לא די בפעולה שיפוטית - דרוש גם חינוך דברים שנשאה השופטת דורית ביניש - 01/08/2007
ביום 6.5.07 נשאה נשיאת בית משפט העליון, השופטת דורית ביניש, דברים בפני סטודנטים במכללת הקיבוצים בתל-אביב. במסגרת כנס תל-אביב לחינוך בשיתוף עם עירית תל-אביב. אנו שמחים להביא בפניכם, בשני חלקים, את דבריה של נשיאת בית משפט העליון. עם קיצורים מתבקשים. החלק השני של הדברים יפורסם בעיתון הבא של נ"צ חינוך לדמוקרטיה. חינוך ילדינו – חינוך לערכים שיש בהם להניח מסד ובסיס לבניית חברה טובה יותר, חברה אשר יחידיה אנשים טובים יותר, שילדיה אינם מצויים מתחת לקו העוני, שאינם חשופים לאלימות ואינם הופכים לאלימים; שילדיה יתבגרו ויהיו לאנשים בעלי יכולת להתמודד עם קשייהם ואף לתרום מכישוריהם לחברה כולה; חברה המבוססת על ערכים יהודיים ואוניברסליים; על סובלנות ואהבת אדם; חברה צודקת יותר המגשימה את ציפיות מקימיה – דור המייסדים של המדינה. זו אינה משימה פשוטה. כיום צריך להיות אדם אופטימי כדי להאמין שיש בידינו לשפר ולחזק את החברה בישראל ולרפא אותה מחולייה, להצעידה אל מציאות טובה יותר בכוחותינו אנו – בכוחות "עצמיים", שאינם צומחים רק מהממסד אלא מתוך השורות של מחנכים ומורים, משורותיהם של אנשי משפט, אנשי מדע ואנשי תרבות ומאנשים שליבם פתוח והם אנשי חמלה וחסד – עם אלה ובהשתתפותם יונהג הקידום וניתן להשיג הישגים. אסור להיתפס להלך רוח שהכול אבוד.
להיות אופטימי אכן צריך אופטימיות כדי להאמין שניתן לתקן. ובמובן זה אני אדם אופטימי. בעיניי, כל מי שנתון בעשייה למען הכלל, למען הזולת, למען החינוך ולמען האדם, חייב להיות אופטימי. זו אופטימיות שמעניקה לנו את הכוח והרצון לשנות ולתקן – לא להרים ידיים. איך נעשה זאת ישאל השואל. מה כוחנו אל מול הנחשול הגדול של הזנחה, של סדרי עדיפויות חברתיים הטעונים תיקון, של חברה שתרבותה תרבות הרייטינג וצרכי החינוך והרווחה בה אינם זוכים להקצאת משאבים כיאה לחשיבותם ולמעמדם. אין תשובה אחת טובה ומספקת. יש צורך בהליכים מורכבים ושלובים זה בזה, החותרים לקראת המטרה המשותפת גם כאשר הם ניזונים ממקורות שונים כמתחייב מקיומה של חברה פלורליסטית-ליברלית.
אין צורך לומר ולהדגיש כי לא מעולם החינוך באתי לכאן היום, אלא מלב ליבה של עשייה שיפוטית ומשפטית רבת שנים. מזווית הראייה המשקיפה מעולם המשפט, ואולי ממש מאולם המשפטים, אני מבקשת להביע את "האני מאמין" שלי; ולפיו חוסנה הדמוקרטי, הערכי והמוסרי של ישראל חיוני כדי להבטיח את עצם קיומנו כמדינה, ולא פחות חשוב מביטחוננו הפיזי. בד בבד עם הבטחת עצם הקיום, עלינו להבטיח את אופן הקיום שלנו כמדינה, את התכנים והיעדים המרכזיים שלנו כדי להמשיך ולהתקיים כמדינה רבת הישגים, כמדינה שנכסיה העיקריים ומשאביה החיוניים הם יכולותיה והישגיה המדעיים והתרבותיים. המשפט, המערכת המשפטית כולה ובראשה בית המשפט העליון - ממלאים תפקיד מרכזי במימוש ובהגנה על החוסן הדמוקרטי, הערכי והמוסרי של החברה בישראל, בשמירה על שלטון החוק ועל זכויות האדם. בבית המשפט העליון משתקפים כבמראה הנושאים שהם בלב הבעיות שהחברה בישראל מתמודדת עימם. באות בפנינו עתירות המחייבות הכרעות שאינן פשוטות כדי להגן על זכויות אדם אל מול אמצעי בטחון המופעלים בתקופת לחימה בטרור; באים בפנינו נושאים הקשורים בפגיעה באוכלוסיה חלשה עקב קיצוצי תקציב; נידונות ונבחנות בפני בית המשפט טענות הפליה בתקציבים בין יהודים אורתודוקסים לבין יהודים קונסרבטיבים, בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים; נדונות טענות בדבר הפלית נשים ובדבר פגיעה באוכלוסיות חלשות או מקופחות – ילדים, עובדים זרים וילדיהם, אנשים בעלי מוגבלויות ובני מיעוטים. בית המשפט מפעיל את בקורתו השיפוטית על-מנת להבטיח כי בכל אלה ואחרים השלטון יפעל על-פי אמות מידה שוויוניות ועל-פי כללי מנהל תקין. מטבע הדברים לא הכול בא בפנינו ולא כל מעשה רשות נתון לביקורת שיפוטית, פעמים רבות בסמכותו של בית המשפט להעניק לאדם שנפגע או לקבוצה שקופחה את הסעד המשפטי שהם זכאים לו, אך לא תמיד כך.
הדאגה לילדינו מדינת ישראל צמחה מתוך חברה שההגנה על ילדיה, על רווחתם וחינוכם הייתה בין הערכים המרכזיים של מייסדיה. התפיסות הנוגעות לחינוך, למעמד הילד, ולמה שטוב בשבילו היו נושאים מרכזיים לא רק בתחום המקצועי אלא גם בשיח החברתי. מטבע הדברים השתנו התפיסות החברתיות בתחום זה עם שינוי העיתים, אך מרכזיותה של "הדאגה לילדינו" אפיינה הן את המדינה שבדרך והן את השנים הראשונות של קיומה. כיום כחלק משינוי הערכים החברתי וסדר העדיפויות, במהלך המעבר החיובי ביסודו, מראיית הקולקטיב לראיית הפרט, החינוך אינו תופס את מקומו הראוי בשיח הציבורי והחברתי. כמו במדינה מתוקנת מסגרות חקיקתיות ומשפטיות עיגנו נושאים רבים הנוגעים לזכויות ילדים ולחינוך וקבעו נורמות משפטיות מחייבות. בכך הביאו את נושא החינוך וההגנה על זכויות הילד גם למרכז העשייה השיפוטית. הפער בין מצבם של הילדים בישראל לבין הנורמות המתקדמות שקבעה החברה שלנו בחקיקה ובפסיקה, הוא דוגמא מובהקת לכך שהמשפט במעמדו הרם והמשפיע הוא מכשיר חיוני והכרחי להבטחת זכויותיו של היחיד בחברה, אך אינו יכול לממש וליישם נורמות כשהוא עומד לבדו. לצד ההגנה על ילדים מפני פגיעה בגופם או בנפשם, הכיר המשפט הישראלי בחשיבותה של זכותם של ילדים לחינוך. עוד בשנותיה הראשונות של המדינה עוגנה בחוק זכותם של ילדים לחינוך, זכות שהייתה לחובה על פי חוק לימוד חובה וחוק חינוך ממלכתי. לאחרונה, נחקקה הצהרה עקרונית בדבר קיומה של הזכות לחינוך בחוק זכויות התלמיד, הקובע כי כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך וכי אין להפלות תלמידים מטעמים של רקע חברתי-כלכלי או מטעמים של השקפה פוליטית. כל אחד מחוקים אלה צמח על רקע התקופה בה הוחק, מתוך כוונות רצויות להעמיד את חינוך הילדים בראש סדרי העדיפויות של החברה בישראל. עם השנים, השתנו התפיסות החברתיות ויש המהרהרים אחר טיבו של יסוד החובה בחינוך, אך חוקים אלו עדיין משקפים את הזרם המרכזי של הגישות התומכות בטיפוח החינוך. לבית המשפט יש, אפוא, תפקיד מרכזי בהגנה על זכויות אדם, ובכלל זה על שלומם ועל זכויותיהם של ילדים ושל אוכלוסיות חלשות אחרות בחברה. אין ספק שבית המשפט העליון לדורותיו מבטא בפסיקתו את הנורמות הבסיסיות החיוניות לקיומה של חברה טובה יותר וצודקת יותר. לצד זאת, אין להתעלם מכך שלא נוכל להתמודד עם התופעות החברתיות הפתולוגיות שהחברה בישראל לוקה בהן, אם נישען על המשפט בלבד. כדי לדאוג לחלשים בקרבנו, כדי לשרש אלימות, כדי להלחם בעבריינות, כדי לעקור תופעות פסולות מחברתנו – אין די בפעילותו השיפוטית של בית המשפט, ואף אין די בפעולתה של מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק כולה על זרועותיה השונות. ידו של המשפט תקצר בלא שהסביבה החברתית והחינוכית תתרום חלקה, וכל עוד לא יפעלו בתי המשפט והמערכת השיפוטית בסביבה תרבותית וחברתית של הבנה ואמון. אלה ייווצרו רק בחברה המחנכת את הדור הצעיר שלה לטיפוח הבסיס הערכי המשותף – המקיימת ומטפחת חינוך לערכי כבוד האדם ואהבת האדם, יחס שוויוני ודאגה לזולת. בלי פעולה משולבת חינוכית, ציבורית, תרבותית וחברתית אשר תיישם את הערכים האמורים ותיישם את רוח החוק והפסיקה, לא נוכל להתקיים כחברה בריאה, בטוחה ושלמה.
* רשימה שנייה, מדברי נשיאת בית משפט העליון, תפורסם בגיליון הבא של נ.צ. חינוך לדמוקרטיה.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים