מבחנו המוסרי של הנשיא התשיעי משה נגבי - 07/09/2011
מקובל לחשוב וגם לכתוב שתפקידו של נשיא המדינה הוא ייצוגי-טקסי בעיקרו וכי אין לו סמכויות של ממש. חלקה הראשון של המוסכמה הזאת נכון, אך לא חלקה האחר. בכל הנוגע להיבט הייצוגי-טקסי של התפקיד אין ספק שהנשיא התשיעי שמעון פרס הוא אכן בחירה מושלמת. כמדינאי ותיק, מוכר ומוערך בעולם כולו, כחתן פרס נובל לשלום, כאינטלקטואל המעודכן בספרות, בשירה וגם בחידושי המדע, כנואם רהוט ומחונן בכמה וכמה שפות, הוא בוודאי עתיד ליחצ"ן את ישראל טוב מכל קודמיו.
אך כאמור ההיבט הייצוגי-טקסי איננו חזות הכל. לנשיא יש שתי סמכויות אופרטיביות שלאופן הפעלתן עשויה להיות השפעה מכרעת על הדמוקרטיה שלנו. האחת היא הסמכות למנות את ראש הממשלה הבא, והאחרת היא סמכות החנינה. אם וכאשר תגיע ממשלת אולמרט לסוף דרכה, אם כתוצאה מן הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, ואם מכל סיבה אחרת, ובהנחה שרוב הח"כים אינם מעוניינים בבחירות חדשות שהן בבחינת הימור על עתידם הפוליטי, יהיה זה שמעון פרס שיכריע לבדו על מי מחברי הכנסת תוטל מלאכת הרכבת הממשלה הבאה.
היו תקופות בעבר שגם זו הייתה סמכות טקסית בלבד של הנשיא, משום שהיה ברור שישנו רק ח"כ אחד ויחיד, ממפלגה אחת ויחידה, שביכולתו לרכז סביבו קואליציה שתייצג את הרוב בכנסת ותזכה לאמונו. אך לא זהו המצב כעת. כיום יש יותר מח"כ אחד, הן במפלגת השלטון והן במפלגות אחרות שיש לו היכולת הפוטנציאלית לעשות זאת. יש להניח שגם עם האתגר הזה – הכתרת ראש הממשלה הבא - יטיב פרס, בעל הניסיון הפרלמנטרי העשיר ובעל ההיכרות האינטימית עם התכונות הנתבעות מראש ממשלה בישראל, להתמודד בהצלחה.
בעייתית הרבה יותר היא סמכות החנינה, והיא שמציבה בפני הנשיא התשיעי את מבחנו המוסרי המכריע. כל חנינה היא בעלת פוטנציאל של פגיעה קשה בשלטון החוק, ובשוויון בפני החוק שכן יש בה משום התערבות של שני פוליטיקאים – הנשיא ושר המשפטים – בהכרעת בית המשפט ולטובתו של עבריין, המופלה בכך לטובה, לעומת עבריינים אחרים שלא זכו לחנינה. חנינות שנויות במחלוקת – ובעיקר החנינה לבכירי השב"כ בפרשת קו 300, והחנינה לטרוריסטים היהודים אנשי "המחתרת היהודית" - הטילו כזכור צל כבד ביותר על כהונת הנשיא השישי, חיים הרצוג ז"ל.
בעיקר צריך הנשיא להיזהר מלחון פוליטיקאים ומקורביהם שהורשעו בשחיתות פוליטית, ובעיקר בהשגת הצלחה בבחירות – בין בחירות פנימיות במפלגה, בין בחירות כלליות – באמצעות שוחד לבוחרים, או באמצעות גיוס תרומות בחשאי ובניגוד לחוק. למרבה הצער, בקשת חנינה של פוליטיקאית אחת כזאת, שנדונה למאסר וביקשה להמירו בעבודות שירות, כבר נענתה בחיוב. אין ספק שיהיו עוד בקשות דומות אחרות ויש לקוות שלפחות לגביהן ישקול הנשיא לא רק את נסיבותיו האישיות של המבקש אלא את ההשלכות המשחיתות של הרחמנות כלפיו. אין ספק שעונש מאסר בפועל הוא קשה ואפילו אכזרי, אך חיוני להבין שרק העונש האכזרי הזה ירתיע, אולי, פוליטיקאים בעתיד מן השחיתות הזאת. ואכן נראה שהפיתוי לקנות שלטון בכסף, וגם לגייס לשם כך כסף שחור שמקורותיו מפוקפקים, הוא כה גדול, שהסיכון של קנס כספי או עבודות שירות אין בו די כדי לגבור עליו.
על הנשיא שמעון פרס להישמר במיוחד ממתן חנינה המשקפת סלחנות כלשהי כלפי שחיתות פוליטית ובעיקר קניית שררה בכסף, דווקא משום שגם הוא או מקורביו נחשדו בעבר בניסיון לקנות תמיכה פוליטית ושררה באמצעים בלתי כשרים. היה זה כזכור לא-אחר מיצחק רבין ז"ל שכינה את אחד מתמרוניו הפוליטיים המפוקפקים של פרס לכיבוש ראשות הממשלה – "התרגיל המסריח". גם באחרונה נחקר חשד על גיוס תרומות לקמפיין פוליטי של פרס, ועל אף שהיועץ המשפטי לממשלה לא מצא בכך עבירה פלילית, הוא העביר את הנושא לדיון בוועדת האתיקה של הכנסת, דיון שבוטל עקב בחירתו לנשיאות.
הנשיא השביעי של בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, התריע בשעתו במכתב מחאה על חנינה מעונש מאסר שהעניק הנשיא הרצוג ז"ל, ש"הדעת איננה סובלת שמעשה החנינה, שהוא נעדר הנמקה, יהפוך לאלתר את הקערה על פיה ויבטל את כל מה שבית המשפט פסק; השפיטה הופכת כך לחסרת תועלת ואף נלעגת; אינני מאמין כי ניתן לקיים את שלטון החוק אם המערכת השיפוטית מאבדת ממעמדה ומסופיותה". רק אם ישכיל שמעון פרס לחדול בעתיד מחנינות כאלה, יתגשמו במלואן התקוות שתולים בו לשיקום מוסד הנשיאות.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים