות שעקבותיהן הוליכו אליו. אחת הבולטות בהן הייתה קשורה ברו"ח משה ליאון. אומ"ץ פנתה בשעתו למבקר המדינה ולמשטרת ישראל ודרשה אי-סדרים במכרז קרונות הרכבת, שבהם היו מעורבים משה ליאון, לשעבר יו"ר חברת הרכבת, ועופר לינצ'בסקי, לשעבר מנכ"ל הרכבת.
מתברר שבענף התחבורה מתחו בעבר ביקורת על החלטת הרכבת שלא לרכוש קרונות דו-קומתיים נוספים במסגרת המכרז וזאת בניגוד למגמה עולמית המעדיפה קרונות דו-קומתיים. ליאון ולינצ'בסקי העדיפו קרונות חד-קומתיים, דבר שגרם פליאה אצל בעלי מקצוע שטענו שהבחירה היא בבחינת בכייה לדורות, ואכן התוצאות העגומות ניכרות היום בשטח.
בתשובה לפניית אומ"ץ נמסר לנו, כי נערכת חקירה בנושא זה ע"י המשטרה ובדיקה ע"י מבקר המדינה. כעבור זמן, נמסר לנו שהחקירה הוקפאה עקב ההסדר שהגיעו עם מנכ"ל "סימנס" בתמורה להסכמתו להיות עד המדינה בפרשת השוחד ברכישת טורבינות מתוצרת סימנס ע"י חברת החשמל. הזכייה בחברת "סימנס" כספקית הקרונות החד-קומתיים הייתה, כאמור, תמוהה לדעת המבינים בנושא בארץ ובחו"ל.
על פניו נראה, כי פרויקט הקרונות החד-קומתיים בעלות של כמיליארד שקלים היה מבוסס על שיקולים זרים ולא ענייניים של בעלי עניין והנהלת הרכבת, בראשות ליאון ולינצ'בסקי וכל זאת בחשד לכאורה לטובות הנאה. החומרים שהעבירה תנועת אומ"ץ בשנתיים האחרונות לגופי אכיפת החוק מאששים לכאורה את החשדות הללו.
אומ"ץ עשתה מאמצים כדי שליברמן לא יהיה זן מוגן מחקירה בפרשת ישראל ביתנו, ואם העקבות יגיעו אליו הוא לא יהיה מעל החוק, אבל למרבה הצער החקירה המשטרתית המקיפה נעצרה במרחק בטוח ממנו. המשטרה חשפה רשת שכללה, בין השאר שר לשעבר, סגנית שר בהווה, מנכ"ל של משרד ממשלתי גדול, ראשי מועצות, יושבי ראש דירקטוריונים, נציגי אגודות ספורט, לוביסטים ומאכערים שסחרו בכספי המדינה כבתוך שלהם. זהו רק קצה הקרחון של תעשיה כספית בלתי חוקית שפועלת מזה שנים ועליה מנצחים מקורבים לליברמן.
ליברמן עבר, לטענתו, סיכול ממוקד בעיתוי מתוזמן ע"י גורמים זדוניים במערכת אכיפת החוק, אולי בסיוע של גורמים פוליטיים עלומים שניסו לפגוע במפלגתו ובו אישית ערב הבחירות האחרונות.
ליברמן החשדן האובססיבי נקלע במפתיע, מבלי שהיה מוכן לכך, לפרשת שחיתות רבת נפח שחשפה שיטה סמויה של כמה מראשי מפלגת ישראל ביתנו ופעיליה, שפעלו כדי לעשות לביתם ולכיסם במקביל לפעילותם למען מפלגתם. עד כה היה ליברמן היחיד בצמרת המפלגה שהתעשר והפך למיליונר במהלך שירותו הציבורי, הרבה בזכות קשריו הגלויים והסמויים עם אוליגרכים מקומיים וזרים.
עד היום לא הצליחה המשטרה לפצח את מהות קשריו של ליברמן עם האוליגרך מיכאל צ'רנוי, תושב ישראל שנחשב לתורם ותיק של ישראל ביתנו שהינו אורח כבוד באירועים חגיגיים של המפלגה. שמו של צ'רנוי שורבב לתיק הגדול של ליברמן כשותף סמוי לעסקים בינלאומיים מפוקפקים שחלקם לא פוענחו עד היום. אגב, צ'רנוי שזוכה מחלקו בפרשת בזק, לא שכח להודות בפומבי לליברמן על הסיוע שהושיט לו לאורך כל התקופה.
עד כה אני מתקשה להשלים עם החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את התיק הפלילי הגדול של ליברמן שבו הוחשד בעבירות חמורות של קבלת שוחד, הלבנת הון, מרמה, העלמות מס והפרת אמונים ונחשפו בו הנתיבים הבינלאומיים העלומים והפליליים למקורות התעשרותו, שסימנו את הדרך הקלוקלת לצאן מרעיתו.
הזיכוי של ליברמן בתיק הפלילי הקטן שווינשטיין חתם עליו בקול תרועה גדולה, אפשר לליברמן ללכת עם קומה זקופה והעניק לו תחושה מוטעית שהוא ואנשיו מוגנים מידיהם הארוכות של אנשי אכיפת החוק.
הרבה תעלומות נותרו פתוחות לגבי מעלליו של ליברמן. אחת הבולטות בהן היא מערכת קשריו עם איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, ששיחד אותו על-פי החשד וגם עשה איתו עסקים בעלי אופי פיננסי, נשארו סתומים ברובם, בשל סירובו של שלאף להגיע לישראל ולמסור עדות בתיק הגדול של ליברמן.
רק אחרי סגירת תיקו של ליברמן הגיע שלאף לארץ לאירוע משפחתי, וגם זאת רק אחרי שפרקליטיו קיבלו הבטחה מוקדמת שהוא לא יעוכב ולא ייחקר. כאשר ייפתח משפטם של עשרות נאשמי פרשת ישראל ביתנו, עלולות להיחשף עובדות מסמרות שיער על מפלגה ישראלית מושחתת שפעלה כ"מאפיה" מאורגנת מתחת לרדאר.
אותות האזהרה על פרשות השחיתות של ישראל ביתנו ששוגרו ללא הרף גם ע"י אומ"ץ לא הניעו את גופי אכיפת החוק לפעול. אילו לא נהגו כך, אולי לא היו נשאבים כספים רבים מהקופה הציבורית.
2. פואד הלהטוטן
אני מבקש לפתוח רשימה זו בנימה אישית שיש בה סממנים של גילוי נאות על בנימין (פואד) בן-אליעזר שהיה בעבר הרחוק חבר טוב, והבעת צער על המצב הקשה שאליו הוא נקלע השבוע כאשר היועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש נגדו כתב אישום על עבירות חמורות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים במהלך תקופת כהונתו הממושכת בתפקידים ממלכתיים בכירים.
ניתן לומר בפרפראזה שזקנתו של זקן חבר הכנסת, פואד, כבעל בית דירה מפוארת ביפו ששוויה נאמד ב-10 מיליון שקל ודרכי מימונה, חשפו דרכים פליליות, מביישת את צעירותו, כמי שהתגורר בצריף טחוב חסר קשרים להיחלץ ממנו.
הזינוק הכספי של פואד משקף תהליך ארוך של הסתאבות מתמשכת רצופה בעבירות פליליות, לכאורה, שהחלה לפני למעלה מ-30 שנה, והתנפצה כאשר ביקש לסיים את הקריירה הציבורית שלו כנשיא המדינה. זקנתו הנוכחית מביישת את צעירותו המרשימה.
הכרתי את פואד באמצעות חבר משותף בראשית שלהי שנות ה-80, כאשר היה עדיין קצין בכיר בצה"ל בדרגת תת-אלוף. פואד נתגלה לי כאדם עממי, חם וחף מיהירות שקל להתחבר אליו. אבל זיהיתי אצלו גם עורמה טבעית.
בתחילת דרכו בארץ היה עדיין פואד עולה חדש תמים שעשה קריירה צבאית כמפקד קרבי מוערך והיה חף מכל עבריינות. מאוחר יותר היה הראשון ליזום התקשרות עם נוצרים בדרום לבנון, ובין האחראים להקמתה ותפקודה של הגדר הטובה. בעקבות מבצע ליטני מונה למושל אזור דרום לבנון. התחנה הבאה של פואד, ביוזמתו של ראש הממשלה מנחם בגין, היה מתאם הפעולות בשטחים. בתפקיד זה שימש כשנתיים, עד לפרישתו הסופית אל החיים הפוליטיים.
במהלך שירותו ביו"ש החלו להגיע אלי רמזים על-כך שהוא מנצל את התפקיד כקרדום לחפור בו. היו אלה ניצני תהליך ההסתאבות שלו. בין השאר עלו חשדות שפואד מקבל עמלות ממכירת רכב חדש בשטחים, אך הן לא הבשילו לחקירה משמעותית. במקביל נפתחה חקירה ע"י רשות המיסים בחשד שפואד ואיש עסקים רמת-גני בשם דני מעוז רכשו נכס בצפון תל אביב וחמקו מתשלום מלוא המיסים. מפרשה זו יצא פואד חבוט, אך המציאות הוכיחה שהוא לא למד לקח והחל לצבור שרצים בקופה שהלכה והתמלאה.
אחרי פרישתו מתפקיד זה השתחרר פואד מהצבא ולא הסתיר את כוונתו להשתלב בחיים הפוליטיים. פואד חבר לעזר ויצמן, והם הקימו, בסיועו של איל ההון רמי אונגר, את תנועת "יחד" שהפכה למפלגה פוליטית.
בבחירות לכנסת ה-11 ב-1984 קיבלה "יחד" שלושה מנדטים. בן-אליעזר הפך לחבר כנסת. למרבה הצער, החיבור אל ויצמן לא עשה טוב לפואד מבחינת שמירת טוהר המידות, שלא היה סעיף מרכזי באג'נדה של עזר. כך החל תהליך ההסתאבות של פואד.
דוגמה בולטת לשרץ פוליטי בקופה העמוסה של פואד הייתה מעורבותה של "יחד" מאחורי הקלעים בכל מיני עסקות לא כשרות לכאורה שלא נחשפו ברבים. שנים רבות אחרי שהתנועה התמזגה במחצית שנות ה-80 עם מפלגת העבודה, נתגלו באזור נס ציונה שטחי קרקע חקלאיים שהיו בבעלותם המשותפת של ויצמן ושל פואד. נסיבות רכישתן של הקרקעות הללו לא ברורה די צורכה. באחרונה הגיע לאומ"ץ מידע מוצק, לפיו בסיועם של אנשי ציבור מסוימים הופשרו הקרקעות הללו לבנייה וערכן עלה עשרות מונים. אבל זה היה בטל בשישים לעומת עבירות פליליות אחרות שפואד ביצע בשרשרת.
התקדמותו של פואד במפלגת העבודה הייתה מטאורית עד שהגיע לתפקיד של יו"ר המפלגה. בין השאר הוא היה ראש מטה ההסברה במערכת הבחירות בשנת 1992, שהביאה לעלייתו של יצחק רבין לכהונה שנייה כראש הממשלה.
רבין מינה את פואד לשר הבינוי והשיכון, ובכך פתח לו פתח להיות מעורב לכאורה בשורה של מעשי שחיתות בעידן שבו הייתה הפשרה נרחבת של קרקעות חקלאיות ברחבי המדינה. במקביל הוקמו ועדות לזירוז קבלת היתרי בנייה וחיסול ביורוקרטיות שונות.
אחת החגיגות של פואד באותה עת, הייתה קומבינה שרקח עם ראש עיריית הרצליה דאז, אלי לנדאו, אדם ארכי מושחת וחשוד סידרתי בקבלת שוחד מאילי הון. לפואד לא הפריעה העובדה שהוא חבר לאישי ציבור ואנשי עסקים מושחתים שבועטים בשלטון החוק, והם ראו בו אחד משלהם.
במקום מרכזי בהרצליה פונה באותה עת שטח רחב ידיים שעליו היה ממוקם בסיס צבאי של מפקדת הנ"מ, ויחידת שירותים לא מבצעית. התוכנית המקורית הייתה להקים על אדמת מדינה שיכון לזוגות צעירים, שבה היה מעורב משרד הבינוי והשיכון. לנדאו הצליח לשכנע את פואד לוותר על השטח רחב הידיים לצורך הקמת המרכז הבינתחומי שללנדאו היה עניין אישי בהקמתו, תמורת הקצאת שטח חליפי אחר בתחומי העיר. פואד נענה לו, אך עיריית הרצליה לא עמדה בהסכם ולא הקצתה את הקרקע המובטחת.
פרשה עלומה נוספת שלא נחקרה קשורה בערך המוסף לכאורה שהולידה מערכת הקשרים העסקית שנרקמה בתקופת כהונתו של פואד כשר הבינוי והשיכון, בין אחד מבניו לבין בנו של ראש עיריית הוד השרון לשעבר, עזרא בנימיני.
שני הבנים הצעירים והמבטיחים היו בעליה של חברה זרה שרכשה קרקעות חקלאיות בהיקף גדול באזור השרון. על-פי החשד, באופן מפתיע הופשרו חלק מהקרקעות הללו ונמכרו ליזמים ולקבלנים בהפרשי מחיר ניכרים. אין ספק שבגלל האופציות שהיו טמונות במשרד הבינוי והשיכון התאהב פואד במשרד זה. עובדה: אחרי שובה של מפלגת העבודה לשלטון, בראשות אהוד ברק, בשנת 1999, מינה אותו ברק לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר התקשורת. באוקטובר 2000 מונה לשר הבינוי והשיכון, נוסף על תפקידיו הקודמים.
פואד הפך להיות "מיני-טפלון". הוא נחשב כקבלן קולות מרכזי במפלגה, בעיקר במגזר הערבי, וכל מועמד לראשות ממשלה נזקק לו. גם בתחום זה הוכיח פואד שאינו קוטל קנים, ונחשד בקשרים עם חמולות של בני מיעוטים שזייפו בחירות. פואד ידע היטב כיצד לתגמל את ציבור בוחריו באמצעות משרדי הממשלה בהם שימש כשר כל יכול.
ממצאי הבדיקות של משרד מבקר המדינה הצביעו על מינהל לא תקין וחשד לפגיעה בטוהר המידות. אומ"ץ לא עמדה מן הצד ודרשה מהמשטרה לערוך חקירות יסודיות וממצות בשתי פרשות שחיתות אלה אך ללא הועיל. גם בפרשות אלה הוא לא הועמד לדין ונחלץ בעור שיניו.
בתקופה שבה כיהן פואד בממשלת שרון כשר הביטחון, בראשית שנות ה-2000, ומאוחר יותר כשר התמ"ת, הוא התרחק אומנם באופן פורמלי מתחום האנרגיה, אך סידר לעצמו נסיעות לחו"ל שבמהלכן קיים פגישות עלומות עם נציגיהן של חברות גז. פואד לא עשה זאת לשם שמים.
אחרי שהנשיא המצרי חוסני מובארק הודח, הוא גילה שפואד קיבל שכר חודשי קבוע לאורך זמן, תמורת סיועו לרכישת הגז המצרי. פואד הכחיש זאת, כדרכו. אומ"ץ הגישה תלונה נגדו למשטרה בפרשה זו, אך היא לא נחקרה.
בין לבין הצליח פואד גם לטפח קשרים מיוחדים עם הרב יאשיהו פינטו, שמשום מה לא הצליח לבלום את ההסתאבות של פואד, שטפחה באמצעות היכרויות שנערכו לו עם אילי הון חדשים. פואד ופינטו מסובכים כיום עד צוואר.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים