מחאת האוהלים מניפה שני דגלים ושתי סיסמאות. האחת – "העם רוצה צדק חברתי" והשניה – "מדינת רווחה". הסיסמה הראשונה היא כללית ומטושטשת למדי. מי לא רוצה צדק חברתי? היא שקולה, כדברי האמריקאים, לאימהות ולעוגת תפוחים. כולם בעד ועל כן אין לה כל משמעות. הסיסמה השניה – מדינת רווחה – היא מוגדרת וברורה וגם יש לה היסטוריה. זוהי לא רק סיסמא. זוהי תוכנית. זה מצע של השמאל הסוציאל דמוקרטי באירופה המערבית. זו הייתה סיסמתה של מפלגת הלייבור בבריטניה. מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ואיתה היא ניצחה בבחירות 1945 את וינסטון צ'רצ'יל, המנהיג הגדול של אנגליה במלחמה שזה עתה הסתיימה. העם הבריטי, ששרד את המלחמה רצה אז ממשלה שמתכוונת להקים מדינת רווחהו ולכן בחר בלייבור ובמנהיגו האפור, קלמנט אטלי. ואומנם הלייבור החל לבצע, בכל כוחו, מיד לאחר שניצח בבחירות, את מצעו ובעקבות הלייבור הפך המצע לתוכנית של כל המפלגות הסוציאל דמוקרטיות באירופה. מדינת רווחה מתאפיינת בשניים: האחד – יצירת "רשת ביטחון" לקבוצות החלשות בחברה [זקנים, נכים, מובטלים וכד'] ושניים – היא מהווה כלי ליצירת "שוויון הזדמנויות" בחברה. בתחום הראשון יוצרת המדינה מנגנונים להבטחת קיומם וכבודם של קבוצות חלשות בחברה. לשם כך היא צריכה לשמור ולהגדיל את קצבאות הביטוח הלאומי של זקנים, שאינם יכולים לעבוד, של נכים ומובטלים לזמן קצוב וכך הלאה, אך תפקידה העיקרי של מדינת הרווחה הוא ליצור "שוויון הזדמנויות". אין היא יכולה להבטיח שוויון. אנשים בכל חברה אינם שווים. יש הנולדים להורים עשירים, להורים משכילים וכד' ויש כאלה הנולדים למשפחות עניות וחסרות השכלה, אך המדינה חייבת לתת לכל אזרח את ההזדמנות להתחיל את חייו מנקודת זינוק טובה. על כן חובתה של המדינה להעניק לכל נער חינוך חינם וחינוך שוויוני בכל הרמות ובכל מקום. מדינת ישראל מצווה לדאוג לכך שהחינוך בדימונה ובחצור הגלילית יהיה זהה לחינוך הניתן בבתי הספר בצפון תל אביב. ולא רק זאת היא צריכה להבטיח השכלה גבהה חינם לכל דורש [למעט תשלום סמלי של כמה אלפי שקלים, כדי להבטיח שמי שנרשם ללימודים אומנם ישקיע בהם. הוא הדין בנושא הבריאות. מדינת רווחה מצווה להעניק בריאות שוויונית לכל אדם בכל מקום בארץ. בכך תיתן לכל אדם את ההזדמנות לעסוק בעיקר – בלימודים ובהתקדמות מקצועית ולא בדאגה למימון הטיפול בבריאות בני משפחתו. וכך גם בנושאי רווחה אחרים. מדינת רווחה אינה עומדת בסתירה לשוק חופשי. יש הסבורים כי קיימת סתירה בין השנים וסבורים שהפרטת הכלכלה מובילה, באופן אוטומטי, להפרטת שירותי החינוך, הבריאות והרווחה. אך זוהי טעות. שבדיה היא מדינת רווחה מתקדמת ורחבה, אך במקביל היא מדינה של שוק חופשי וכלכלה קפיטליסטית וכך המצב גם בבריטניה, בצרפת, בהולנד ובגרמניה. שוק חופשי, עם רגולציה חזקה, שתמנע ניצול עובדים ויצירת מונופולים, מגבירה את רווחת המדינה, מגדילה את משאביה של המדינה ומאפשרת לה לקיים ולפתח את מדינת הרווחה. מדינת ישראל זקוקה למדינת רווחה לא רק משום שזהו מהלך צודק אלא גם משום שמדינה הנלחמת על חייה ודורשת מאזרחיה לעמוד על משמרתה חייבת לחזק את הסולידריות החברתית שלה. לא ניתן, לטווח ארוך, לדרוש מאזרחיה לשרת בצבא ובמילואים ולסכן את חייהם, אם המדינה אינה מסוגלת להבטיח להם קיום בכבוד ושוויון הזדמנויות. במציאות הפוליטית שלנו התביעה ל"מדינת רווחה" היא תביעה המנוגדת, אופן ברור, למדיניותו של ראש הממשלה. נתניהו מתנגד למדינת רווחה. הוא סבור שיש לצמצם, באופן ניכר, את הוצאות הממשלה על חינוך, בריאות ורווחה וכי יש להטיל את ההוצאות, בתחומים אלה, על האזרחים. בריאות וחינוך, בעיניו, הם כמו כל מוצר אחר ולכן מי שרוצה לקבל חינוך טוב ושרותי בריאות מתקדמים פשוט צריך לשלם עבורם, כפי שהוא משלם על מכונית או טלביזיה. ועל כן, מי שחושב שמדינת רווחה חשובה לו יצטרך, בבחירות הקרובות להצביע בעד המפלגות התומכות בכך ולא בעד מי שמתנגד לכך.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים