היום, עובדי רשות מקומית יקרים, נלמד פרק נוסף על קוד האתי של עובדי השירות הציבורי בכלל, ושל עובדי הרשות המקומית בפרט.
כידוע לכם, עובדים יקרים, הדיברה הראשונה צריכה להיות אצל כל עובד היא: "לא תחמוס". דהיינו: אסור לעובד להתפתות לדבר עבירה, רק בגלל שלשכנו יש מרצדס חדשה. אתם, כעובדים נאמנים בשירות הציבורי, צריכים להסתפק במה שיש...
"סליחה אדוני המרצה... באמת סליחה שאני מפריע לך באמצע ההרצאה... אתה מדבר על המרצדס של השכן. ואתה מדבר איתנו על מה שאסור לנו לעשות ואתה מדבר על כך, שאסור לחמוס. באמת מלים יפות...
- כן אדון-עובד, מה אתה בעצם רוצה לשאול?
אני רוצה לשאול אותך אדוני המרצה המכובד: מה שעושה לנו הממשלה, מה שהאוצר עושה לי ולמשפחתי זה לא חמיסה? זו לא גניבה?
- אדון-עובד, אני מבקש ממך שלא תכניס כאן, למקום הנכבד והחשוב הזה, פוליטיקה. אומנם אנחנו חיים בארץ דמוקרטית, אבל אין זה אומר שלעובד ברשות מקומית, מותר לו הכול. גם להפריע באמצע ההרצאה...
אדון-מרצה כל מה שרצית להגיד הוא, שאני לא מקבל משכורת כבר יותר משנה. אף אחד, כולל חברים קרובים, כבר לא רוצים להלוות לי. תבוא הביתה לראות: אין שום דבר במקרר. הילדים שלי לא רוצים ללכת לבית הספר, כי אני לא יכול לקנות להם מחברות וספרים. לעטוף להם "סנדויץ'" בתוך התיק. ואתה מדבר איתי על קוד אתי...
- זהו. מספיק. אדון-עובד יותר אני לא רוצה לשמוע אותך. כאן זה לא משרד רווחה. כאן מדברים על דברים רציניים.
***
דו-שיח זה, בין מרצה חשוב לעובד רשות מקומית, שבא לשמוע את דברים חשובים על קוד האתי של עובדי הרשויות, התרחש במוחו הפרוע של כותב שורות אלה.
האומנם?
אין לך דבר אכזרי מזה, שלא לגמול עובד עבור עבודתו; אין לך דבר מנוול מזה, מאשר לעכב משכורתו של עובד, במשך חודשים –ולעתים גם שנים- בשל ויכוח בין הרשות המקומית, משרד הפנים ופקידי האוצר.
אותי, למען האמת, כלל לא מעניין מי הצודק בויכוח הזה; אותי לא מעניין אם ראש רשות מסוימת פשע וגנב את כל הקופה; אותי לא מעניין שהרשות המקומית פשטה רגל, בשל ניהול כושל, ויש צורך דחוף במינויה של ועדה קרואה, ובינתיים יכולים העובדים המסכנים לחפש אחר פת לחם.
כל מה שמעניין אותי, כעובד הבא מדי בוקר למקום עבודתו ברשות המקומית –כמנקה רחובות, או כפקיד- שבתחילת כל חודש יזוכה חשבוני בבנק בתשלום כספי (אשר כידוע לכם צנום בפני עצמו), עבור עבודה שהשקעתי במשך חודש שלם.
לפני שנים הצעתי, בכתובים, לספח את עובדי הרשויות המקומיות למאגר עובדי המדינה. רוב הרשויות המקומיות בארץ עדיין נזקקות לעזרת המדינה. הן שואפות כספים ממשרדי הממשלה לחינוך, לרווחה וכו'. האוצר ינקה חלק מהכספים הללו למשכורות העובדים. בכך נבטל את תלות העובד ביכולותיו של ראש הרשות לנהל את קופת הישוב.
יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ אופיר פינס-פז מדבר, בשיחה עם כותב שורות אלו, על המהפכה הצפויה לנו ברשויות המקומיות. לפני כן, כך אני סבור, על ועדת הפנים של הכנסת, אשר בראשה הוא עומד, לדאוג לכך שעובדי הרשויות המקומיות יקבלו את שכרם בזמן.
זהו דבר ראשון בסולם הערכים. עוד בטרם נבוא לעובדים-המסכנים ונדבר איתם על קוד אתי. עם כל הכבוד.
מעגל קוראי העיתון האינטרנטי, נ.צ. לדמוקרטיה, הולך ומתרחב. זאת, בין היתר, הודות ליוזמתם של קוראים רבים המעבירים את כתובת העיתון לחבריהם ובני משפחתם הקרובים. אשמח אם תמשיכו בכך, ואולי ביתר שאת, גם בעתיד.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים