"ממשלות ישראל בחרו בדרך הקלה: מכירת החברות הציבוריות לידיים פרטיות. דבר שמאפשר להן, ובמיוחד לשרי האוצר, להצטלם למחרת היום עם המחאה שמנה, שקיבלו מהקונה המאושר. אמת, מכירת החברה הציבורית הכניסה כסף טוב לקופת המדינה. אבל איש אינו שואל עצמו: מה יהיה למחרת היום. מבחינת "אחרי המבול". העיקר שאני, כבוד שר האוצר, העשרתי היום את קופת המדינה בכמה מיליונים טובים". ***** בישראל קיים, זה מספר שנים, תהליך מואץ של הפרטה. לעתים דומה כי הסחף הזה, "להפריט כל דבר זז", אינו מתכוון לעצור בשום מקום. היום כבר מדברים לא רק על הפרטת שירות בתי הסוהר, אלא גם הפרטת חברת החשמל ומחר –מי יודע- גם הפרטת המשטרה... אם את אל-על, חברת התעופה הלאומית שלנו כבר הפריטו –בל נופתע אם מחר נתבשר גם על הפרטת נמלי הים והתעופה של ישראל. תשאלו, ובמידה רבה של צדק, אז מה רע בכך אם החברה הקונה –כמו שקרה באל-על לדוגמה- מביאה להתייעלות ומונעת פשיטת רגל של החברה, או להפסקת הזרמת כספי ציבור לחברה כושלת? קל מאוד לנפנף בחברת אל-על, או כל חברה ציבורית אחרת שהייתה על סף התהום וניצלה ברגע האחרון הודות להפרטה, וזכתה להצלחה כלכלית. איש אינו שואל עצמו: האם לא הייתה דרך ביניים? דרך אחרת שתביא להבראת החברה והשארתה בידיים ציבוריות? בודאי שכן. כל חברה ציבורית יכולה לייעל את עצמה. הבאת אנשי מקצוע נכונים –כן, עם תשלום משכורות טובות- יכולה הייתה למנוע את קריסת החברה. אם כבר הוחלט על מכירת חברת אל-על לידיים פרטיות, וחברות ציבוריות אחרות –כדוגמת בנק הפועלים- אז מדוע לא באמצעות מכירת החברות הציבוריות הללו לכלל עם ישראל? מדוע לתת רק למשפחות מסוימות ליהנות מהעוגה הטעימה והדשנה? לדעת ד"ר דוד סיון, "תהליך כזה של חלוקה יחזק את הדמוקרטיה כי אנשי המערכת הציבורית, פוליטיקאיםופקידים, לא יוכלו לנצל את מעמדם בתהליך בחירת הקונים הפוטנציאליים. גם תהליך קבלתההחלטות הכלכליות של החברה המופרטת יקבל גוון דמוקרטי. לאחר שקיבל את המניות לידיויוכל האזרח להשפיע על התהליך באמצעות נציגיו בדירקטוריון באופן שוטף. בעלי הוןשירצו לבנות גרעיני שליטה יצטרכו לשלם לבעלי המניות מחיר סביר בשביל להגשים אתיעדם" (מתוך האתר ארץ הצבי). אבל, כאמור, ממשלות ישראל בחרו בדרך הקלה: מכירת החברות הציבוריות לידיים פרטיות. דבר שמאפשר להן, ובמיוחד לשרי האוצר, להצטלם למחרת היום עם המחאה שמנה, שקיבלו מהקונה המאושר. אמת, מכירת החברה הציבורית הכניסה כסף טוב לקופת המדינה. אבל איש אינו שואל עצמו: מה יהיה למחרת היום. מבחינת "אחרי המבול". העיקר שאני, כבוד שר האוצר, העשרתי היום את קופת המדינה בכמה מיליונים טובים. למחרת היום, כפי שברור לכולם, החברה הקונה מפתה את העובדים הותיקים לפרוש, "בתנאי פרישה נאותים", זרימת הרווחים של החברות שנמכרו לאוצר המדינה –הופסקו אף הם. בעלי החברה הנרכשת משאירים את העובדים בלי ועד עובדים, ועם חוזי עבודה חדשים המאפשרים להנהלה החדשה לפטר את העובד כמעט בכל עת.
מהר מאוד נוכחים אותם עובדים, שפרשו "בתנאים טובים", לדעת שכספי הפיצויים מתכלים ועצוב מכל: בגילם "המופלג", כמעט אף מקום עבודה חדש אינו מוכן לקלטם. המשבר הנפשי ובעקבותיו המשבר בתוך המשפחה –אינם מאחרים לבוא. ולמי זה איכפת? בודאי לא לאותן מספר קטן של משפחות בישראל המשתלטות, בהתמדה ובעקביות, על המשק הישראלי. הן, למעשה, מכתיבות כיום את כל המהלכים הכלכליים במשק הפורח שלנו. פורח בעיקר בכיסם של משפחות האצולה, אליהן מתלוות משפחות נוספות הנמנות על העשירון העליון. חצי מיליון מילדי ישראל, החיים מתחת לקו העוני, לא מצליחים אפילו להריח את הפריחה. ובודאי לא לחוש אותה. בישראל, בה נדרשים כל בניה –עני ועשיר, אשכנזי וספרדי- להגן בגופם על שלומה ובטחונה אינה כאחת המדינות. אסור שיהיה מצב בו חוזר חייל עני משדה הקרב, במרדף אחר מחבלים, לבית בו ימצא מקרר ריק. אנא, קברניטי המדינה היקרים, לפני שתחליטו היום על הפרטת חברת החשמל ומחר על חברה משגשגת אחרת, תנו דעתכם גם לדברים "הפשוטים" שהעליתי כאן.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים