דבר היו"ר : אי ביצוע פסק הדין ב"פרשת בילעין" – איום על הדמוקרטיה עו"ד שמואל שנהר - 24/10/2011
בסוף חודש אפריל 2008 פרסם העיתונאי עקיבא אלדר ידיעה, לפיה מערכת הביטחון אינה מבצעת את פסק הדין של בג"ץ, שקבע, בספטמבר 2007, כי יש להזיז את תוואי גדר הביטחון באזור הכפר בילעין. לא רק זאת: פירוק הגדר ותכנון תוואי חדש אינם מופיעים כלל בתוכנית העבודה של משרד הביטחון לשנת 2008. מציאות זו, בה ממשלת ישראל אינה מבצעת מיד את החלטות בית המשפט, היא איום אמיתי על הדמוקרטיה. לא מדובר כאן בויכוח על השטחים, זו גם אינה מחלוקת על תוואי הגדר. דברים לגיטימיים בהחלט. אלא שכאן מדובר על עצם קיומה של הדמוקרטיה בישראל. אם הממשלה אינה מקיימת את פסיקות בית המשפט, מדוע מצווה האזרח הקטן לעשות זאת. פסק הדין בפרשת בילעין חזר ואישר, שבית המשפט העליון הוא אכן המעוז האחרון העומד בפני עוול חמור, הנגרם על ידי שרירות לבה של מערכת הביטחון ובפני שיקולים זרים, שאינם שיקולי ביטחון ושנובעים מרצון פוליטי להרחיב גבולות ומאינטרסים כלכליים של חברות בנייה. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון הוציא, כבר בשנת 2004, צווי תפיסה של כ - 2000 דונם השייכים לכפר בילעין. אלפי הדונמים נמצאים ממזרח לקו הירוק, וצורפו למודיעין עילית לצורך בניית שכונות של בתים רבי קומות, ולצורך בניית גדר ביטחון. בית המשפט הצדיק את הצורך בבניית גדר ביטחון, שבה הוא רואה אמצעי הכרחי להגנה על המדינה ותושביה, מפני הטרור, אך בה בעת הוא סבור שעל בית המשפט לשקול ערך נוסף: הערך - זכויותיהם של תושבי בילעין. בעת ששקל את האיזון, שבין הערכים המנוגדים הללו הגיע בית המשפט למסקנה, באמצעות הכלי המשפטי של "המידתיות", כי יש לצמצם את הפגיעה בתושבי בילעין, ולהזיז את הגדר לתוואי אחר, מערבה יותר, כדי להעניק ביטחון לשכונה שכבר נבנתה, וכדי שלא ישתרע על שטח שייתן כביכול ביטחון לשכונה שכלל לא נבנתה, ואף לא ניתן אישור לבנייתה. וכל זאת, כאשר בינתיים נפגעים תושבי בילעין בתפיסת קרקעות, מעקירת עצים ובכליאת קרקעות בצד "הישראלי". בית המשפט עוד הרחיק לכת, שלא כדרכו, ושלל את השיקולים הביטחוניים שהביאו לקביעת התוואי של הגדר. נשיאת בית משפט העליון, דורית ביניש, ציינה בפסק הדין: "התוואי הקיים של הגדר מעורר תהיות גם מבחינת היתרון הביטחוני שהוא מעניק... התוואי עובר ברובו בשטח נחות מבחינה טופוגרפית הן ביחס למודיעין עילית , הן ביחס לבילעין... הוא מסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי [הדגשה שלי –ש.ש]... אין להסביר תוואי זה אלא ברצון לכלול את החלק המזרחי של "מתתיהו מזרח" ממערב לגדר, שאלמלא כן ספק אם קיים טעם ביטחוני-צבאי לקבוע את תווי הגדר במקום שבו הוא עובר עתה". אלה מילים קשות באשר לתבונת שיקוליו של המפקד הצבאי, שמוכן לסכן את חייליו, כדי להרחיב התנחלות, וכדי להגן על אינטרסים של חברות הבנייה של בועז יונה ושעייה בוימלגרין הבונות בשטח. אבל חמור מכל הדברים שציינתי הוא השארת פסק הדין כאות מתה. יום שחור יהיה לדמוקרטיה בישראל אם צריך יהיה להעמיד לרשות נשיא בית המשפט חטיבת צנחנים, שתהיה אחראית לביצוע פסקי הדין של בית המשפט. בית המשפט התגלה שוב כמכשיר היעיל ביותר לעשיית צדק. ההפגנות הנמשכות כבר שנים באזור לא הועילו, המחאות הבינלאומיות לא הועילו, פסק הדין של בית הדין הבין-לאומי בהאג, שחיווה דעתו נגד תוואי הגדר לא הועיל. מה שעשוי להועיל יותר מכל הוא בית המשפט העליון. על כן, כל מי שערכי הדמוקרטיה חשובים בעיניו חייב לשמור על בית המשפט ולפעול לכך, שפסק דין בילעין יבוצע ככתבו וכלשונו.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים