|
|
דמוקרטיה ומק'דונלדס
עקיבא אלדר - 01/07/2007
"במשטרים דמוקרטיים מתוקנים מנהיג שכשל מפנה את מקומו לאחר בלי להמתין לועדת חקירה וללחץ ציבורי. אולמרט, במקום להסיק מסקנות אישיות, מפרש את הממצאים כפוליסת ביטוח. הוא מתבצר מאחורי הטענה המוזרה שהכישלון מחייב אותו לדבוק במשרתו, ולתקן את המעוות". *****
דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד לא רק הצביע על סדרה ארוכה של כשלים בתהליכי קבלת ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, במוכנות למלחמה ובניהולה. התגובות למסמך החשוב הזה חושפות נקודת תורפה מדאיגה בתרבות הפוליטית בישראל.
מתברר שהדמוקרטיה הישראלית מאפשרת לממשלה להחזיק בהגה השלטון, גם לאחר שזכתה בציון "נכשל" בכל המבחנים החשובים שממשלה סבירה נדרשת לעמוד בהם. כדאי להזכיר שהממשלה היא זו, שמינתה את הועדה והתחייבה לכבד את מסקנותיה. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, נטל מממצאי הבירור את מימד הענישה, המתחייב מממצאים חמורים שעלו בחיי אדם, באובדן כושר הרתעה ובנזקי ממון.
במשטרים דמוקרטיים מתוקנים מנהיג שכשל מפנה את מקומו לאחר בלי להמתין לועדת חקירה וללחץ ציבורי. אולמרט, במקום להסיק מסקנות אישיות, מפרש את הממצאים כפוליסת ביטוח. הוא מתבצר מאחורי הטענה המוזרה שהכישלון מחייב אותו לדבוק במשרתו, ולתקן את המעוות.
כדי לאשש את הטענה שאיש אינו ראוי יותר לשפץ את כד החרס מהאיש שניפץ אותו, נתלים מתנגדי הדחתם של האחראים למחדל באילן גבוה מאין כמותו- הדמוקרטיה האמריקאית. הם מזכירים שאף שהוכח מעבר לכל ספק, שהוא פלש לעיראק בתואנת שווא שסאדם חוסיין מסתיר כביכול נשק גרעיני, אפילו יריביו הפוליטיים המושבעים ביותר של הנשיא בוש, אינם מציעים להדיחו מתפקידו. למרות שהסקרים מלמדים בזה אחר זה שהציבור האמריקאי איבד את אמונו במנהיגו, הוא יישאר בבית הלבן עד היום האחרון לכהונתו. הבוחר טעה- הבוחר ישלם. הנשיא קיבל מהעם מנדט לארבע שנים, לטוב וגם לרע. לא רגע אחד פחות. מנגנון ההדחה שמור אצל האמריקאים למקרים מיוחדים באמת, כמו פרשת טיוח האזנות סתר של הנשיא ריצ'רד ניכסון למטה המפלגה היריבה. התחכמות של ביל קלינטון בקשר להגדרת היחסים בינו לבין מתמחה בבית הלבן, הייתה עילה ראויה לפתיחה בהליכי הדחה נגד הנשיא.
מקדונלנדס יכול לפתוח בנקל סניפים, בסין, ברוסיה ובישראל. אבל דמוקרטיה איננה קציצות בשר.
מה שיפה לתרבות הפוליטית האמריקאית אינו יפה בהכרח גם לישראל. אין דומה דמוקרטיה צעירה במדינה קטנה לדמוקרטיה ותיקה במעצמת על, כשם שהשיטה הפרלמנטרית שונה מהשיטה הנשיאותית. המושג דו-מפלגתיות (bipartisanship ) , המהווה חלק בלתי נפרד מכללי המשחק בקונגרס האמריקאי, זר כמעט לחלוטין לפוליטיקה הישראלית. בימים אלה ממש חברו יחדיו חברי קונגרס רפובליקאים ודמוקרטים למאמץ לכפות על הממשל תאריך יעד לנסיגה מעיראק. אם ישיגו שני שלישים מהקולות, הם יוכלו להכריע גם וטו נשיאותי.
כמו כל משטר דמוקרטי, גם הדמוקרטיה האמריקאית רחוקה מלהיות כלילת השלמות. תזכורת לאחד הפגמים הבולטים בשיטה הנהוגה בארה"ב ניתנה בימים אלה, בעקבות הטבח במכללה בוירג'יניה שבו נהרגו 32 סטודנטים ואנשי סגל. ניתן היה לצפות שהאירוע החמור יעורר את הקונגרס לדון בכובד ראש בתיקון השני לחוקה, המקדש את הזכות לשאת נשק. ואמנם שני חברי קונגרס מהרוב הדמוקרטי העלו את הסוגיה. ואיזו בשורה הייתה בפיהם של השניים? הם הביעו התנגדות לתיקון החוקה בטענה שהגבלות על רכישת נשק יפגעו בחופש הפרט. כל קורא עיתונים אמריקאי יודע שההסבר האמיתי לכך שבמדינות רבות בארה"ב כל מטורף יכול להיכנס לחנות ולרכוש תת מקלע, הוא השפעתה של שדולת יצרני הנשק על תקציבי הפריימריס של הפוליטיקאים.
זה מה שאנחנו רוצים בישראל?
 לדף קודם / לראש הדף
|
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים