|
|
האם ועדת וינוגרד ברחה מאחריות ?!
יוסי שריד - 01/03/2008
האם בכל מקרה של כשלון ומחדל, יש למצות את דין האחריות? התשובה היא כנראה לא. הרי זה בלתי אפשרי. מי אינו טועה? ומי לא נכשל? לכן חייבים לקבוע קריטריונים. אחד מהם: עוצמת הכשל והתמשכותו.
גם בהתמשכות יש מידה של עוצמה. אם הכישלון הוא רגעי - זה ליקוי מאורות. בא וחולף. אבל ברור שהמקרה שלפנינו (מלחמת לבנון השנייה) מדובר בעוצמה ממדרגה ראשונה: מלחמה. זהו דבר שאינו של מה בכך. מלחמה זה פיקוח נפש. "ניסוי" יקר מדי אשר בהתגלגלותו ובעטיו נהרגים אנשים. אפילו ראש ממשלה אינו יכול להפיח רוח חיים באפו של אזרח, או חייל, ששלם בחייו.
הממשלה ובראשה ראש הממשלה התנהגו כפיל בחנות חרסינה: החליטו לצאת למלחמה מבלי להכריז עליה. כלומר, בעצם לא ידעו מה הם מחליטים. אחרי 4-5 ימים ניתן היה לעצור את המלחמה הארורה הזאת. ובודאי את יום המלחמה האחרון, בו שלמו עשרות חיילים חייהם לשווא.
אילו היה מדובר בהחלטה (לצאת למלחמה) החלטה לא פופולארית –ניחא. הייתי אומר כך: התייצב לו מנהיג, חשף חזהו, ומכריז "כך אני רוצה. כך אני פועל". ההחלטה שקיבל ראש הממשלה הייתה הכי פופולארית. כלומר הפופולאריות – הייתה הסיבה. המניע. במלים פשוטות: 2-3 אנשים החליטו להוכיח לנו שמותנם עבה ממותנו של קודמיו...
זה היה עד כדי כך פופולארי (היציאה למלחמה), ששמונים אחוזים מהציבור תמכו ביציאה למלחמה. המנהיגים שלנו פתחו עיתונים ראו את תוצאות סקר הפופולאריות ואמרו לעצמם: "בעוד כמה ימים אגיע לתשעים אחוזי תמיכה. הבא ונמשיך. והתקשורת? תמיד לצד זה של המתרס. ורק לאחר מכן היא משנה עורה.
עוצמה של כשל הייתה כאן.
השאלות המתעוררות כיום בפני ראש הממשלה, בעקבות המלחמה ובעקבות דו"ח וינוגרד, הן: כיצד אני משיב לישראל את כוח ההרתעה שאבד לה, או כיצד אמנע מלהיכנס שוב למים רותחים? ראש ממשלה זוכה כיום לפופולאריות של 13-15 אחוזים בלבד. באחוזים כאלה של תמיכה –אי אפשר לנהל מדינה.
שום דרך לא תצלח ושום תקווה לא תתממש, כאשר מי שאחראי בורח מאחריות. אחראי ואחרי אינם נגזרים מאותו שורש. איך הוא יכול לקרוא "אחרי", כאשר התמיכה הציבורית בו – היא כפי שהיא.
שאלת השאלות: האם בעקבות הכישלון במלחמת לבנון תהליך קבלת ההחלטות השתפר? האם ההחלטה, לדוגמא, ליצור לחץ כלכלי על 2 מיליון בני אדם ברצועת עזה, עברה תהליך מסודר? התשובה לכך היא לאו מוחלט.
ההשערה שלי היא, איפוא, שאם תנאי היסוד הללו – קבלת החלטות שלא בתהליך מסודר- ימשיכו להתקיים גם בעתיד, הרי אנו צפויים שהצבא שלנו, שהפך לחיל משלוח, יישלח לבער שטח של 50 ק"מ רבועים. איך הוא יעשה זאת, כאשר לא הצליח לבער שטח הרבה יותר קטן בלבנון, היא כבר שאלה אחרת.
אנו רואים, בצורה ברורה, שועדת וינוגרד בעצם לא החליטה כלום. היא העבירה למשפט הציבור לקבלת החלטה. זה נכון לעשות כך במדינה מתוקנת. לצערי הרב אנחנו הרי לא מדינה מתוקנת. זאת מהטעם הפשוט: בישראל לא קיים משפט הציבור. מה זה משפט הציבור? משפט הציבור זה הפגנות, מחאות ועוד. כול הדברים הללו, לצערי הרב, דעכו.
מדוע?
1. האנשים אדישים. אמרים לעצמם: "בלאו הכי מאומה לא יעזור". אדישות זו, של הציבור הרחב, היא דבר מאוד מסוכן במשטר דמוקרטי.
2. נוהגים לומר: "מה זה, בעצם, כבר משנה. הרי בסך הכול כולם (קרי נבחרי הציבור) אותו דבר". במידה רבה צודק הציבור בטענתו זו.
בסופו של דבר משום שבארצנו לא מתקיים משפט הציבור, מוקמות וועדות חקירה. לאן זה מוביל? זאת כבר ראינו היטב בדו"ח ועדת וינוגרד.
-----------------------------------------------------------------
הדברים נאמרו בדיון שהתקיים מטעם מרכז לאתיקה, של משכנות שאננים, במרכז בגין, בירושלים, בשאלה : אחריותם האישית והציבורית של מנהיגים. את הדיון הנחה פרופ' גבי שפר. הפרסום הוא בלעדי לעיתון נ.צ. לדמוקרטיה.
 לדף קודם / לראש הדף
|
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים