בזכות צרפת - תת ייצוג ועודף ייצוג של יהודים עו"ד מירה בית-און (אמסלם) - 01/12/2007
את מנת היתר של הכעס לצריכה עצמית, על אפליה בישראל שנת 2007, שאמנם קשה לשים עליה את האצבע, אבל קל מאוד להוכיח אותה במספרים, סיפק לאחרונה מאמר שהתפרסם בעיתון "מעריב", ביום 2.11.07 של ארי וייס "שקר לבן". לא שהעובדות אינן ידועות, אבל תרכיז כזה של נתונים מסוגל בהחלט להפיק הרבה מחשבות קשות. גם התירוצים, שניתנו שם קשים מאוד לעיכול. כמה נתונים על חיי היהודים הספרדים–המזרחיים בצרפת, יסברו את האוזן, ומחדדים כמה תובנות בנושא השוויון והגשמת ערכי הדמוקרטיה בחברה הישראלית.
לישראלים, בדרך כלל, יש יחס מאוד אמביוולנטי לצרפת, לצרפתים. דומני כי כף הזכות גוברת על כף החובה בכל הנוגע לאופן קליטת יהודי המזרח, וצפון אפריקה בפרט, ואופן הגשמת ערכי השוויון בה. בראש ובראשונה היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה הלימודים הם חינם, ממש חינם, מן הגן ועד לדוקטורט, כל הדרך, חינם לצרפתים ולזרים כאחד. שנית, בזכות מדיניות זו ישנם היום הרבה מאוד יהודים מזרחיים משכילים ומצליחים, מהם רבים שעלו לאחרונה לישראל, והם מהווים אחת מן הראיות החותכות, שלהיות מזרחי זו לא גנטיקה של כשלון.
בשעה שבצרפת, כבר לפני שנים אחדות מונה השופט מר פייר דרעי – יהודי יליד אלג'יריה, לנשיא בית המשפט העליון של צרפת. כן דרעי. בישראל גם בעוד 10 שנים הנס הזה לא יקרה. ובין טובי הרופאים, המרצים, המדענים בצרפת, נמצא שמות רבים דומים, אזולאי, שרביט, שטרית, אוחנה והרוש.
אמנם בצרפת שלאחר המלחמה יש עדיין אנטישמיות, שנאת זרים, ושנאת ישראל, וצלבי קרס על קברים, אבל יש להודות, שבמסדרונות ההצלחה של החיים הציבוריים והמקצועיים שם, היהודים מגיעים להישגים רבים מאוד. אין אפליה של יהודים, ובטח לא של מזרחיים. דמוקרטיה, כפי שאנו נוכחים לדעת, היא לא רק הזכות ביום הבחירות ללכת ולהצביע בקלפי, אלא הזכות לקבל הזדמנות שווה. בצרפת ההזדמנות לחינוך שווה לכל –מוגשמת הלכה למעשה.
בעיני צרפת והצרפתים דרעי, אשור, אזולאי אטלי ולמאלה (שם סבו של נשיא צרפת סרקוזי) הם היו בראש ובראשונה יהודים. ככאלה ליוו אותם ציפיות גבוהות, הם היו מושא הערצה וקנאה. הם היו חייבים להצליח. לעומת זאת, את המזרחי בישראל, לצערנו, ליווה יחס של בוז והתנשאות, רף ציפיות נמוך, אוירה בולשביקית וחירות עצורה.
בצרפת, מכהן, ממש היום, ראש המפלגה השמרנית – מהגר, נשיא הרפובליקה שהוא ממוצא יהודי. בעבר כבר עמדו בראשה מספר פעמים ראשי מדינה יהודים, שנבחרו על ידי רוב מוחץ של צרפתים לא יהודים. שם בצרפת על אף האנטישמיות יש ייצוג עודף של יהודים ביחס למספרם באוכלוסיה, בכל מוקדי הכוח וההון, ואילו בישראל, של עם אחד – יהודי, יש תת ייצוג לבני עדות המזרח ביחס למספרם באוכלוסיה. צרפת, עד להתעוררות האיסלמית האנטי ישראלית, סיפקה לפייר דרעי, ולרבים אחרים שהגיעו אליה מצפון אפריקה ומיוון, (אפרופו סבו של סרקוזי), מסגרות חינוך מתאימות, חינם כמובן. לימוד אקדמי חינם. בצרפת שוחרת השוויון אם חס וחלילה יעז שר חינוך כלשהו להעלות בדעתו לדרוש דמי רישום העולים על 500 ₪ תושבת המדינה ורחובותיה יעלו באש. כך מגנים על החינוך בצרפת.
ואילו אצלנו, בשישים שנות קיומה של המדינה מתקשים, לצערנו הרב, אשכנזים ותיקים מכל המפלגות לקדם מועמדות של בן עדות המזרח, לתפקיד של ראש מדינה ו/או סגנו. היה קשה להם לעשות זאת בשנת 2005 ולמעשה גם היום קשה להם. מתעוררת, איפוא, השאלה שבפנינו היום מי יותר גזעני, ומי נגוע יותר בדעה קדומה, ובאיזה מבחן בוחנים את הגזענות, בתוצאה או באיכות המחשבה. כאמור, לא רק במישור הפוליטי זועקת אצלנו האפליה אלא גם במוסדות החינוך והמשפט: מר אשור, יהודי ממרוקו היה דיקן הסורבון, רנה דקארט, עשה זאת כבר לפני שלושים שנה. אצלנו אפילו היום עדיין אין. הנתונים מלמדים כי האפליה במוסדות להשכלה גבוהה, מספקת נתונים דומים לאלו של מערכת המשפט, ומונעת שינוי אמיתי בעתיד הנראה לעין. מוסדות ההשכלה הגבוהה, צריך לזכור, הן הספקיות העיקריות של דור העתיד.
במדינת ישראל, לא רק שלא היו לדרעי הישראלי, אופציות שוות, אלא אף דחקו אותו ואת האחרים אל החיק הקר של החרדים ומפלגותיהם, מצד אחד. מצד שני, בעת ובעונה אחת, נסגרו השערים של מעלה לחברי "המועדון" בלבד. סלקציה בכניסה לאוניברסיטאות, מבחנים מיותרים, בלי שהייתה כל אופציה אחרת לצעירים שרצו ללמוד למודים גבוהים. מזה שנים רבות, מתריעים ארגונים חברתיים על ההטיה ואפליה שבמבחנים הפסיכומטריים, המהווים סינון מוקדם. אבל אין שומע. הדגם הצרפתי מוכיח שוב שאפשר אחרת. הסלקציה בבחינות הכניסה ובמחיר הלמודים ממשיכה להתקיים, והיא תוביל לדור רביעי של אפליה קיפוח ופער, או לש"ס ולמערכת החינוך שלה, שזה אותו דבר.
בשל כל אלו הסתתרו רבים מבני עדות המזרח מאחורי שמות מעוברתים. ביטוי נוסף לקשיי הנשימה המתמשכים של המזרחי בחברה הישראלית. כך עד לאחרונה ממש, במיוחד השמות המרוקניים, צליליהם ודומיהם, שהם השמות ה"צורמים" ביותר ב"תודעה הישראלית". בדיוק כמו שהשם "אדמונד לוי" "צרם" לכמה מחברי בית המשפט העליון, (אם נסתמך על ספרה של הסופרת והעיתונאית נעמי לויצקי "העליונים" עמוד 365), והתברר כמינוי רלוונטי מאוד לבית המשפט העליון, המבקש לקבוע נורמות ואורחות חיים של חברה שלמה בכל תחומי חייה. לכן, ובהמשך לאמור שם, חובה על כל וועדה בישראל, שטובת הדמוקרטיה האמתית מול עיניה, העוסקת בבחירת ומיון מועמדים למשרות בכירות בשירות הציבורי, לשקף את המבנה החברתי של ישראל, ולהיות מודעת לחובתה לעשות זאת. בין אם זו ועדה לבחירת אנשי אגף התקציבים, שמכריעים גורלות של מוסדות ואנשים, ו/או צוערים למשרד החוץ ו/או הוועדות לבחירת שופטים וכיו"ב.
אבל כמובן, את ההסבר לכישלון התערותם של יהודי המזרח, כבר שמענו לא פעם, נועצים באיכות "האנשים"- חס וחלילה לא באיכות ובנפש הקולטים. הנימוק הלא משכנע והלא נכון עובדתית, כי ה"מזרחיים" הטובים המוצלחים הגיעו לצרפת, ולכן הם הצליחו, הוא תרוץ דחוק לכישלון של הקליטה. הסבר, שאפילו היה בו גרעין של אמת, אינו מצדיק ואינו מסביר את הפערים בדור השני והשלישי. משפחות רבות מאוד הגיעו מאותו מקום במרוקו לכתובות אחרות – בין פריס לירושלים, למונטריאול, חלקם עלו וחזרו ונסעו לשם. כך סיפקו "קבוצת בקורת" אמיתית, כזו שכל מחקר מדעי היה מתקנא בה. קבוצת בקורת שמצביעה על הכישלון של קליטת המזרחים בישראל ועל סיבותיו. הוכחה חותכת מעבר לכל ספק סביר. אבל גם היום, כך מסתבר, קשה לאחדים לקרוא את הנתונים ולהסיק את המסקנות המתבקשות.
אמנם, הרומן של היהודים עם צרפת מדשדש, והרבה תלוי בסרקוזי, וישראל, מצד שני, הגיעה לגיל הבשלות התבונה והרגישות. השינוי ניכר כבר בשמות המזרחיים, חסרי בושה, עבר את מחיצת מסדרונות הפוליטיקה, וגולש למסדרונות ההון, האקדמיה והאמנות. אמנם, עדיין לא באחוזים מספקים, ועדיין –לדוגמה- לא הגיע לבית המשפט המחוזי בישראל. אבל הוא מבשר טובות. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - * הכותבת עיתונאית בכירה לשעבר בקול ישראל
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים