על דת ומדינה (א) - העולם לא למד מאומה ד"ר אורי הופרט, עו"ד - 01/03/2008
נראה, שהעולם לא למד מאומה מן ההיסטוריה. לאחר הרס הריקמה התרבותית שהביאה האינקוויזיציה, והשואה שחולל המשטר הנאצי, ולאחר כל מה ששמענו ולמדנו על מחנות העבודה ועל בתי החולים הפסיכיאטריים, שבהם נכלאו וכלואים עדיין מתנגדי משטרים אפלים, אנו עדים לניצחון הטוטליטריות הדתית-האיסלמית באירן של חומייני, ולהתגברות היסודות הפונדמנטליסטיים הדתיים במצרים ובארצות אחרות. לפעמים נדמה שבני האדם רוצים שישטו בהם, שהם מפחדים לעמוד על רגליהם וחוששים מחופש המחשבה. נדמה כאילו הם מעדיפים על פניו את השמיכה החמה והבטוחה של דוגמה שלטת, שתאמר להם מה לעשות וכיצד לחשוב ובמה להאמין, שתפתור אחת ולתמיד את כל השאלות ותסלק את הספק הכרוך בחיים בעולם מלא סתירות וניגודים. כל התפישות הדתית האלה דוחות את ההומניזם. הן רואות באדם יצור חלש, נוטה מטבעו לחטא, שיש לחנכו ולהדריכו –גם באונס ובכפייה- על מנת לפתוח לפניו את הדרכים לגאולה "האמתית", שאת מפתחותיה הן מחזיקות. מה יעלה בגורל הדמוקרטיה הישראלית, אם הציוויים המוחלטים של ההלכה היהודית, החתומים בחותם הגטו, יכו שורש? האם יצליח הממסד הפוליטי לאמץ ולהשליט את הציוויים האלה כנורמה חברתית במדינה? אם אכן יצליח- תלך ותתקצר הדרך אל משיחיות השקר כתחליף לחזון, ואל ההתנשאות הריקה, כתחליף לגאווה מוצדקת על הישגים. כפשע מהוויה זו ליומרה כאילו תהליכי ההיסטוריה חלים רק על זולתנו, ומכאן "אך כפסע להערצת אי-המציאותיים כערך". ככתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין (דף כ"ג). בסופו של דבר מכירה המורשת היהודית באדם כמקור הסמכות. האדם שנוצר בצלם –קרי: כל אדם ואדם- הוא הבוחר בין טוב לרע. ופירושו של דבר שאין לאחד יתרון על חברו וכל אחד יישפט וייתן את הדין על פי מעשיו. מעצם מהותה של השקפה זאת, האדם הוא חופשי, והחברה-פלורליסטית; חברה המכירה בשוויון הערך של כל האנשים. המאבק של הממסד הדתי אינו מאבק לשם שמיים, אלא הוא פריו של יצר השלטון. מולו ניצב האדם החופשי שדגלו הוא כבוד האדם וזכותו לחיות באמונתו.
אז מיהו יהודי סוף-סוף ?
הלקח מפרשת יהודי אתיופיה מלמד, ששליטתה של הרבנות האורתודוכסית בנושאי האישות, פירושה השלטת ההלכה התלמודית על חיי היהודים בישראל; אין זה ביטוי לשלטון החוק, אלא קריאת תיגר עליו. במציאות המשפטית הקיימת בישראל נותרה לבירור השאלה מהי משמעות המונח "יהודי" בחוק שירותי הדת היהודיים. אם אכן ההגדרה זהה לזו של בתי הדן הרבניים, אין תקנה לדבר. אם ההגדרה היא, על פי הניסוח בחוק השבות, גם אז אין תקנה, ואף חמור מכך: גם יהודי שהמיר את דתו אינו נחשב יהודי בחוק זה. נראה לנו ש"רשלנותו" של המחוקק הישראלי הולידה גרסה שלישית ל"מיהו יהודי". סימוכין לכך אנו מוצאים בתביעה משפטית שהגיש שלום בן-חורין נגד שר הדתות בפרשת הרכב המועצות הדתית... בית משפט העליון פסק שאין לפסול יהודי רפורמי, או קונסרבטיבי מלתפוס את מקומו במועצה הדתית. אולם בפועל לא הוגשמה החלטה חשובה זו עד עצם היום הזה. היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית לא עשו די כדי לשבור את מעגל הניכור.
לסיכום:
אין להתעלם מהציוניזציה של החרדים למיניהם. הן האשכנזים והן בני עדות המזרח, אשר ש"ס עבורם היא גם תנועת מחאה חברתית, הצועדת – דוגמת התנועות הפונדמנטליסטיות המוסלמיות - בשם ה' להשגת יעד קונפורמיסטי אני דמוקרטי, המתגרה חזיתית בשלטון החוק, תוך ניצולו האינסטרומנטלי ותוך רמיסת ערכים הומניסטיים ופלורליזם מחשבתי. הפלורליזם המצמיח סובלנות, אשר ביטויו הפוליטי הוא משטר דמוקרטי, הולך ומאבד במהירות אחיזה בישראל. התהליך הוא ארוך. אולם עליית בנימין נתניהו לשלטון, לפני מספר שנים, האיצה אותו עד להחריד. את מקומם של הערכים ההומניסטיים תפסה תורת הקנאות הדתית, חוסר הסובלנות והבוז לדמוקרטיה, מתוך אמונה במקור הסמכות שמחוץ להכרעה דמוקרטית. כים, שישים שנה אחרי תקומתנו, חרד אני לגורלנו כעם וכמדינה. המהפכה הקלריקלית בישראל היא תהליך השואב השראה משיטת ההתנחלויות: דונם אחרי דונם. כיבוש העמדות מתבצע בשלבים ובשמות צופן מטעים, ולפתע מתעורר האזרח מול מציאות בלתי הפיכה. עתה, ערב חגיגות השישים למדינת ישראל יש בפי תפילה קטינה: מי ייתן וישראל תחזור אל שורשיה הציוניים-ההרצליאניים ומי ייתן והתהליכים המתרחשים כעת יאפשרו לה לנצח את המגמות המכרסמות באופייה ובעיקר בחוזקה, כמדינה דמוקרטית, מודרנית ופתוחה.
----------------------------------------------------------------- כתבה שנייה בסדרה. סדרת הכתבות מבוססת על הספר "הנעצור במדרון", של כותב הסדרה, ומעודכנת על-ידו.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים