יאיר לפיד חובר לאביגדור ליברמן במסעו ללשכת ראש הממשלה. המיליונר חיים כץ לא מסתפק בתיק הרווחה ורוצה גם את תיק העבודה. גליה מאור דורשת פטור מהעמדה לדין בפרשת לאומי ניו-יורק
יאיר לפיד - האמצעים הפסולים כשרים
ברשותכם אפתח בפרפראזה מודרנית על מדרש של חז"ל. כאשר הכניס נח לתיבה זוגות זכרים ונקבות על-מנת שיפרו וירבו ויצקו תכנים לעולם חדש, הופיעה בפתח התיבה אישה קשישה.
"שמי פוליטיקה" הבהירה האישה לנח, "תן לי להיכנס לתיבה אם את רוצה שיהיה לך דור המשך". נח הבהיר לה שהכניסה לתיבה מיועדת רק לזוגות צעירים בגיל הפריון וביקש ממנה לשלוח במקומה זוג צעיר. למחרת הופיע זוג צעיר ומסר דרישת שלום לנח מגב' פוליטיקה. "מה שמך?" שאל נח את הצעיר. "שקר" השיב לו. ושמך? "צביעות". נח: "היכנסו בבקשה לתיבה".
כך נולדו דורות של פוליטיקאים צבועים ושקרנים. אחד מהם הוא הטוען לכתר ראש הממשלה, יאיר לפיד. לדידו של לפיד, המטרה הקרייריסטית שלו מקדשת את כל האמצעים, כולל הפסולים שבהם. השבוע הוא הפגין זאת בפומבי באמצעות חיבור פוליטי ציני פומבי אל מנהיג ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן.
בכך הוכיח לפיד פעם נוספת שאין לו בעיה מוסרית לחבור אל מנהיג בעל קופת שרצים, שנחלץ בגלל רפיסות היועץ המשפטי לשעבר, יהודה וינשטיין, מכתב אישום חמור שבטיוטה שלו הופיעו שוחד, הלבנת הון ומעשי מרמה. לליברמן ולפיד מכנה משותף: שניהם דיקטטורים מוצהרים במפלגותיהם, ועל פיהם נושקים כל הדברים. מי שמנסה להמרות את פיהם או לגלות עצמאות יתר, נענש ומסכן את המשך הקריירה הפוליטית שלו.
"תעודת היושר" שלפיד העניק לליברמן, שהפך לאחד מסמלי ההסתאבות השלטונית, נובעת משיקולים פוליטיים ציניים של אופציה לשותפות קואליציונית ותדלוק הדדי של האיבה האובססיבית לבנימין נתניהו. השחיתות האישית זוכה, אפוא, לטיהור ולזיכוך אצל לפיד כאשר מדובר באישיות פוליטית שיש לו ציפיות ממנה. דיקטטורה היא, ללא ספק, אחת מיסודותיה של שחיתות פוליטית.
ליברמן עומד כיום בראש המפלגה המושחתת ישראל ביתנו, שהחליפה בתחום זה את ש"ס שהייתה ידועה לשמצה בעבר. בקרוב יוגשו כתבי אישום נגד כמה מראשי המפלגה שסרחו ומעלו בכספי הקופה הציבורית, ביניהם סגנית השר לשעבר, פאינה קירשנבאום.
לפיד אימץ ללא בעיה גם את תרבות השקר וההתחזות, בניסיונותיו החוזרים ונשנים להתקרב לימין ולחרדים לקראת כל קואליציה שירצה להקים בעתיד. בין השאר הביע לפיד הצבוע, שניסה לסכל את בחירתו של אריה דרעי כשר, צער על שבערב הבחירות האחרונות פגע בדרעי בראיון טלוויזיה, כאשר טען שהוא זקוק לתקופת שיקום בתום הקלון שהוטל עליו.
אחד מקני המידה של שחיתות אישית של איש ציבור הוא שאיבת כספי ציבור. לפיד שייך בהחלט לקטגוריה זו. יושרו האישי של לפיד היה מוטל מאז ומתמיד בספק גדול. לפיד הוא בעצם טובל חדש המחזיק בידיו שרצים ותיקים. כדאי לפרט כמה מהשרצים הללו, שמצביעים על כך שלפיד פסול מלשמש כלוחם בשחיתות. לאורך שנים רבות התעלם לפיד מכך שהשחיתות הפכה להיות מחלה ממארת.
בשנות ה-90, כאשר כיהנתי כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות, הוטל עלי להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע יאיר לפיד, שכיכב במסעי פרסום של בנק הפועלים וקופת החולים הכללית במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור בעיתון יומי. יוסף לפיד רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי. "הבן שלך אינו עגל קדוש, איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו והוא טרק את הטלפון.
לפיד הבן הוכיח מאז פעמים נוספות, שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום. המורשת של משפחת לפיד, הסגידה הגורפת לאהוד אולמרט, קידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי. אולמרט, הציניקן הבלתי נלאה, הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו, וערך בשעתו בביתו חגיגת יום הולדת לראש הממשלה המסואב בעיצומה של חשיפת פרשות השחיתות שלו.
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו בידיעות אחרונות, טוריו התאימו בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, היה מאז ומתמיד חבר ובן ברית ותיק של אולמרט, שסייע לעיתון בדרכים גלויות וסמויות בתחומים שונים. יד מזוהמת אחת רחצה את היד המזוהמת השנייה. זמן מה אחרי המסיבה, ערך לפיד ראיון חנפני ומתרפס עם אולמרט בערוץ השני, שהוגדר כ"ראיון בלעדי", ולא התרגש מכך שעמיתיו כינו אותו "כתב חצר" של ראש הממשלה.
הבעיה היא שהחסינות הגורפת שהעניק לפיד לאולמרט, הייתה לא רק תולדת הידידות הרבה ששררה בינו לבין אביו, לפיד, אלא גם הוקרת תודה על כך שהוא היה החונך הפוליטי שלו. אין ספק שללפיד לא נעים להיזכר שאחרי שאולמרט הצליח לתעתע בשלטון החוק, הוא לא התרחק ממנו. זאת ועוד: בשעתו פורסם, שכמה יועצים בכירים במשרד האוצר, מאנשיו של לפיד, פועלים בניגוד אינטרסים בגלל עסקיהם הפרטיים. לפיד לא הגיב על האשמה חמורה זו. אומ"ץ ביקשה מווינשטיין לבדוק את החשדות, אך כדרכו - הוא לא עשה דבר.
כאשר היה לפיד בעל טור בידיעות אחרונות, הוא השתכר סכומי כסף נדיבים במיוחד, גדולים הרבה מעבר למקובל אפילו בקרב כוכבי התקשורת. מוזס שילם ללפיד לא רק תמורה בעד הכתיבה, שהייתה מבריקה כשלעצמה, אלא כחלק מהיערכות פוליטית של כיבוש השלטון והדחתו של נתניהו. אומ"ץ הגישה לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בטענה להטעיה של ציבור הצופים, שלא היה מודע למערכת יחסיו האישית עם אולמרט. כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת שנתן לפיד, שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה והוכיחה שפיו וליבו אינם שווים.
עו"ד פיני פישלר, חבר המועצה הציבורית שליד אומ"ץ, הגיש תלונה למועצת העיתונות נגד לפיד ונגד ידיעות אחרונות. בתלונתו טען, כי למרות שלפיד הקים את "יש עתיד" והודיע שבכוונתו לרוץ בראשותה בבחירות, הוא המשיך לפרסם בידיעות אחרונות טור קבוע בתשלום, שבאמצעותו הוא מקדם את ענייניו וצרכיו האישיים, ובמקביל מפרסם ברבים את האג'נדה הפוליטית ובכך עבר על כמה סעיפים בתקנון האתיקה. בגלל חיוורונה של מועצת העיתונות, הנושא התמסמס ולפיד נחלץ מהפרשה.
דבר אחד מובטח: אם יאיר לפיד יחזור יום אחד למרכז הבמה הפוליטית הממלכתית בתפקיד ביצועי זה או אחר, הוא לא יקפח את ידיעות אחרונות. לפיד זכה כידוע להישג בלתי צפוי בבחירות הקודמות, ולא שכח שהוא חייב לנוני מוזס לא רק את ראשו של נתניהו אלא תמורה מסחרית.
באופן מפתיע, שלושה משרדים שהוחזקו בידי שרי יש עתיד - משרד הבריאות (יעל גרמן) רווחה (מאיר כהן) וחינוך (שי פירון) - ערכו מבצעים משותפים עם ידיעות אחרונות, שבמהלכם הוזרמו לעיתון כספי מדינה בהיקפים בלתי ידועים. קשה להניח שמבצעים אלה הפתיעו את הישר-באדם לפיד. על השאלה מדוע לא נערך מבצע של העיתון עם משרד האוצר, ניתן להשיב בפשטות: משרד האוצר לא עורך מעצם מהותו מבצעים מעין אלה. תלונתה של אומ"ץ למבקר המדינה בנושא לא זכתה לטיפול ראוי, כשם שעלה בגורלן של תלונות אחרות הקשורות בתקשורת.
בבחירות האחרונות ספג לפיד סנוקרת כאשר "יש עתיד" הפסידה כמה מנדטים והוא נדחק אל ספסלי האופוזיציה. לפיד ממשיך לחלום להגיע יום אחד ללשכת ראש הממשלה. הוא מצויד בתכונות השליליות הדרושות לכך, שהבולטת בהן היא הצביעות.
חיים כץ - קופת שרצים עמוסה
בעת הקמת הממשלה הנוכחית, לא יכול היה בנימין נתניהו לחמוק פעם נוספת מלצרף לממשלתו את קבלן הקולות הראשי של המפלגה, חיים כץ. הלה מצידו החליט באחרונה להפגין שרירים מול ביבי, הציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר מרכז המפלגה מול צחי הנגבי, מועמדו של ראש הממשלה, וגבר עליו. לניצחון זה אין משמעות, מאחר שנתניהו הצליח להבטיח כבר קודם לכן את מועמדותו לראשות הממשלה הבאה. בתחום זה לביבי ולכץ יש תכונה זהה: הם דבקים לכסאותיהם.
תפקידו של כץ כיו"ר הנצחי של ארגון עובדי התעשיה האוירית, במקביל לפעילותו בכנסת, אפשר במערכות הבחירות בעבר לפקוד אלפי עובדים לליכוד ולהביא אותם בפקודה בהסעות מאורגנות לפריימריז של הליכוד, כדי להצביע עבור כץ עצמו ועבור מועמדים אחרים שהוא חפץ ביקרם.
אומ"ץ התלוננה כמה פעמים אצל מבקר המדינה הקודם ואצל המבקר הנוכחי על העבירות החמורות שמבצע כץ וגם פורסמו דוחות חריפים על כך, אך ללא הועיל. כץ המשיך במעלליו ואף שכלל אותם בדרכו לשולחן הממשלה. למרבה הציניות, מונה כץ בעל הנכסים הפיננסיים המכובדים לשר הרווחה. לאחרונה הוא אף ביקש מנתניהו לשוב ולפצל את משרד העבודה ממשרד הכלכלה ולהעבירו לידיו.
סוד גלוי הוא, שהרוב המכריע של השרים וחברי הכנסת לא מתלהבים לפרסם בפומבי את הצהרות ההון האישיות שלהם, שהם מצווים להפקיד על-פי חוק בידיו של יו"ר הכנסת. אחד מהם הוא כץ. רק באקראי נחשף, ששר הרווחה החדש מחזיק מניות בעשרות מיליוני שקלים בחברת ישראמקו, השותפה בהפקת הגז הטבעי. כץ הודה שהוא חבר אישי של איל ההון השנוי במחלוקת קובי מימון, הוא נמנה על באי ביתו והוא לא רואה בכך כל פסול. השר החברתי הזדרז להכריז ששווי מניותיו אינו בהיקף שפורסם בכלי התקשורת, אך הוא עדיין מתחמק מלפרסם הצהרת הון מפורטת.
כץ טרח להבהיר, שהוא הרחיק את עצמו מכל טיפול בנושא הגז. המציאות העגומה הייתה שונה מן הקצה. לפני ארבע שנים, בעיצומה של המחאה החברתית, הוכיח כץ את עוצמתו הפוליטית, כאשר נרתם למסע הסברה שניהל מימון בקרב שרי הממשלה וחברי הכנסת. מימון ביקש למנוע את יישומן של המסקנות מרחיקות-הלכת שעליהן החליטה ועדת ששינסקי, שהיו יכולות לצמצם את רווחיו האדירים.
כץ לא נרתע מכללי המינהל התקין והאתיקה המקצועית, וביקש מכמה שרים לפגוש את מימון. במקביל בחש כץ מאחורי הקלעים בקרב חברי ועדת הכלכלה. להיטותו לסייע למימון הוגדרה כ"סיוע לחבר", אבל בפועל הוא ביקש לסייע לאיל הון השולט בחברה בה לו עצמו יש מניות.
אומ"ץ פנתה לוועדת האתיקה של הכנסת ולגורמים נוספים, כדי לברר אם במעשה זה הוא לא פגע בטוהר המידות. כץ טען בתגובה, שהוא לא עבר כל עבירה מאחר שהחזיק את חבילת המניות זמן רב עוד לפני גילוי המאגרים, ורק המזל הטוב שיחק לו. רשות ניירות ערך מצידה חקרה חשד שכץ גרף רווחים נאים בהשתמשו במידע פנים, אך החקירה עלתה על שרטון.
אומ"ץ פנתה במקביל אל מנהל רשות החברות, אורי יוגב, בבקשה לקבל את חוות דעתו. מן הראוי לציין, שיוגב וכץ צהובים זה לזה מאז שרשות החברות יצאה נגד כפל התפקידים של כץ בכנסת ובתעשיה האוירית ודרשה ממנו לסיים את התקופה הממושכת של החל"ת (חופשה ללא תשלום) שהסדיר לעצמו. רשות החברות לא הצליחה אומנם להיכנס לעובי הקורה של עסקיו של כץ, אבל החלה לבדוק את מערכת היחסים המעוותת בין ההנהלה וארגון העובדים בתע"א, שנוצרה בהשראתו של כץ על בסיס של "תן וקח". אם וכאשר תיערך בדיקת עומק, ייחשפו עובדות חמורות על מעורבותו של כץ למרות שניסה להרחיק עצמו ממוקדי האש.
במקביל, דרשה הרשות את הדחתו של יו"ר תע"א, רפי מאור, בגלל מחדלי ניהול ותפקוד שגרמו הפסדים כספיים ניכרים לחברה. למרות שכץ פרש בינתיים מתפקידו בתע"א, הוא ממשיך לגבות את ההנהלה והעובדים. בעיצומה של הסערה נגד הרשות, כינה כץ את יוגב "מושחת" ו"בריון". יהודה וינשטיין דחה את דרישתנו להעמיד לדין את כץ על העלבת עובד ציבור.
גליה מאור - התעשרות קלה
השבוע הגיע שלב נוסף בפרשת מעורבותו של בנק לאומי בארה"ב בהעלמות מס והלבנת הון שנעשו ע"י חלק מלקוחותיו. במסגרת הסדר שהוגש לאישור בית המשפט, ישלמו חברות הביטוח לבנק 92 מיליון דולר, שחלקם יגיעו מחברת-בת של הבנק. מנכ"ל הבנק לשעבר, גליה מאור, אמורה להחזיר 2.6 מיליון שקל, ואילו היו"ר לשעבר, איתן רף, יחזיר 1.7 מיליון שקל. אין צורך לדאוג לשניים. הם לא יזדקקו להלוואות לגיוס הכספים. במרוצת השנים הם גרפו לכיסם בונוסים ומשכורות גדולים בהרבה.
בינתיים מאור לא משדרת אותות מצוקה. מקורביה טענו בשעתו, כי היא מוכנה להשיב לבנק כספי בונוס שקיבלה בעת כהונתה, אבל ץעשה זאת רק במסגרת הסדר בבית משפט, שיביא לסופה של הפרשה ולאי העמדתה לדין. הצביעות של מאור שרוצה לחסות בחסדי בית המשפט בולטת לעין.
למאור יש את החוצפה לקבוע כיצד תחלץ מכתב אישום. תנועת אומ"ץ לא מתכוונת להעניק למאור הנחות ותעשה הכל כדי שלא תהיה מעל החוק. בכל מקרה, סכום הביטוח מכסה רק חלק מזערי שנגרם לבנק וללקוחותיו בפרשה זו; נזכיר רק שהבנק שילם לרשויות בארה"ב 400 מיליון דולר על חלקו בפרשה. תנועת אומ"ץ, שמלווה את פרשת לאומי מראשיתה, הביעה השבוע בפניה ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, את הסתייגותה מפרטי ההסדר ומתכננת צעדים ציבוריים נוספים.
בשעתו פנה חבר הצוות המשפט של אומ"ץ, עו"ד שמואל שנהר, אל המפקח דאז על הבנקים, דודו זקן, בדרישה לערוך חקירה יסודית וממצה בפרשה. שנהר שלח מכתב מנומק שהצביע על מחדלי הבנק ועל החשדות לביצוע מעשים פליליים. זקן אכן הכין דוח חריף על התנהלות בכירי הבנק בפרשה. דירקטוריון הבנק מינה במקביל ועדת בדיקה חיצונית, בראשותו של השופט בדימוס אורי גורן, שתפקידה לקבוע בין היתר האם בכירי הבנק צריכים להחזיר בונוסים, ואם כן - באיזה סכום.
לשכת היועץ המשפטי לממשלה הודיעה בשעתו לאומ"ץ, כי הוקם צוות אשר תפקידו "יהיה להציג תמונה רחבה של הדברים ולהמליץ על הסוגיות שראוי להתמקד בהן ועל הדרך הנכונה לבררן. הצוות ישמש בסיס לצורך קבלת החלטות עתידיות ולצורך קבלת החלטה על פתיחת חקירה פלילית בפרט".
מי שציפה שהצוות יסיים את עבודתו תוך זמן קצר, ועל יסוד ההמלצות יורה וינשטיין על פתיחת חקירה פלילית נגד בכירי הבנק - טעה. הדיונים הפנימיים בלשכת היועץ נמשכים. וינשטיין פרש ומנדלבליט טרם דן בנושא. ואולי לא בצירוף מקרים, השבוע פורסמו נתונים על שכרם המופלג של מנהלי הבנקים שממשיכים את המסורת של קודמיהם וחוגגים על-פי מסלול שהכשירה עבורם מאור.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים