בכל הדרמות שהולכות ונרקמות בממשלה ספק אם נתניהו יכנס לעימות חזיתי עם ליברמן. נתניהו הוא בן אצולה תרבותי, הנוהג ביתר איפוק כלפי ליברמן הכוחני וחסר המעצורים. ליברמן מכיר היטב את חולשותיו של נתניהו מתקופת עבודתם הציבורית המשותפת ויודע איך ומתי ללחוץ וגם לקבל.
ספק אם שר החוץ אביגדור ליברמן היה מרוצה מההתנצלות החפוזה של הגרופי שלו, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שאמר לסוכן משטרתי סמוי ספק בצחוק ספק ברצינות: "אתה נראה כמו ערבוש אמיתי". לפי כל הסימנים, ליברמן לא היה חוזר בו מהערה עלובה זו ואולי היה מאמץ אותה ומטיח אותה באחד הדיונים שיהיו בכנסת במוקדם או במאוחר בנושא טעון, לעבר אחד מחברי הכנסת היהודים ממחנה השמאל. לחברי הכנסת הערבים שמורים לליברמן כינוים גזעניים אחרים. לעומת זאת, מעוררת תמיהה העובדה שסיסמת הבחירות שחרטה מפלגת 'ישראל ביתנו' על דגלה: "אין אזרחות בלי נאמנות", לא עלתה עד כה ברצינות על סדר היום הציבורי. בשלב זה אין עדיין מקום לברך על המוגמר בנושא זה, מאחר שבכל זאת היו כבר כמה יוזמות פרטיזניות בכנסת. אין לי ספק שליברמן ישלוף את הנושא מחדש במלוא עצמתו אם וכאשר תוליד ההסתבכות הפלילית הממושכת שלו כתב אישום, וזאת במטרה לעורר סערה ציבורית שתעלה אותו לכותרות התקשורת ותרחיק אותו מהטורים הפליליים שלה. בכלל אצל ליברמן הדיקטטור הפוליטי יש עקרון גמיש של "אחד בפה ואחד באצבע" שניתן לשינויים עונתיים, ומחייב את כל חברי הסיעה שנבחרו לרשימה לכנסת בדרך דמוקרטית ע"י ועדה מסדרת בת שני חברים אביגדור וליברמן. הדוגמה הבולטת לכך היא ההצבעה שהייתה בכנסת לפני זמן קצר בנושא: "ברית הזוגיות" ש'ישראל ביתנו' הציבה בראש שמחתה, ובהצבעה בכנסת התנגדה להצעת חוק בעניין רגיש זה. מדוע נהג כך ליברמן? אולי הוא חשש מתוצאות הצבעה בכנסת ואולי יש לו הסכם סמוי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו תמורת בגידתו בציבור בוחריו שהזוגיות שלהם תישאר ללא ברית. ערב הבחירות האחרונות, כאשר הסקרים החמיאו למפלגתו של ליברמן ומקום ה-20 נחשב על גבול הריאלי, טענו כמה פרשנים פוליטיים שחלום חייו של ליברמן הוא לחזור למשרד ראש הממשלה - הפעם לא כמנכ"ל המשרד אלא כראש הממשלה. ליברמן חותר להיות הקודקוד בכבודו ובעצמו כדי שיוכל לנווט את ספינת מדינת ישראל לחופים שהוא יבחר ולאזרחי המדינה לא תהיה ברירה אלא להתפלל שהספינה לא תעלה חלילה על שרטון. התנהלותו של ליברמן בתפקידו כשר החוץ מעידה על כך שהוא מנהל מדיניות עצמאית, מצפצף על ראש הממשלה ועושה במדיניות החוץ של המדינה ככל העולה על רוחו. בעת ביקורו השבוע בניו-יורק שיבח אומנם ליברמן את נאומו של נתניהו וטען שהוא תרם להפשרת המחלוקת החריפה עם ארה"ב. שמו של ליברמן לא צוין אומנם בתקשורת כאחד מאלה שקרא את הנאום מראש אבל יש לי יסוד להניח שביבי לא העז לעקוף את ליברמן בסיבוב הימני ולפנות אל כיכר הקונצנזוס, ושיתף אותו בחשאי בעיקרי הנאום. ליברמן לא התרגש מההמולה סביב הנאום, אולי משום שהעריך שממילא מדיניות ערב, הרשות הפלשתינית והקהילה הערבית שנואת נפשו, ידחו אותו על הסף והכדור יישאר אצלם. עד היום קשה לליברמן לשכוח את העלבון שהנחיל לו נשיא מצרים חוסני מובארק, שסירב לארח אותו יחד עם ראש הממשלה נתניהו אחרי שלשכתו של ליברמן פרסמה ברבים שהינו אורח רצוי במצרים. דווקא שר הביטחון ברק, שאינו כוס הקפה של ליברמן, היה השבוע למגינת ליבו של ליברמן אורח רצוי במצרים. מתברר שהפצצות שהטילו מטוסי צה"ל בעזה במבצע 'עופרת יצוקה' חלשות יותר מהמילים הבוטות שהשמיע ליברמן כלפי הערבים. בעת ביקורו של ליברמן השבוע בוושינגטון הוא ניסה לערוך, על דעת עצמו, שיפוצים בנאומו של נתניהו שגמגם קמעה ודיבר בערפול על התנגדותה של ישראל להפסקת הבנייה בהתנחלויות לצרכי הריבוי הטבעי. ליברמן מתגורר בישוב קדים מעבר לקו הירוק ועובדה זו חייבה אותו לשמש פה לרבבות תושבי יש"ע שנוטים להאמין שביבי לא יחלק את ירושלים אבל חוששים שיחלקו דווקא אותם. בשיחה שניהל ליברמן עם שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון הוא גילה נחישות גדולה יותר מבשעה שהכריז מול כלי התקשורת: " אנחנו לא מתכוונים לשנות את המצב הדמוגרפי ביהודה ושומרון ולבנות ישובים חדשים אבל אנחנו לא מתכוונים לחנוק את האנשים שלנו". כנראה שדבריו של ליברמן הבהילו את קלינטון, שהחליקה כעבור יום ושברה את ידה. מן הסתם יש כבר כאלה בתוכנו שרואים זאת כאות אזהרה משמיים. הממשל האמריקני מתחיל כנראה להפנים את העובדה שליברמן עלול לטרפד יוזמות שלום פומביות ולסכל סיכומים סמויים בין שתי המדינות. עם ביבי יוכל נשיא ארה"ב אובמה לסכם באנגלית משובחת; עם ליברמן הדובר אנגלית תקנית עם "ר- גרונית" מודגשת קשה יהיה לגנוב סוסים גזעיים. לכל היותר אולי חמורים עזובים.
הלשונות הטובות שותקות
ליברמן הוכיח שהוא מנהל את מדיניות החוץ של ישראל לא רק עפ"י הבנתו המדינית וקריאת המפה הבינלאומית, אלא הוא השכיל לכאורה לשלב במהלכיו שיקולים שלכאורה נראים זרים. נסיעתו האחרונה לרוסיה לפגישות עם ראשי הקרמלין נועדה לטפח את מערכת קשרים בין שתי המדינות ולאותת לארה"ב שיש לישראל אופציה נוספת. באותה הזדמנות ביקש ליברמן לשכנע את הנשיא הרוסי שיירתם נגד מכירת רכיבי אטום לאירן ומטוסי תקיפה לסוריה. ליברמן לא הסתפק בכך, כאשר בחר לבקר גם לקפוץ למינסק בירתה של בלארוס ולהיוועד עם חברו הוותיק, הנשיא אלכסנדר לוקשרנו, שנחשב לאחרון הדיקטטורים באירופה, האיש שהצליח לדכא את מפלגות האופוזיציה. בעבר הרחוק היו לליברמן עסקים בכמה ממדיניות חבר העמים ובהן בלארוס. הגיעה אולי השעה שגם מי שלא השכיל להבין, יתחיל להפנים את נטייתו העצמאית. גם החלטתו האחרונה של ליברמן לפרוץ לעבר מדינות אפריקה ולערוך בהן סיור, שנויה בשלב זה במחלוקת. הלשונות הרעות טוענות שליברמן היה מעורב בעבר בעסקים גם ביבשת אפריקה. הלשונות הטובות שותקות. אולי יתבררו במוקדם או מאוחר מניעיו לגבי אפריקה לוח הנסיעות של ליברמן היה מאז ומתמיד עמוס ומסתורי. בין אם היה שר, חבר כנסת או איש עסקים. כך היה בעת נסיעתו המוצהרת לחופשה בחבר העמים בעיצומה של הרכבת הממשלה הנוכחית בעיתוי בעייתי. הייתה זו, ללא ספק, תופעה חריגה ומוזרה לכל הדעות הפוליטיות. מי שסבר לתומו שליברמן ביקר רק בארץ מולדתו מולדוביה ובבלארוס טעה. ליברמן נצפה אז על-ידי באקראי באולם הנוסעים של נתב"ג כמי שיורד מטיסה של חברת "אוסטריה-אירליין" שבאה מוינה. מי יודע, אולי נפגש ליברמן בוינה עם שותפו לשעבר לעסקים, איל ההון והבנקאי היהודי אוסטרי מרטין שלאף, שקשריו הסמויים עם ליברמן נחקרים במשטרה מזה שנים. שלאף הוא האיש שהשחית שורה של אישים פוליטיים מרכזיים בישראל ששוחרים מדי פעם לפתחו בוינה כדי להשתתף בשמחותיו או על-מנת לזכות מחסדיו הפיננסיים וליהנות מנדיבות ליבו. מאז שנחשפה בשעתו ע"י המשטרה מערכת קשריו הכספית עם משפחת שרון הקפיד שלאף שלא לבקר בארץ. שני אלה ששומרים על האינטרסים שלו הם נציגו, שמעון שבס, אדם מושחת ששימש בעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופתו של יצחק רבין והוליך אותו שולל מאחורי גבו, ופרקליטו, עורך הדין דובי ויסגלס, שנהג בניגוד אינטרסים חמור כאשר שימש כמנהל לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון וטיפל גם בענייני הקזינו של שלאף ביריחו (העובדה שנתניהו זימן אליו בימים האחרונים את ויסגלס לצורך התייעצות בנושאי מדיניים, הדליקה השבוע נורה דומה שמשום מה מסרבת להיכבות). בהקשר לכך אני מרשה לעצמי לגלות שבספרי 'זעקי ארץ מושחתת' חשפתי עובדה מדהימה: אחרי שנסגר הקזינו ביריחו פנה בנו המושחת של שרון, עומרי, אל גבי אשכנזי (בתקופה שהיה עדיין סגן רמטכ"ל), בדרישה שצה"ל יעניק את הסכמתו הנדרשת לפתיחת קזינו צף של שלאף במימי אילת. תנועת אומ"ץ הגישה למבקר המדינה פנייה לבדוק את הפרשה החמורה זו. עד כה לא פורסמו ממצאי הבדיקה. באחרונה נמסר שלחשדות נגד ליברמן שנחקרים עדיין ע"י המשטרה, נוספה עבירה נוספת של חשד לשיבוש הליכי חקירה. מי יודע, יתכן שלעבירה חמורה זו יש לא רק ידיים ורגליים אלא גם אזניים, שיניים ואברי גוף נוספים. נראה לי שליברמן לא מתרגש במיוחד מהסתעפות החקירה המשטרתית. עובדה הצועקת בעד עצמה: ליברמן לא היסס מלמנות כמנהל לשכתו במשרד החוץ את שרון שלום, שנעצר בשעתו ע"י המשטרה בחשד שעסק בפתיחת חברות קש בחו"ל לצרכי הלבנת כספים. ליברמן, אדם זהיר מטבעו, הגביר באחרונה את הערפול סביבו. לא אתפלא אם במוקדם או במאוחר ינסה ליברמן לסייע בדרך זו או אחרת לאינטרסים שונים של שלאף בארץ, כמו למשל בענייני הגז שמספקת חברת בריטיש גז לישראל באמצעות חברה שבה שותפים גם שלאף והרשות הפלשתינית. אולי לא במקרה דרש ליברמן מנתניהו למסור את משרד התשתיות החולש, בין השאר, על ענייני הגז לידיה של ישראל ביתנו. אני סומך אומנם על יושרו של השר ד"ר עוזי לנדאו שקיבל בשעתו את אות אומ"ץ בזכות הגינותו. השאלה היא אם יעלה בידו לעמוד מול דרסנותו של ליברמן שעלול גם לפעול מאחורי גבו בלי להניד עפעף. תנועת אומ"ץ לא מתכוונת לעמוד מן הצד ולגלות פאסיביות בתחום זה. האצבעות שלנו מצויות כבר על הדופק. בשעתו העברנו למבקר המדינה מסמכים המעוררים תהיות לגבי הסיבות שגרמו לכך שאהוד ברק, בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה, הורה להעביר ללא החלטת ממשלה את שדות הגז שהחזיקה ישראל מול חופי עזה לרשות הפלשתינית. למגינת ליבנו הבדיקה לא הניבה דוח חריף כמצופה.
שתולים של פורענות
בכל הדרמות שהולכות ונרקמות בממשלה ספק אם נתניהו יכנס לעימות חזיתי עם ליברמן, שומר הברים לשעבר שהוא מינה לפני שני תריסר שנים כעוזרו בליכוד ולאחר מכן קידם אותו במעלה ההר הפוליטי. נתניהו הוא בן אצולה תרבותי, מאופק יתר על המידה. עצמתו משתקפת בעיקר בדבריו. ביבי מעולם לא היה "קילר" מסוגם של שרון ואולמרט, שני רבי מושחתים ללא תקנה. ליברמן הוא אדם כוחני וחסר מעצורים, שאין לו בעיה לעלות על בריקאדות ולערוף ראשים פוליטיים. העדינות שהוא כפה על עצמו מאז שנתמנה כשר החוץ הינה מלאכותית וסינטטית. ליברמן מכיר היטב את חולשותיו של נתניהו מתקופת עבודתם הציבורית המשותפת ויודע איך ומתי ללחוץ וגם לקבל. זו הסיבה שליברמן הצליח לכפות על ראש הממשלה את ההשתלטות העוינת שלו על שלטון החוק. ליברמן עשה זאת באמצעות מינוי שר ביטחון פנים מטעמו כאשר מנכ"ל המשרד ואנשי לשכתו של השר נשתלו על-ידי ליברמן ומוטל עליהם להעניק לו שירותים שונים ואולי גם לדווח לו את כל המידע הרלוונטי הדרוש לו. מן הסתם יש לליברמן הערמומי ציפיות סמויות נוספות. ליברמן, החשוד הנצחי, הפגין נוכחות בטקס חילופי השרים שבו נכחו קציני החקירות הבכירים ביותר: בניגוד לעבר הלא רחוק שבו תקף ליברמן את חוקרי המשטרה ללא הרף וטען שהם מושחתים והוא ישר יותר מהם הוא החליף את הדיסקט אחרי האירוע וטען בלשון דיפלומטית של שר חוץ שחוקריו הם "דווקא חבר'ה נחמדים". במחשבה שנייה אפשר היה לתהות בשעתו מדוע לא נכח בטקס חילופי שרי ביטחון הפנים גם האוליגרך מיכאל צ'רנוי, שכיכב בליל הבחירות במטה של ליברמן. צ'רנוי עומד בימים אלה לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשת רכישה לא חוקית של מניות בזק באמצעות איש העסקים הישראלי גד זאבי. במהלך חקירותיו של ליברמן עלה שמו של צ'רנוי כמה פעמים כחשוד בכך שמימן עסקות בינלאומיות שונות של ליברמן, הזרים כספים לחשבונותיו הסודיים בקפריסין ועוד. חלק מהמסמכים ששופכים חושך על מערכת הקשרים של ליברמן וצ'רנוי הועברו למבקר המדינה ולמשטרה ע"י דוד איידלמן, ששימש עוזרו של חבר הכנסת מיכאל נודלמן. מסכמים אלה נשכחו באקראי במשרד ע"י ליברמן. על פעילות מבורכת זו יזכה השנה איידלמן באות אומ"ץ במשבצת של חושפי מעשי שחיתות. ליברמן לא הסתפק בהשתלטות על המשרד לביטחון פנים וכפה על נתניהו להאריך את תקופת כהונתו של שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שזוהה כאויבו של בית המשפט העליון, התעמת עם מערכת אכיפת החוק והעניק שירותי הגנה בזויים לשני האישים הבכירים העבריינים ראש הממשלה אהוד אולמרט והמשנה לראש הממשלה חיים רמון. רק בעקבות לחצים חזקים שהופעלו על נתניהו סוכם שפרידמן יפנה את מקומו לפרופ' יעקב נאמן, לשעבר פרקליטם האישי של ליברמן, אולמרט ונתניהו שנתמנה עפ"י תביעת ליברמן על מכסת שרי הליכוד. נתניהו נכנע לו. המינוי של נאמן מתחיל להיות בעייתי הן משום שהוא החליט להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, והן משום שלא הדיר את עצמו מלעסוק בענייני ליברמן כאשר לא נמנע מלתקוף את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שטען - מאוחר מדי - כי במדינה מתוקנת ליברמן לא היה מתמנה כשר בממשלה. ליברמן סומך במקביל על יו"ר ועדת חוקה ומשפט, דוד רותם, שנתמנה לתפקיד עפ"י דרישתו ומייצג אותו גם בוועדה החשובה לבחירת שופטים. אין לי ספק שהתנהלותו הגסה והבזויה של ליברמן במהלכי השתלטות על גופי אכיפת החוק ואולי גם על המערכת המשפטית, תרמה רבות לתוצאות המדאיגות של סקר דעת קהל שקבע בימים אלה כי 86 אחוז מאזרחי המדינה סבורים שהממשלה הנוכחית אינה נאבקת בשחיתות הציבורית. בעקבות זאת זומנה השבוע, עפ"י בקשתו של חבר הכנסת אופיר פינס (חתן אות אומ"ץ), ועדת ביקורת המדינה של הכנסת כדי לדון בממצאים הקשים של הסקר. אומ"ץ הגישה שורה של הצעות המפורטות באתר של התנועה.
הגנן הנאמן
לאורך כל תקופת חקירותיו של ליברמן וגם בימים אלה, לא השמיע ראש הממשלה נתניהו את קולו ולא נתן לציבור הסבר מניח את הדעת מדוע הוא נכנע לליברמן במינוי השרים וועדות הכנסת. השבוע חש, כנראה, נתניהו שהרצפה בוערת מתחת לשולחן הממשלה. הוא הזמין את עצמו ללשכתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשמיע באוזניה צפירת הרגעה. אולי הוא חשש שהשופטים העליונים יכנסו למקלט שממנו יצאו אחרי הסתלקותו של פרידמן. כך או אחרת, ליברמן לא יניח לנתניהו ויעשה הכל כדי להיות מעורב במינויו של היועץ משפטי החדש לממשלה, שלטעמו צריך להיות חסר סמכויות, חסר ניסיון וחסר אומץ לב, וכך יעלה בידו ובידי חברו אהוד אולמרט להיחלץ מעמידה למשפט פלילי. אם נתניהו ייכנע, חלילה, ולא יפגין זקיפות קומה, עקשנות ובעיקר מנהיגות - הוא יביא במו ידיו על עצמו לקיצה המהיר של תקופת כהונתו כראש ממשלה. לסיום אני מבקש לצטט משל ערבי ששמעתי בשעתו מפיו של דאוד אל נטור (השופט אליהו נאווי): "כשאתה שותל עץ אתה אוכל מפריו. לעומת זאת, כאשר אתה שותל אדם הוא יאכל אותך". ליברמן נשתל כמפורט לעיל ע"י נתניהו.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים