תנועת אומ"ץ - נ.צ. לדמוקרטיה - מאמרים אקטואליים
ראיון החודש עם : ד"ר רוברט אלבין, מרצה לפילוסופיה, וראש המחלקה לב.א. כללי במכללה האקדמית ספיר
ראיין : ברוך מאירי - 24/10/2011

 
הסכנה: להגדיל תפוצה על-ידי פרובוקציה
 
 
  בנובמבר 2004 פרסם ד"ר אלבין, חבר ועד מנהל שבי"ל וחבר הנהלת המרכז לשקיפות ואתיקה ע"ש דוב יזרעאלי, ספר חדש בשם 'כרוניקה של דלדול התבונה - אתיקה בפרקטיקה העיתונאית'. הספר בוחן את ההיבטים האתיים של הפעילות העיתונאית, בניסיון לחשוף את הערכים המנחים את העיתונאים בעבודתם, ואת התנאים להתפתחותם.
מדובר בערכים תרבותיים שונים, המנחים את הפרקסיס (תורת ההכרה) העיתונאי ומשפיעים על תודעת הציבור, ומצד שני משקפים את ערכי החברה וכך מקבלים את הצדקתם בתור הערכים המקצועיים של העיתונאים. בין היתר, עולים בספר לדיון ערכים כמו אובייקטיביות בדיווח, וההבחנה בין פרשנות ודעה לבין עובדה וידיעה, הנחשבים למרכזיים בפרקטיקה העיתונאית.
ד"ר אלבין נענה לבקשתנו והעניק לעיתון נ.צ. לדמוקרטיה ראיון מיוחד, אותו אנו שמחים להביאו בפניכם.
                                                   *
- האם עיתונאי אכן יכול להיות אובייקטיבי בדיווחיו ?
 "כן. זאת, כמובן, בתנאים מסוימים, המקובלים עלינו. נשמעות טענות וביקורת על כך, שלא יכולה להתקיים נקודת מבט אובייקטיבית על המציאות. שכן, כל תיאור עובדתי מתבצע מתוך פרספקטיבה ערכית ומתוך אינטרסים מסוימים, כלומר, הוא מותנה על ידי ערכים ועל ידי השקפות עולם.
"לדוגמה: איך אנו מכנים מכונית תופת, שמתפוצצת במרכז הומה אדם במרכז מסחרי? טרור ואת המבצע כמחבל. אבל העיתונות הפלסטינית תכנה אותו אדם 'לוחם חרות'.
"ניטשה, הפילוסוף הגרמני בן המאה התשעה-עשרה, הצליח לשכנע רבים בהעדרה המוחלט של פרספקטיבת-על לתיאור עובדות. מכאן פילוסופים רבים, כמו גם עיתונאים ואנשי תקשורת, מבקשים לטעון, בעקבותיו, שאין זה מוצדק לדבר על אובייקטיביות בדיווח עיתונאי".
 
- ואתה, קרוב לוודאי חולק על כך...
 "אכן, אני חולק על כך. במובחן מתפיסות פוסט-מודרניסטיות אלו שהועצמו על ידי חשיבתו של ניטשה, בחיים היומיומיים אנו בהחלט מכירים בהבחנות שבין אובייקטיבי לבין מה שאינו אובייקטיבי, והן חשובות לנו. אנחנו מעצבים את מה שאנו מכנים דיווח אובייקטיבי – דיווח שחייב לעמוד בקריטריונים שונים ומכאן להיות פתוח לביקורת. תאר לך שאני אספר לך סיפור רכילות, על מקום עבודתי או על השכונה בה אני גר: כל עוד אתה מסתמך רק על הדברים שהשמעתי באוזניך, הרי שאין לך דרך לבדוק את העובדות, ומכאן שאינך יכול לדעת שהסיפור שסיפרתי תואם להן.
"אבל דיווח שאנו מכנים דיווח אובייקטיבי, אמור לעמוד בכללים מסוימים של בדיקה, נניח, הצלבת עדויות. צילום, לדוגמה, יכול, במקרים שונים, גם אם לא בכולם, להוות קריטריון לאובייקטיביות. למשל, במקרה שהמטפלת של הילדים נחשדת שהיא מכה אותם כאשר ההורים נעדרים מהבית. נניח כי מצלמת וידיאו מותקנת בבית והיא מתעדת את המתרחש בכולו בזמן היעדרותם של ההורים. במקרה כזה יהיה הגיוני ומקובל להתייחס אל מה שהצילום יחשוף כאל תיאור עובדתי אובייקטיבי".
 
- כנגד העיתונאי הישראלי נטען, שאינו מבחין בין דיווח לבין פרשנות. האם אתה מסכים להגדרה זו ?
 "לא. בהחלט איני מסכים להגדרה זו. אבל יש מקום לדבר על הבחנה בין דיווח עובדתי לפרשנות. מהי, בעצם, פרשנות? פרשנות היא ראיית מכלול עובדתי, כבעל משמעותיות מסוימת, לראות דבר מה בתור דבר מה אחר.
"לדוגמה: כאשר נכנסים לסופרמרקט ומתקרבים למקרר של מוצרי בשר, אנו מבחינים בחבילת סטייקים עליה מצויר ציור של פרה הרועה באחו. אנחנו מפרשים את הציור בהקשר של היותנו אוכלי בשר המשוטטים בשוק. אנו מדברים על סטייקים של בקר, ולא על נתחי בשר מגופתה של הפרה. אנו לא נוקטים, בהקשר כזה, דיבור במונחי אנטומיה, אלא במונחי בישול. אבל כאשר אנו מטיילים עם הילדים בשבת לקיבוץ, ומגיעים לרפת - נראה את הפרות בתור בעלי חיים, ולא בתור חבילות של סטייקים שמשמיעים קולות געייה".
 
- כלומר, שהפרשנות חושפת את מה שמשמעותי עבור המפרש ?
 "כן בהחלט. יש הטוענים שכל דיווח מערב בתוכו גם פרשנות. כלומר, שלעולם לא ניתן יהיה להבחין בין מה שהינו עובדתי, למה שהוא פרשני. לטענה זו אני מתנגד. היא נטענת באופן בלתי מבוקר. טענה זו חשופה לאותה ביקורת שהעמדה הפוסט-מודרנית הטיחה בעמדות פוזיטיביסטיות מסורתיות. כיוון שהיא נטענת ללא תלות בהקשר, היא נטענת באופן מוחלט, וזה הרי אינו מתאים לתפיסת עולם פילוסופית פוסט-מודרנית שאינה מכירה במוחלט, אלא רק ביחסי, ובתלוי בהקשר. לדעתי, הניסיון להבחין בין העובדתי לפרשני טוב לו להיערך בתוך הקשר. ניתן להבחין בהקשרים שבהם ניתן להפריד את העובדתי לבין הפרשני, הגם שישנם הקשרים אחרים בהם לא ניתן לעשות זאת"...
 
- תוכל להמחיש זאת על-ידי מתן דוגמאות ?
 "בבקשה: בעיתונות היומית מופיעות מדי פעם כתבות פסאודו-מדעיות. 'אסטרואידים העומדים לפגוע בכדור הארץ' הוא נושא מסוקר למדי בז'אנר זה לאחרונה. בכתבות מסוג זה קל יחסית להפריד בין עובדות לבין פרשנות. העובדות: המרחק בין האסטרואידים לכדור הארץ. על עובדות אלו ניתן 'להלביש' תלי תלים של פרשנויות ואף קיימת אפשרות להכתירן בשתי כותרות שונות:
• 'התנגשות יום הדין: בשנת 2026 אסטרואיד צפוי לחלוף בקרבה מסוכנת לכדור הארץ'.
• 'מסלולו של אסטרואיד יצטלב במסלולה של הארץ בשנת 2026'.
בשני המקרים הכותרת פרשנית. הראשונה עיתונאית, השנייה מדעית. ההבדל בין שתי הכותרות הוא עניין של פרספקטיבה. אני מניח שהעורך יבחר בכותרת הראשונה, בהיותה מושכת יותר.
"בשתי הדוגמאות שבהן השתמשתי בהרצאה זו, הראשונה, מן התחום הביטחוני, והשנייה מהתחום המדעי, ניסינו לבדוק אם ניתן להבחין בין עובדות לפרשנות. נדמה לי שקל יותר להבחין בין רובד עובדתי לפרשני בהקשר של האסטרואיד המתקרב לארץ, ולא בהקשר של הניסיון להבחין בין 'מחבל' ל'לוחם חרות'.
"ולכן עמדתי בסוגיית הבחנה בין עובדות לפרשנות היא, שבהחלט יש לבחון כל מקרה לגופו, ולא להסתמך על תיאוריות המחייבות, באופן אבסולוטי, טענות כלליות בתחומים הללו".
 
- הרי בסופו של דבר קיימת אתיקה עיתונאית. האם היא מיושמת. ואם לא, מדוע ?
 "עלינו להבחין בין אתיקה למוסר. אתיקה עיתונאית, כמו אתיקות מקצועיות רבות אחרות, כוללת חובות המוטלות על עיתונאים. אם אתה עיתונאי חובות אלו מוטלות עליך בגין עובדה זו. כלומר: חובות מקצועיות המוטלות על עיתונאי מוטלות עליו באופן מותנה.
"לעומת זאת חובות מוסריות מוטלות על בני אדם באופן בלתי מותנה. הן לא מותנות במינו, דתו, השתייכותו הלאומית, מעמדו בחברה, תוכניותיו, תקוותיו ומקצועו. החובות המקצועיות של עיתונאי יכולות להיות בהחלט מוגדרות באופן שונה על-ידי כלי תקשורת שונים ובמקומות שונים".
 
- כלומר אין אחידות ?
 "אכן אין אחידות. אם מדברים על אתיקה מקצועית של עיתונאים, המוצאת ביטויה כמו בקוד האתי של מועצת העיתונות, הרי שאנו יכולים לדבר על כך, שאתיקה מסוימת מקוימת הלכה למעשה.
"עם זאת יכולות להיות אתיקות שאינן עולות בקנה אחד עם מה שהמוסר מחייב. למשל: לבדות עובדות וסיפורים מעניינים ולהציגם בציבור כדיווחי אמת. במובן זה אנו יודעים כי כלי תקשורת רבים חווים קושי מקצועי לעמוד במה שהמוסר מטיל עליהם. עיתונאים וכלי תקשורת מצויים בתחרות בשוק קפיטליסטי. ועל כן הם מבקשים, לא פעם, להגדיל את תפוצתם על-ידי פרובוקציות ולאו דווקא על ידי דיוק עובדתי.
"ביקורת מתמדת נמתחת מחוגים אינטלקטואלים ומקצועיים על כך שכלי תקשורת שונים הולכים ומתרחקים מתפיסה מקצועית שקולה, כמו זו המתחייבת מן הקוד של מועצת העיתונות".
 
- אנו, העיתונאים, נוהגים להתהדר במועצת העיתונות, האמורה להיות מעין "מפקח על" על כלי התקשורת בישראל. אך יש הטוענים כי המועצה היא בעצם בלא שיניים. אתה שותף להערכה זו ?
 "מועצת העיתונות לא הביאה לכלל שיקול מלא את הסכנה עליה התרעתי בספרי, 'כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית'. הסכנה: התייחסות לא רק אל מה שהעיתונאים מדווחים, אלא גם לצורות שבהן תכנים אלה מתפרסמים, ולהשפעתן של אלו על התודעה של הצרכנים – הקוראים והצופים. לצערי איני מזהה בפעילותה של מועצת העיתונות את ההכרה הנדרשת לכך שעיתונאים הם מעצבי תודעה, או בניסוח אחר: סוכני סוציאליזציה. איני רואה שהם מכירים באחריותם המוסרית לעיצוב תרבותי. אני חושש שההבחנות עליהן עמדתי –כמו זאת שבין סולידי לפרובוקטיבי, בין חשוב למעניין- כמו גם אחרות, צריכות להילקח בחשבון גם על-ידי פעולותיה של מועצת העיתונות".
 
 
-----------------------------------------------------------------
ד"ר רוברט אלבין, מרצה לפילוסופיה, עומד בראש המחלקה לב.א. כללי במכללה האקדמית ספיר.
 

לדף קודם  /  לראש הדף
 
נ.צ. לדמוקרטיה
מאמרים אקטואליים
מושגים בדמוקרטיה
ארכיון מאמרים
שלח לחבר הדפס מפת אתר
English שאלות קישורים
office@ometz.org.il פקס 03-5600469 טלפון 03-5605588 דרך בגין 44, תל-אביב, מיקוד 6618360
אפשר להפיץ דף זה באמצעות דואר אלקטרוני, לשמור במחשב האישי, להוריד משרת אינטרנט ולהציגו בפני קהל. כל זאת מבלי לשנות או לפגוע במבנה הדף. על דף זה חלים חוקי זכויות יוצרים. אין לערוך אותו ו/או לעשות בו כל שימוש שלא למטרות שלשמן נועד.
עורכת האתר: מיכל אדר, דוברת תנועת אומ"ץ.
© כל הזכויות שמורות לתנועת אומ"ץ.