דמוקרטיה בעתות מלחמה - נושאים על סדר היום הציבורי רחל מלול - 01/07/2007
"כאשר לא קיימים כללים מנחים לשיקולי הדעת בנושאי ביטחון המדינה,נפתח פתח לשרירות לב ושימוש לרעה בתחום זה. הצבת קני מידה לשיקולי הביטחון מאפשרתבקורת חיצונית שיפוטית וציבורית על שיקולי ביטחון".
בעיית ביטחון לאומי קיימת בכל המדינותוהמשטרים, אך בדמוקרטיה מתעוררת בעיה מיוחדת בשל ההתנגשות בין ערכי יסוד דמוקרטייםלבין פעולות הנגזרות מהרצון לחזק את הביטחון הלאומי. לא מן הנמנע שבשם "קדושתהביטחון" יפגע השלטון בהליכים הדמוקרטיים ויגביל את חירויות האזרח. השאלה היא, מתי מתחילות הפגיעות במשטר הדמוקרטי, בשם הביטחון, לאייםעל עצם קיומו של המשטר הדמוקרטי. מתי הן מוצדקות מן הבחינה הביטחונית, ומהו האיזוןהנכון בין ערכי הקיום והביטחון לערכי החירות והדמוקרטיה.
ביטחון לאומי - מהו? ההגדרה הצרה של ביטחון לאומי כוללת את כל הדרוש והחיוני להבטחתקיומה, הישרדותה והגנתה של המדינה. כל פעילות שנועדה לנצח במלחמה, למנוע פלישהמבחוץ ולסכל פעולות ריגול וחבלה של מדינות זרות, תחשב פעילות למען הביטחון הלאומי .ביטחון לאומי אף נבחן ביחסי החוץ של המדינה בעיקר במישור הפוליטי-ביטחוני. הגדרותאלו של ביטחון לאומי כוללות אך ורק פעילויות הקשורות במעשים ובאיומים מבחוץ, אךבהגדרה רחבה יותר מקובל לכלול בביטחון לאומי גם את כל הכרוך בסיכול כל ניסיוןלהפיכה בכוח של המשטר, הקיים ע"י גורמים עוינים מבפנים, בקיום הסדר הציבורי והבטחתשלום הציבור. השאלה המרכזית היא, למי נתונה הסמכות להגדיר ביטחון לאומי, שהריבעניין זה יהיו מן הסתם הבדלים בולטים בין שלטון לאופוזיציה, בין שמאל לימין וכו'.הביטחון הלאומי מזוהה לעיתים עם ה"אינטרס הלאומי". אך ברור שהביטחון הלאומי, בהגדרתוהרחבה או הצרה, הוא רק חלק מה"אינטרס הלאומי". שכן, גם את המשטר הדמוקרטי, את שלטוןהחוק ואת חירויות הפרט אפשר להגדיר כ"אינטרס לאומי". גם במדינת ישראל התעוררה שוב ושוב השאלה, מהו ביטחון לאומי (אומהו "ביטחון המדינה"). למשל, האם הייתה הצדקה לפסול דיווחים על מנוסת אלפים מקריתשמונה בעת ההפגזות, בראשית שנות השמונים, כדי לשמור על "מוראל העם" בשם ה"ביטחוןהלאומי"? האם ה"ביטחון הלאומי" - כולל מתן היתר לחוקרי השב"כ- לחקור עצירים גםבשיטות שיש בהן משום הפרת החוק כדי למנוע טרור, או שהוא כולל שמירה קפדנית על החוק? האם היה מוצדק במרס 1990 להפעיל את הצנזורה הצבאית, כדי למנועפרסום ידיעות על עליית יהודי ברה"מ, במטרה למתן את תגובת העולם על הצהרתו של ראש הממשלהיצחק שמיר ש"עלייה גדולה דורשת ישראל גדולה". האם ביטחון לאומי עניינו בצבא ובסודותהגרעין בלבד? כאשר לא קיימים כללים מנחים לשיקולי הדעת בנושאי ביטחון המדינה,נפתח פתח לשרירות לב ושימוש לרעה בתחום זה. הצבת קני מידה לשיקולי הביטחון מאפשרתבקורת חיצונית שיפוטית וציבורית על שיקולי ביטחון.
הביטחון וחירויות האזרח המתח בין "שלטון החוק" ו"שלטון הביטחון" מביא לעיתים קרובות לידיפגיעה בחירויות האדם והאזרח. מרדכי קרמניצר אומר, כי "תפיסות מסוימות שעניינן הגנה עלהקיום יכולות להיות מסוכנות לערכים דמוקרטיים". לדעתו הן יכולות להכשיר פגיעות חמורותבחירויות האדם ובזכויותיו, כיוון שבני האדם נוטים להסכים לתת לשלטון כוח לפגועבזכויות בסיסיות מתוך אמונה שהכוח הזה לא יופנה אליהם. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, פרופ' יצחק זמיר, סבור כי כדילמנוע פגיעה חמורה בזכויות האזרח בשם עליונות הביטחון וקדושתו, יש לראות את סוגייתהביטחון הלאומי בראייה רחבה. שכן, רק כך תינתן לשיקולי הביטחון עדיפות יחסית, אך לאעדיפות מוחלטת, מול שיקולים של חירויות האדם והאזרח. פרופ' זמיר שולל את העמדת הביטחוןמעל הכול ואת השימוש בו להצדקת כל הפרה של זכויות וחירויות ליברליות. גם מי שהיה נשיא בית משפט העליון, השופטשמעון אגרנט ז"ל, קרא לאזן בין שיקולי הביטחון ושיקולי זכויות הפרט. הוא כפר בכךשהביטחון מייצג אינטרס לאומי, ציבורי, כללי ואילו חירות הפרט היא ערך פרטיופרטיקולריסטי. לדעתו, הגנה על חירות הפרט אף היא אינטרס לאומי-ציבורי, ולכן איןלקבוע בפשטנות את עליונות האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי. אגרנט, קרמניצר וזמיר, שמגוננים בדרך כלל על חירויות הפרט מפניהעליונות המוחלטת של ביטחון המדינה, אינם כופרים בעצם קיומה של הדילמההקיומית-ערכית. בחוקות ובאמנות דמוקרטיות למהדרין, יש בדרך כלל סעיפים המתירים פגיעהבחירויות היסוד כדי להגן על ביטחון המדינה. למשל, האמנה האירופית לזכויות האדםמאפשרת לפגוע בזכות לפרטיות אם הביטחון הלאומי דורש זאת. בדמוקרטיות המשורשות ביותר היו פגיעות קשות בחירויות האדם והאזרחבעתות חירום ומלחמה. בעת מלחמת האזרחים בארה"ב פגע הנשיא לינקולן בעיקרון הפוסלמאסר שרירותי של אדם והורה לשים במעצר מנהלי, בלא משפט, עשרות אלפים שנחשדו ב"חוסרנאמנות". גם בבריטניה נרשמו במלחמת העולם השנייה פגיעות בחירויות הפרט בשם הביטחון,כמו מעצר מנהלי של אזרחים זרים וכן צנזורה על דברי דואר והאזנות סתר לשיחות טלפוןבקנה מידה רחב, שפגעו בזכות האזרחים לפרטיות.
חופש הביטוי וצנזורה ביטחונית צנזורה ביטחונית על עיתונים, סרטים וספרים וכן הגבלת הגישהלמסמכים ממשלתיים בשם הביטחון הן סוגיות מרכזיות בקשרי הגומלין בין ביטחוןלדמוקרטיה. חופש העיתונות הוא ממהות הדמוקרטיה, ולכן פגיעה בו היא פגיעה בה. פגיעהכזאת קיימת בצורה זו או אחרת בכל משטר דמוקרטי שיש בו צנזורה, המוגדרת כהפעלת מערכתארגונית קבועה שנועדה למנוע פרסומים באמצעי התקשורת ההמוניים העלולים לפגועבאינטרסים לאומיים מוגדרים ובראשם ביטחון המדינה. אין חילוקי דעות שביטחון לאומי כרוך בסודיות, ולכן צנזורה כלשהימקובלת- במטרה למנוע הדלפת סודות ביטחוניים. המרשל וולסליי הבריטי אף קבע: "עיתונאיםהם קללת הצבאות המודרניים".
ואולם שוב ושוב עולה השאלה, מה ראוי להישמר בסוד ומה ראוי להגדרה "סוד ביטחוני". ב-1984 סווגו בארה"ב 19,607,736 מסמכים סודיים ביותר, סודייםושמורים. אך אין שום אפשרות לבדוק אם כולם, מחיצתם או רק עשירית מהם, אם אכן היוראויים לסיווג המונע את גילויים ואת פרסומם ברבים, או את גישת האזרח מן השורהאליהם. בבריטניה נחקקו בשנות השמונים שני חוקים: החוק למניעת טרור וחוקצפון אירלנד (סמכויות חירום), שעל-פיהם נאסר על התקשורת לראיין את תומכי המחתרתהאירית ואת אוהדיה, ולא רק את מנהיגי המחתרת וחבריה. בישראל קיימת צנזורה מוקדמת מטעמי ביטחון על פרסומים מודפסיםומשודרים, וצנזורה זו מוטלת גם על דיווחים של כתבים זרים ועל פרסומים מיובאים.בישראל קיימת "צנזורה חיצונית", באמצעות חוקים, צווים ותקנות, "צנזורה מרצון", מכוחהסכם בין עורכי העיתונים ורשויות הביטחון, ו"צנזורה פנימית", שפירושה הגבלה עצמיתבעקבות החלטות של מועצת העיתונות, מערכת העיתון או העיתונאי הבודד. הצנזורה החיצונית-חוקית מתבססת למעשה על: א. פקודת העיתונות המנדטורית משנת 1933,המאפשרת לשר הפנים למנוע מעיתון רישיון אולהביא לסגירתו, או להשעות את הופעתו בגין פגיעה בשלום ובביטחון הציבור. ב. תקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945 הקובעות שהצנזור רשאי לאסור בצו פרסוםחומר העשוי לדעתו לפגוע בהגנתה של ישראל ובשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.
הצנזורה מרצון מבוססת על הסכם בין ועדת העורכים והצנזור הראשי שלצה"ל, הקובע שתמורת הקפאתם למעשה של חוקי הצנזורה יגישו העיתונים המיוצגים בוועדתהעורכים לצנזור כל ידיעה העוסקת ב"ענייני צבא וביטחון". להלן שתי דוגמאות לבעייתיות שבהפעלת צנזורה ביטחונית מחמת חילוקיהדעות בעניין הגדרתו של ביטחון: א. לאחר מלחמת ששת-הימים נאסר פרסום הקמתה של ועדת חקירה בפרשת גירוש הבדוויםמאדמותיהם בפתחת רפיח. גם על הויכוח שהתנהל בצה"ל בדבר ערכו הצבאי של קו בר-לבלאורך תעלת סואץ הוטל איפול. ב. לפני מלחמת יום-הכיפורים נפסלו לפרסום ידיעות על ההיערכות הצבאית הסוריתוהמצרית. כמו כן אסר הצנזור על "קול ישראל" לפרסם את דברי השר פינחס ספיר נגדהתערבותו של האלוף שרון בדיונים על הסכם הפרדת הכוחות עם מצרים.
אין חילוקי דעות של ממש כי הזכות החשובה של חופש הביטוי נדחיתמפני אינטרס הציבור. זאת כאשר קיימת ודאות קרובה כי שניצול זכות זו, במקרה מסוים, עלול לסכןאת שלום הציבור, או את ביטחון המדינה. אך תלויה ועומדת השאלה, מתי דחייתו של חופשהביטוי אכן מוצדקת מן הבחינה הביטחונית. ההתנגשות בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, ובין דרישות הביטחוןחריפה במיוחד בעתות מלחמה. ואכן אם קיימת התנגשות בין ביטחון מבצעי לזכות הציבורלדעת, יטה לא רק הממסד השלטוני אלא גם רוב הציבור, להעמיד את האינטרס הצבאי-מבצעימעל זכות הציבור לדעת, שהרי מדובר בחיי אדם. עם זאת במלחמת וייטנאם ולאחריה, כשנשמעשוב הטיעון שהתקשורת אשמה בכישלון ארה"ב במלחמה, הכוונה לא הייתה לגילוי פעילותמבצעית אלא להשפעת דיווחי התקשורת על הלוך הרוחות בבית. הנשיא לינדון ג'ונסון אמרבמפורש שהמלחמה נכשלה כיוון שהתקשורת "הרסה" את התמיכה במלחמה.
צנזורה מחמירה אכן מופעלת בעת מלחמה אפילו במתוקנות שבדמוקרטיות. בארה"ב, במלחמת העולם הראשונה, נחשבה הצהרה "לא נכונה" - בכוונה לפגוע בהצלחת כוחותארה"ב, או בגיוס לצבא ארה"ב- פשע בהתאם לחוק הריגול משנת1917.
דוגמא נוספת לכך היא התייחסותם של הבריטים לסיקור מלחמת פוקלנדמ- 1982. הבריטים הגבילו מאוד את הסיקור העיתונאי ומפקד הצי המלכותי אף לא היססלומר, כי "לו הייתה ההחלטה בידי לא הייתי אומר דבר לאיש, עד לאחר תום המלחמה, ואזהייתי אומר פשוט מי ניצח". עיתונאים רבים אומרים כי הצנזורה הגבילה את חופש הביטוי, והפיצהמידע מוטעה בכל מלחמות ישראל. כך למשל דווח במלחמת השחרור על דגניה שעמדה, ולא עלמסדה ושער הגולן שנפלו. במבצע סיני לא דווח דבר על שיתוף הפעולה ההדוק עם הצרפתים,ועל הצבתן של שתי טייסות קרב צרפתיות בישראל. במלחמת יום הכיפורים נפסלו ידיעות עלריכוזי כוחות מצריים וסוריים לפני המלחמה וידיעות על המצב קשה בחזית בעת המלחמה.
· מתוך אתר ספריית הכנסת, כנסת ישראל. חלק שני של המאמר, על צבא ופוליטיקה, יופיע בעיתון הבא של נ.צ. חינוך לדמוקרטיה.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים