הנהלות כושלות עובדים משלמים משה פרידמן * - 01/10/2007
סיפור הגירעון חוזר על עצמו כבר שנים רבות. הנהלת רשות השידור אשמה שבתפקודה הלקוי הביאה לגירעון, כשלון ניהולי בדרך קבלת החלטות. אני מאשים בניהול הלקוי והכושל לא רק את ההנהלה הקיימת, אלא גם את כל ההנהלות הקודמות. כבר בתחילת כהונתה בחרה הנהלת רשות השידור הנוכחית, בראשותו של גביש, להטיל בוץ ורפש בעובדי רשות השידור. בדיוק כפי שעשו ההנהלות הקודמות. כדוגמה לבזבוז ושחיתות של עובדי רשות השידור, מביא גביש, את הצוות הגדול בשידור תוצאות הלוטו, של מפעל הפיס, שלמען ביצוע שידורו הגיעו 6 עובדי טלביזיה. הכפשת עובדים אינו "פטנט" בלעדי של גביש. כך, כאמור, עשו גם קודמיו בתפקיד. בשנות ה-90 למשל כונו חלק מהעובדים "עובדי המחלקה הגריאטרית" (ראה מכתבה של שרה פרידמן, יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל למנכ"ל רשות השידור דאז, אריה מקל). הכפשה זו וההאשמות שבאו בעקבותיה שמשו עילה וצידוק להוצאת עבודות שונות, ברשות השידור, לגורמים פרטיים. נוכח המצב הכלכלי ההולך ומדרדר ולנוכח ה"רייטינג" הקדוש ההולך ומתדלדל, לנקודות שפל חדשות, ממהרים להקים ועדת בדיקה. בעצם מדובר בעוד ועדת בדיקה בנוסף לועדות רבות אחרות שהוקמו בעבר. שם המשחק: ועדות... ועדות ועדות.. להצלת רשות השידור. ומה המסקנה האחרונה של הועדה? אמת, ניחשתם נכון –לקצץ במספר העובדים. הפעם לא מדובר בסתם קיצוץ, אלא ב"כסאח" של ממש: לא פחות מ-850 עובדי רשות השידור חייבים לפנות את מקומם. כלומר כמחצית מעובדי רשות השידור. למה דווקא 850 עובדים ולא, נניח, 821 עובדים מפוטרים? לועדת הבדיקה פתרונות. הכול, כמובן, למען הצלת רשות השידור הציבורי. הם חייבים למלא אחר הכתוב בחוק רשות השידור: "הרשות תבטיח כי בשידור יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה"... לפי קצב הקיצוצים והפיטורים בקרוב כבר לא יהיה ניתן לאף גורם לבטא את השקפתו. פשוט, לא תהיה רשות שידור ציבורית. שופטת בית הדין לענייני עבודה, השופטת ברק, הייתה ערה מאוד לעומק הבעיה וכבר בשנת 1991, כאשר התקיים בפניה דיון, שבו ניסתה הנהלת רשות השידור לסגור את רשת ג' בקול ישראל, מהרה השופטת ברק לקבוע: "תפקידה של רשות השידור לפתח, לקדם ולהרחיב את השידורים ולא להצרם" ...
לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, המנכ"ל ולמליאת וועד המנהל קשה, ככל הנראה, להבין שתפקידם הוא ביצוע החוק ולא לנסות לקברו. הרי לא ניתן לבצע את חוק רשות השידור, מבלי שיהיו בידם הכלים המתאימים לכך. במקרה שלנו: מספיק עובדים שיבצעו את מלאכתם נאמנה. קל יותר, ככל הנראה, להורות על פיטורים המוניים, מאשר לתקן את אשר טעון תיקון. פיטורי עובדים תחליף נאות, בעיניהם, מעריכת בדיקה לאי ביצועו של חוק רשות השידור. הפתרון, שוב ניחשתם נכון, להקים עוד ועדת בדיקה-חקירה. רשות השידור הוא גוף ציבורי האמור להתנהל על-פי אמות מידה ציבוריות. העובדים מועסקים כעובדי מדינה, כללי התקשיר חלים עליהם, תחת עינו הפקוחה של הממונה על השכר. מיליוני שקלים הוצאו, בשנים האחרונות, לשכירת אולפנים וחברות הפקה פרטיות ולתשלומי ענק למנחים וכוכבים. זאת בלא פיקוח הממונה על השכר. איש אינו בודק את כללי העבודה של ההנהלה, ואת שיקוליה להעסיק כוכבים ולשכור אולפנים בהוצאה כספית של מיליוני שקלים. הכללים של חוק רשות השידור חלים אך ורק על העובדים. הם אינם חלים על כוכבים והפקות חיצוניות. הגירעון הכספי הגדול מוגש על מגש של כאב לעובדים. הם צריכים לשלם את החשבון. למען הסדר הטוב להלן תזכורת קצרה: תקציב רשות השידור נקבע בתחילת כל שנה. בתקופת כהונתו של שר האוצר, ארידור, האינפלציה השתוללה בעשרות אחוזים. התקציב של רשות השידור לא שונה. ההוצאות הכספיות גדלו. כך גם הגירעון. על מי מטילים את האשם? ברור מאליו: העובדים. הפתרון הגאוני לא איחר לבוא: פחות הפקות, פחות סרטים ופחות תוכניות מעניינות. המשוואה היא ברורה: אם רשות השידור תקבל תקציב של מיליארד שקלים, היא תסיים את השנה בעודף תקציבי. אבל, אם תקבל 200 מיליון שקלים בלבד, היא תסיים את שנת התקציב בגירעון כספי ניכר.
מה אני רוצה לומר בכך? במשך שנים רבות תקציב רשות השידור לא התאים למציאות. הוא לא התאים עצמו, לדוגמה, לעידן החדש בו הכתבים חייבים להיות מצוידים בטלפונים ניידים. הרי לא מתקבל על הדעת, שכתב שטח יחפש שעה ארוכה אחר טלפון ציבורי, שממנו יוכל להתקשר –בשיחת גוביינא- למערכת, כדי להעביר מידע וחדשות טריות. אגב, לעתים קרובות גם הטלפונים, בתוך המערכת עצמה, היו נעולים ועורכי החדשות נאלצו לחפש טלפון ציבורי כדי להתקשר, באסימונים שהועמדו לרשותם במספר מוגבל, לעיתונאי בשטח... עלינו גם לזכור, שבשנים האחרונות מחירי זכויות השידור, שכר אמנים והשכרת אולפנים גדלו באלפי אחוזים. לדוגמה: בימים רחוקים שידור משחקי הכדורסל של מכבי תל-אביב היה בלא תשלום. בשנים האחרונות שילמה רשות השידור, לאגודת מכבי תל-אביב, סכומי עתק –של עשרות מיליוני דולרים- כדי לשדר את משחקי הכדורסל. גם שכרם של מנחים, מגישים וכוכבים אחרים, מחוץ לרשות השידור, גדל במאות אחוזים. תוסיפו לכך את העובדה, שבשנים האחרונות הופחת תשלום האגרה בארבעים אחוזים. קופת הרשות הלכה והתדלדלה. הלכה והצטמקה. מי אשם, ומי משלם? עובדי רשות השידור. שכרם של עובדי רשות השידור הלך ונשחק. עלות שכר העובדים ברשות הוא כשליש משכר העובדים בערוצים 2 ו- 10. מכל האמור לעיל ברור: קיימת מגמה להביא לחיסול השידור הציבורי. זאת, בראש וראשונה, על-ידי "חיסול" מוקדם של חומר הגלם החשוב ביותר של השידור הציבורי: העובדים. אסור לנו, כעובדי רשות השידור כיום ועובדי הרשות בעבר הלא רחוק, לתת יד לכך !
* הכותב הוא לשעבר יו"ר אגודת העיתונאים
וכיום גמלאי של רשות השידור
מושגים בדמוקרטיה
דמוקרטיה התאגדותית
שלטון של אליטות, שנועד להקנות יציבות לדמוקרטיה בחברה הטרוגנית, שיש בה קבוצות אתניים, דתיים ולשוניים, המקשות על קבלת החלטות על ידי רוב, בשל תחושות של הדרה מצד חלק מן הקבוצות. התשובה לכך היא, בדרך כלל, יצירת מבנה שלטוני הנותן ביטוי לכל אחת מן הקבוצות ושבו החלטות מתקבלות, בדרך של מו"מ בין האליטות של הקבוצות השונות. כך נוצרות קואליציות בין הקבוצות המרכיבים מרכז פוליטי אחד משותף לכולם. זה המצב במדינות כמו בלגיה, שוויץ וכך היה בלבנון, עד להתמוטטות השלטון, במלחמת האזרחים שם. מבנה זה מומלץ גם בחלק מ"מסמכי החזון", שהוציאו, לאחרונה, ארגונים ערבים במדינת ישראל.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים