איבדנו את מערכת החיסון, יום הזיכרון לרצח יצחק רבין יצחק מאיר - 01/11/2007
ביום רביעי, 24 לאוקטובר, ציינו את יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. כמה ימים לפני כן, ב- 8.10.07, פרסם עיתון מעריב סקר מיוחד ומאלף, ובו נתון מזעזע: 26 אחוזים, מהציבור בישראל, תומך בשחרורו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, מהכלא –לאחר שיירצה 20 שנות מאסר. לא פחות מ-42 אחוזים מהציבור הדתי תומך בשחרור המוקדם של הרוצח המתועב. כאילו לא די בנתון מפחיד זה, מראה סקר מעריב, שנערך במסגרת "טלסקר" כי 14 אחוזים מכלל הציבור בישראל תומך במתן חנינה ליגאל עמיר. ואילו –אבוי לעיניים שקוראות זאת- 38 אחוזים מהציבור הדתי בישראל תומך במתן חנינה למי שרצח ראש ממשלה בישראל. כעבור מספר ימים שידר גלי צה"ל ידיעה מקפיאת דם אחרת, ובה נאמר בין היתר: "פעילי הימין הקיצוני, בראשות איתמר בן-גביר וברוך מרזל ובמימון תורם עשיר מחו"ל, עומדים לצאת בקמפיין במיליוני שקלים לשחרור מוקדם ליגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין. הקמפיין יכלול מודעות בעיתונות, שלטי חוצות, סרטון תדמית בהפקה יקרה שיזכה, ככל הנראה, לחשיפה מסוימת בערוצי הטלוויזיה; וגולת הכותרת - דיוור ישיר לתושבי הרצליה, רישפון, כפר שמריהו והסביבה"...
***** כצפוי, הסקר במעריב עורר תגובות רבות. אחת מהן הייתה של אברהם תירוש, מבכירי הכותבים בעיתון, חובש כיפה בעצמו, תחת הכותרת: אותות קין. וכך כתב תירוש בפתח הדברים: "מעולם לא היה סקר שכל כך רציתי להאמין שאין בו ממש ושהוא מנותק לחלוטין מן המציאות, כמו הסקר לגבי יגאל עמיר שפורסם שלשום ב"מעריב". מה שנחשב עד עתה כעמדות וחזיונות שווא של אנשים הזויים וקיצוניים, מתגלה פתאום בסקר כנחלת ציבור לא קטן, בעיקר במחנה הדתי, אבל לא רק. מדהים ומדאיג".
***** בעקבות הכתבה במעריב קיבל אברהם תירוש תגובות רבות. אחת מהן היא של יצחק מאיר, לשעבר שגריר ישראל בשוייץ ובבלגיה, ונשא על כתפיו בעוד תפקידים בכירים במשרד החוץ. בקשנו רשותו לפרסם את תגובתו בעיתוננו. אנו שמחים על היענותו לבקשה. ***** היוזמה היא פרובוקציה ועל כן לכאורה אין לה סיכוי, וטוב אשר לא תקום תנועה נגד המנשר הפתולוגי הזה- משתקום, פן תעצים את הפרובוקטורים. ועם זה אחוזי התמיכה כפי שנתפרסמו במעריב מעידים כי הפרובוקציה אינה נתפסת ככזו, ואחוזי התמיכה שנמדדו מבהילים מפני שהם מעידים עלינו שאיבדנו את מערכות החיסון. אחוזי התמיכה בשחרורו של הרוצח גם מעידים, שאין בנו נוגדנים טבעיים שישמרו על בריאות חיינו, ובשל היעדרם הפרובוקציה פולשת לתוך ורידינו, והופכת משולה לוירוס של ממש.
יש לי סיבות טובות להניח כי תיאורית הקונספיראציה לא נולדה מאליה, או מן האבק או מענני השחקים. לדידי הגו אותה וילדו אותה מדעת ומחשבון, ושיגרו אותה לאוויר העולם כנשק תקיפה שצריך היה להדוף את הזעם שנצטבר בכל חלקי הציבור. על כך שרבין נפל מכדור מרצח, שראה עצמו שלוחה של ההשגחה העליונה ושל ציבור אידיאולוגי שדחה מכל וכל את הלגיטימיות של אוסלו ושל כמה צעדים שרבין וממשלתו עשו. אני נוטה להאמין שהקונספירטורים ידעו כי אין להם סיכוי להתביית על תודעת העם במדינה ובעולם. אבל מתוך ייאוש, שנבע מן ההכרה כי בעקבות הרצח הנורא אי אפשר יהיה לעצור בעד הזעם הגורף, נגד המתנחלים ורבותיהם, ואין סכר אמין שיוכל לסכור בעד הזעם הזה, הפריחו את התיאוריה אף על פי שלא האמינו כי כיבושיה יהיו יותר מאשר תקשורתיים לשעה. כל רצח פוליטי מלווה בתיאוריה קונספירטיבית, ולפרקי עדויות אמת שונים ניתן להצמיד רציונל שיצדיק אותו. היה איפוא גם ניסיון כזה אצלנו על פי מה שאני מניח. והנה באה לה הקונספירציה המופרכת, והתחילה לצמוח על קרקע הדלגיטימציה של המדינה המתמשכת כתהליך ואינה פורצת מתוך אירוע. הקונספירציה טוענת כי זרוע ממלכתית של המדינה עצמה חיסלה את ראש המדינה. מדינה שמחסלת את ראש ממשלתה אינה לגיטימית באורח אולטימטיבי. כיון שמטעמים של אידיאולוגיה יש שוללים את הלגיטימיות של המדינה, יוצרים במודע סיכוי גובר לקונספירציה כעדות, שהלגיטימיות אינה עניין של השקפת עולם אלא עובדה. מאיין אם לא ממציאות זאת מתקיים ההפרש המדהים בין קוני תיאורית הקונספירציה הדתיים, לבין האחוז המפחיד של קוניה בקרב הציבור שאינו שומר מצוות. הדליגיטימציה של המדינה אינה נובעת רק ממה שמתרחש במחוזות הדתיים. היא קיימת על מצע שונה בקרב האוכלוסייה שאינה מאמינה עוד בדבר שאיננו משרת את האינטרס האישי המיידי. המדינה לא שווה. היא מנוהלת על ידי מושחתים. היא מסוגלת לכל. עמיר לא אשם יותר מכל רוצח. יש להקדים את שחרורו במסגרת זכויות המגיעות לכל פרט. בקרב הציבור הדתי לא כך. יש רבים מדי בתוכו האומרים כי המדינה שווה, אבל דרכה היא דרך החטא. שריה הם שרי הממלכתיות במובן העקרוני והערכי אך אלה המולכים היום סוררים כשלעצמם ומשגים את המדינה האהובה בדרך. יגאל עמיר אינו רוצח ככל רוצח. היו לו מניעים ואולי אפילו זכויות שאינן משולות לזכויות אדם שהחילונים מלהגים בה. המניעים ראויים להבנה ומצדיקים מחילה. זה עמוק הרבה יותר מאשר הפרובוקציה המחושבת. זה מחייב לא תנועה נגד התנועה, אלא בחינה אמיצה של המצאי הלאומי, מאבק בהתגודדות, מלחמה בכוחות הפוליטיים שקנו לעצמם אוטונומיות ההולכות ונעשות היסטוריות, והמונעות אותנו מלקיים אפילו ליבה מוסכמת או מחייבת מכל מקום במערכות החינוך. צריך להתעלם מן הפרובוקציה ולבחון את האקלים המאפשר לה לקנות תומכים, וכשם שהגיע הזמן לאמץ כוח כדי להיאבק בהתחממות כדור הארץ כך הגיע הזמן להיאבק בהצטננות של ההכרה הלאומית במדינה, מדינה זו שיש לנו, לא האידיאלית, לא ההזויה בשמים, אלא זו שניתנה לבנינו כאן על הארץ. אם לא, נשכשך את רגלינו במים ההולכים וגואים ואם לא נצא מהם ולא נסכור להם סכר יבוא עלינו המבול של פרשת השבוע ולא נצליח חלילה לשרוד עד וזאת הברכה.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ * הכותב היה שגריר במספר ארצות ונשא תפקידים בכירים אחרים במשרד החוץ.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים