לא נשכח ולא נסלח! דבר היו"ר - שמואל שנהר, עו"ד - 01/11/2007
לא נשכח את רצח ראש ממשלתה הנבחר של מדינת ישראל, יצחק רבין, לא נשכח את רצח האדם, רצח הבעל, האב, הסב.
לא נשכח את הניסיון המודע לרצוח נפש את הדמוקרטיה בישראל ולהחליף את הלגיטימיות של מי שנבחר, באופן דמוקרטי, בכוחו של אקדח, שהופעל על ידי אדם שלא נבחר אף פעם.
לא נשכח מי היו מוריו הרוחניים של יגאל עמיר, סטודנט צעיר וחסר מטען רוחני, שפעל, כפי שאמר בתחילת חקירתו, משום שרבנים הוציאו דין רודף ודין מוסר על ראש הממשלה, מפני שלא היה מוכן ללכת בדרכם. אלה היו אותם מנהיגים רוחניים, שהיו מוכנים להתנגד בכוח להתנתקות, אלה שהורו לחיילים לסרב פקודה והיו מוכנים להצעיד מאות אלפי אנשים לגוש קטיף, כדי לסכל את החלטתה של ממשלת ישראל, שאושרה בכנסת ישראל ובבית המשפט העליון. והם נרתעו, בסופו של דבר, רק משום שהמדינה פעלה כמדינה והפעילה את מנגנון הכוח האדיר שלה – משטרה, צבא ופרקליטות.
את כל אלה לא נשכח וגם לא נסלח, משום שסליחה תהיה מעין השלמה עם הזרמים האנטי דמוקרטיים הפועלים בישראל. אלה הזרמים והקבוצות הבוחלים בדמוקרטיה, אלה הם המסכימים עם דברי משה פייגלין שאמר: "המילה דמוקרטיה יותר ויותר מאוסה בעיני", אלה שיהיו מוכנים לקום על הדמוקרטיה, אם תפעל, באופן חוקי יש לומר, בניגוד לאמונותיהם. אלה אינם שוליים או עשבים שוטים, אלה מהווים זרם גדול בחברה הישראלית.
ועל כן אין פלא שמספר גדול (בין רבע לשליש) מוכן לחון עתה או בעתיד את יגאל עמיר. אבל, לפי הבנתי, זה לא יקרה לעולם. יש עדיין רוב מוצק בארץ הזאת, מיוסי שריד ועד נתניהו ואף ימינה, שלא יתן ידו לעולם לשחרורו של הרוצח. המדינה, מוסדותיה ומנגנונה, יעמדו על המשמר וימנעו זאת. גורלו של הרוצח יהיה כגורל סירחן סירחן, שרצח לפני כארבעים שנה את הסנטור רוברט קנדי, ועדין מרצה את עונשו ועתיד לשבת בכלא עד אחרית ימיו, כי כך נוהגת מדינה במי שמנסה לרצוח לא רק אדם אלא את התהליך הדמוקרטי.
מורשת רבין היא החתירה לשלום, בצורה מבוקרת ואחראית, על בסיס חלוקת הארץ לשתי מדינות: יהודית ופלשתינית. אך המסקנה מן הרצח, של כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, וללא קשר לחזון שלו על הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, היא הצורך לעמוד כל הזמן על המשמר, כדי למנוע מחורשי רעתה של הדמוקרטיה לבצע את זממם, והיא הצורך לפעול לשימורה ולחיזוקה של הדמוקרטיה הישראלית.