לחזק את שלטון החוק מאת: פרופ' יצחק זמיר - 01/07/2007
אלימות בכבישים ובבתי הספר, עבריינות אידיאולוגית בימין ובשמאל – כל הפרות החוק שמעכירות את החיים בישראל ומאיימות על המשטר הדמוקרטי, מקורן במסורת ארוכת שנים של ניכור ועוינות כלפי החוק. החינוך לשלטון חוק הוא, לפיכך, משימה לאומית דחופה במיוחד
העיקרון של שלטון החוק מחייב, קודם כל, ציות לחוק. החובה לציית לחוק, גם אם החוק נוגד אינטרס אישי או השקפת עולם, נובעת מן הרעיון הדמוקרטי שעמדת הרוב מחייבת גם את המיעוט, כפוף לחריגים מסוימים, בעיקר חריגים המתייחסים לפגיעה בלתי-מוצדקת בזכויות היסוד של המיעוט. החוק מייצג את עמדת הרוב, ולכן חובה היא, משפטית ומוסרית, לציית לו. שלטון החוק הוא עיקרון בסיסי של כל משטר דמוקרטי.
הקהילות היהודיות חיו במשך דורות רבים תחת שלטון זר ואף עוין. החוק שיצא מטעם השלטון היה זר להלכה היהודית. במצב זה התפתח בקרב הקהילה היהודית צורך להשתמט מהחוק או לעקוף אותו
אולם בישראל שלטון החוק הוא עיקרון רופף. החברה בישראל אינה מתייחסת לחוק בכבוד הנדרש, ואף לא הפנימה באופן ראוי את חובת הציות לחוק. הדבר בא לידי ביטוי יומיומי, לא רק בפשיעה המחמירה של עבריינים מקצועיים, אלא גם בהתנהגות רגילה של אזרחים מהוגנים: בנהיגה בכבישים, בבנייה בלתי-חוקית, באלימות בבתי הספר, בניהול עסקים ללא רשיון, ועוד. עבריינות כזאת היא תופעה שכיחה.
אכן, מבחינת הכבוד לחוק יש הבדל של ממש בין מדינת ישראל לבין, לדוגמה, מדינות במערב אירופה. זאת ועוד: במדינת ישראל בולטת גם העבריינות האידיאולוגית. עבריינות זאת, שיש לה בסיס חזק אצל קבוצות קיצוניות בימין ובשמאל, רואה צידוק, אם לא צורך, להפר את החוק באופן גלוי והמוני, אם הוא נוגד ערכי יסוד של הקבוצה. הקלות הבלתי נסבלת של הפרת החוק על-ידי אנשים פרטיים ועל-ידי קבוצות מאורגנות, נוכח אכיפה נרפית של החוק על-ידי רשויות המדינה, מעכירה את החיים בישראל. חמור מזה, יש בה איום על המשטר הדמוקרטי.
השלטון הבריטי אסר על התיישבות יהודים באזורים שונים והגביל את העלייה לארץ. היישוב היהודי יצא נגד חוקים וצווים אלה. הפרתם, במטרה לשרת אינטרסים לאומיים, אף נחשבה ראויה
מה ההסבר למצב זה של שלטון החוק בישראל? נראה כי ההסבר נעוץ, לפחות באופן חלקי, במורשת התרבותית של העם בישראל. העם בישראל נבנה בעיקרו מיוצאי קהילות יהודיות ברחבי העולם, שחיו במשך דורות רבים תחת שלטון זר, שהיה לעתים קרובות גם שלטון עוין. החוק שיצא מטעם השלטון היה חוק נוכרי, זר להלכה היהודית, שנחשבה משפט מחייב. נוסף לכך, היה זה לא פעם גם חוק שרדף יהודים והכביד על הקיום היהודי. במצב זה התפתח בקרב הקהילה היהודית לא רק יחס של ניכור ועוינות כלפי החוק, אלא גם צורך להשתמט ממנו או לעקוף אותו. לכן החובה לכבד את החוק לא עוגנה בתרבות היהודית כערך חשוב לעצמו.
מצב זה לא השתנה במהלך ההתיישבות הציונית בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. השלטון העותומני, ולאחריו גם השלטון הבריטי, לא נחשבו אוהדים לתנועה הציונית. השלטון הבריטי קבע מפעם לפעם חוקים וצווים שעמדו למכשול בפני פיתוח וביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל, כמו האיסור על התיישבות יהודים באזורים שונים וההגבלות על עליית יהודים לארץ. היישוב היהודי יצא באופן גלוי ומאורגן נגד חוקים וצווים אלה. הפרתם, במטרה לשרת אינטרסים לאומיים, אף נחשבה ראויה. בשל נסיבות אלה, שלטון החוק לא תפס מקום כערך חשוב במורשת הציונית ובחינוך הלאומי בארץ ישראל.
המצב השתנה, כמובן, לאחר הקמת המדינה. הקמת המדינה, כמדינה דמוקרטית, היתה חייבת גם לשנות את היחס האישי כלפי חוקי המדינה. אכן, אין ספק, היחס השתנה לחיוב. עם זאת, האיומים החמורים על קיום המדינה, והקשיים הרבים שנלוו לפיתוח המשק הלאומי, קליטת העלייה וקידום החברה, האפילו במידה רבה על צורכי החינוך לערכי יסוד ולמידות טובות. בין היתר, גם החינוך לשלטון החוק הוזנח. הוא לא הצליח לתפוס את המקום הראוי במסגרת המשפחה, בית הספר והמרחב הציבורי. התוצאה ניכרת בפרופיל החברתי של מדינת ישראל. גם כיום, כאמור, שלטון החוק אינו אלא עיקרון רופף.
המסקנה היא, שמוטלת כיום משימה חינוכית, בעלת חשיבות ראשונה במעלה, לחזק את שלטון החוק כערך מרכזי במסגרת הערכים של מדינת ישראל.
הכותב הוא יועץ משפטי לממשלה לשעבר ושופט בית משפט העליון בדימוס.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים