|
מצפון מנחם מ' פאלק - 01/08/2007
אֲנִי נוֹגֵעַ בַּמַּצְפּוּן מְלַטֵּף אוֹתוֹ בִּתְנוּעוֹת מַעְגָּלִיּוֹת מֵרִים אוֹתוֹ בַּיָּד, מֵרִיחַ, מֵרִיחַ שֵׁנִית עֲדַיִן אוֹתוֹ הָרֵיחַ, חֲמַצְמַץ, בּוֹדֵק אֶת פְּנֵי הַשֶּׁטַח, הֵם גְּמִישִׁים נָעִים מְעַט לְפִי תְּנוּעוֹת הַיָּד הָעֲדִינוֹת.
אֲנִי נִזְכַּר בְּסִפּוּר שֶׁל מָאן דְּהוּא. גַּם הוּא אָהַב לְלַטֵּף לָחוּשׁ הַמַּעֲטֶפֶת הֲנָעָה לְפִי תְּלוּנוֹת הַיָּד הַבִּלְתִּי נִשְׁלָטוֹת.
אֶצְלוֹ הוּא הַמַּכְתִּיב אֶת הַגְּמִישׁוּת אֶת הָרִחוּף בֵּין מַעֲשֶׂה כָּזֶה אֶל הָאַחֵר וְכַאֲשֶׁר תְּנוּעַת הַחֵפֶץ הַנִּקְרָא מַצְפּוּן חַדָּה מִדַּי אֶפְשָׁר לְהָנִיחַ אוֹתוֹ תַּחַת שִׁכְבָה שֶׁל קֶרַח לִשְׁכֹּחַ לְיָמִים אֲחָדִים אֶת מְקוֹמוֹ.
וְשׁוּב, עוֹד מָאן דְּהוּא גַּם אֶצְלוֹ תְּנוּעוֹת הַיָּד בּוֹדְקוֹת אֶת הַגְּמִישׁוּת נָעוֹת בָּאֶלִיפְּסָה כְּמוֹ כִּוּוּן הַשָּׁעוֹן, מִן הַשְּׂמֹאל אֶל הַיָּמִין מִלְּמַעְלָה עַד תַּחְתִּית נִזְהַר שֶׁלֹּא לִשְׁקֹעַ לְתוֹכוֹ לֹא לְהִתְלַכְלֵךְ בַּנּוֹזְלִיּוּת הָאֲדֻמָּה לֹא לְהִדָּבֵק בְּרֵיחַ מְתַקְתַּק כְּמוֹ לָצֵאת קָדִימָה בְּתוֹךְ תָּא שֶׁל זְכוּכִית מְבֻדֶּדֶת, שְׁקוּפָה הַשּׁוֹמֶרֶת אֶת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁל תְּנוּעָה שֶׁאֵינָהּ מֻפְרַעַת מִשּׁוּם דָּבָר וְהַדֶּרֶךְ אֶל עֵבֶר הַמַּטָּרָה הִיא הַקַּו הַקָּצָר בְּיוֹתֵר לְמִמּוּשׁ הָאַשְׁלָיָה.
אֵיזֶה דָּבָר מוּזָר הוּא הַמַּצְפּוּן גָּמִישׁ, צָבוּעַ, רֵיחָנִי, מִדּוֹת בְּרוּרוֹת נִתָּן לְאִכְסוּן בִּמְגֵרָה לִזְמַן יָדוּעַ הַמְצָאָה שֶׁל חַלָּשִׁים לַהֲגָנָה מֵחֲזָקִים, אַךְ עִם הַזְּמַן נִשְׁמָע לַבְּעָלִים נִכְנָע בְּעִקָּר לַחֲזָקִים מַסְכִּים לְהִכָּנֵס לִמְכוֹנַת כְּבִיסָה אַחַר כָּךְ לְיִבּוּשׁ סְחִיטָה תְּלִיָּה עַל הַחֶבֶל תַּחַת שָׁמַיִם בְּהִירִים וְלֹא תַּחַת הָעֲנָנִים רַק יֵשׁ לִשְׁמֹר אִתּוֹ תַּדִּיר עַל קֶשֶׁר עַיִן.
וַאֲנִי מַמְשִׁיךְ לָלוּשׁ אוֹתוֹ בְּקַוִּים יְשָׁרִים, כִּוּוּן אֶחָד, נֶהֱנֶה מֵהַמִּרְקָם הַקְּטִיפָתִי בּוֹדֵק אִם יִכָּנֵס מִתַּחַת לַחֻלְצָה קָרוֹב לַלֵּב וְיִשָּׁאֵר אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וּלְלַטְּפוֹ כָּל אֵימַת שֶׁרַק אֶחְפֹּץ בְּכָךְ.
מתוך: "רוכסנים של סתו", מאת מנחם מ' פאלק.
לדף קודם / לראש הדף
|
|