האם שר המשפטים מהווה סכנה לדמוקרטיה ? המערכת - 01/01/2008
• ח"כ אופיר פינס (פז), יו"ר ועדת הפנים של הכנסת :
פרידמן סכנה גדולה לדמוקרטיה
"בעיני שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, הוא הסכנה הגדולה ביותר שקיימת כיום לדמוקרטיה הישראלית. מדוע? משום שהוא מוביל למדיניות בעלת קו המוביל את מערכת המשפט בישראל, לראשונה בתולדות המדינה, ממערכת עצמאית בלתי תלויה, למערכת הנשלטת על-ידי פוליטיקאים. הוא, שר המשפטים, אינו עושה את מלאכתו בגפו. אחראים לכך גם ראש הממשלה ויתר חברי הממשלה, שלצערי הרב חברי מפלגתי חברים בה. אכן, בעיני הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, מצעדיו של השר פרידמן, היא חמורה ביותר. ההבדל בין משטרים דמוקרטים באמת, לבין משטרים 'כאילו דמוקרטים', הוא טוהר הבחירות ועצמאות מערכת המשפט. לא חוכמה שבישראל ישנה מערכת משפט. גם בארצות אחרות תחת משטר רודני, קיימת מערכת משפט. ההבדל הגדול הוא בעצמאותה של מערכת המשפט. שר המשפטים שואף לכך, בעצם, שהממשלה תכתיב למערכת המשפט מה לעשות: לרסן את בג"צ, לפסול חוקים, לשנות שיטת מינוי שופטים. בעתיד, לשיטת השר פרידמן, כל מי שרוצה להיות שופט בישראל, לא ילך לנשיאת בית משפט העליון, אלא ירוץ לשר המשפטים. לצערי הרב, השר פרידמן, בביצוע תוכניתו הבלתי הגיונית, זוכה לתמיכת הממשלה והכנסת. לממשלה הזאת אין אג'נדה בשום תחום, פרט לניסיון לגמד ולרסן את מערכת המשפט בישראל ולהוציא את דיבתו של בית משפט העליון לרעה".
• גבריאל בך, שופט בית משפט העליון בדימוס ופרקליט המדינה לשעבר:
ראשון השופטים שהתערב בהחלטת היועץ המשפטי
שופט בית משפט העליון בדימוס, גבריאל בך, היה למעשה השופט הראשון שהתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, והורה למשטרה לפתוח בחקירה נגד העיתונאי נוח קליגר. נוח קליגר, עיתונאי ותיק בידיעות אחרונות, ניצול שואה, סקר את משפטו של ג'ון דמיאניוק, האוקריאיני שהואשם ברצח יהודים במחנות בתקופת מלחמת עולם השנייה. קליגר פרסם מספר כתבות שבהן הרשיע, למעשה, את הנאשם ותקף בצורה חריפה את מעשיו. פרקליטו, עו"ד יורם שפטל, ראה בכך התערבות במהלך משפטי והפרת הסוביודיצה. היועץ המשפטי לממשלה, אליו הופנתה התלונה, קבע שאין עניין לציבור להורות למשטרה לפתוח בחקירה כנגד העיתונאי. הפרקליט שפטל לא אמר נואש: הוא עתר לבג"צ. הייתה זו, למעשה, פעם הראשונה בהיסטוריה של בית משפט העליון שבג"צ החליט להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, והורה למשטרה לפתוח בחקירה נגד העיתונאי קליגר. השופט גבריאל בך כתב אז בהחלטתו, אליה הצטרף גם השופט אברהם חלימה ז"ל, כי "הפרסום עלול היה לפגוע בטוהר ההליך". השופט בך ראה חשיבות רבה בשמירה על חוקי הסוביודיצה. לשופט בית משפט העליון בדימוס, גבריאל בך, מלאו לפני כשישה חודשים, 80 שנה. בהגיעו לגבורות ערכה הפקולטה למשפטים, באוניברסיטת בר-אילן, כנס גבורות לכבוד מר בך. גם בכנס זה, כפי שעשה בחודשים האחרונים, נמנע השופט בדימוס בך להביע דעתו -בפומבית- בנושא הצעותיו של שר המשפטים, והמחלוקת הקשה שלו עם נשיאת בית משפט העליון. אך בדברי תשובתו למברכיו הדגיש את החשיבות הרבה, בעצמאותה של מערכת המשפט בישראל בכלל ושל בית משפט העליון בפרט. קמעא על עמדתו של שופט בית משפט העליון בדימוס, גבריאל בך, ניתן היה ללמוד מהשאלה שהפנה ביום עיון שנערך בחודש שעבר, בנוה אילן: "מה פירוש הדבר, שבג"צ לא יתערב בתקציב המדינה? הרי כמעט כל החלטה של בג"צ קשורה, בצורה זו או אחרת, לענייני תקציב המדינה".
----------------------------------------------------------
• ח"כ רן כהן, מועמד לראשות מר"צ:
כוונת שר המשפטים להחליש את שלטון החוק
"אני נגד הצעתו של שר המשפטים, לבטל החלטות בג"צ ברוב של 66 חכ"ים(ח"כים). כל כוונתו של השר פרידמן היא להחליש את בית משפט העליון. ולכך אסור לתת יד. בית משפט העליון נותר המעוז האחרון המגן במדינה על זכויות הפרט, מול כוחנות ועריצות השלטון. לכן, אני נגד הצעת שר המשפטים. בית המשפט העליון, יש להדגיש, פוסק אך ורק על פי חוקי הכנסת. אם הכנסת רוצה להיות יותר דומיננטית היא צריכה, ויכולה, לחוקק חוקים, כולל חוקי יסוד. אבל אסור לה להכתיב לשופטי בית משפט העליון".
• פרופ' עמנואל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה:
הרעיון לאפשר לכנסת "להכשיר את השרץ" הוא מסוכן
"הצעתו של שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, להגביל את סמכותו של בג"ץ לבטל חוקים שחוקקה הכנסת בהתאם לדגם הקנדי, היא בעייתית ומעוררת לא מעט תהיות. חשוב לזכור שישראל היא דמוקרטיה במצב חירום. זכויות האדם אצלנו לא תמיד נשמרות; לעתים תכופות מדי הן נרמסות על-ידי השלטון. המוסד היחיד במדינה, היכול וצריך להגן על זכויות האדם, הוא בית-המשפט העליון. אם הכנסת תורשה "להתגבר" ברוב של 61 מחבריה על פסיקה שהוציא, ולפיה חוק כלשהו שלה פגע באופן לא-חוקתי בזכויות אדם בסיסיות - עשוי הדבר להיראות כתקין מבחינה חוקתית, אך הוא יהיה מסוכן מאוד לאופייה הדמוקרטי של המדינה. הרעיון לאפשר לכנסת 'להכשיר את השרץ' הוא רעיון מסוכן; זה בדיוק כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. גם אם יימצא רוב להצעת החוק של שר המשפטים, צריך לסייג את כוחה של הכנסת "להתגבר" על החלטות של בית-המשפט העליון בכך שיידרש לשם כך רוב מיוחס, למשל - של שני-שלישים מחברי הבית, וכן לשריין חלק נכבד מזכויות האדם. ככלל, אני מציע לא למהר וליידות אבנים בבית-המשפט העליון. אין לנו מוסד טוב ממנו, ובשעה קשה זו לעם ישראל, ראוי ששומר החומות הזה ימשיך בעבודתו החשובה". (מהדברים שכתב באתר הפקולטה למשפטים, של אוניברסיטת חיפה, עוד בחודש פברואר 2007).
• חיים שיבי, משפטן, לשעבר כתב 'ידיעות אחרונות' בכנסת:
אין די ב-66 ידיים
"עקבתי לאורך שנים רבות אחר המתח הגובר בין הכנסת לבין היכל המשפט והצדק הסמוך לה. מגן הורדים ניתן לפסוע במשעול רגוע אל שערי בית המשפט העליון -אך אין ולא היה רוגע בין הרשויות. רבים מחברי הכנסת סברו כי אלה שלא נבחרו אינם מייצגים, אף אינם משקפים -ויותר מכך- מזלזלים בדבר המחוקק. כן, אני רוצה בג"צ שמעז להניף אצבע מזהירה. כן, בנשמת הדמוקרטיה הצורך בבג"צ שהוא בלם לעריצות הרוב. כן, גם לבג"צ שקולו נשמע בכל נושא והכול לו שפיט. ועם זאת – המילה האחרונה שמורה בעיני למחוקק. לריבון. גם הזכות לחזור ולומר את דברו פעם נוספת אחרי פסיקת בג"צ. אם כי -ברוב משמעותי מאד- רוב "חוקתי". לצורך זה אין די ב-66 ידיים".
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים