דבר היו"ר: ועדת וינוגרד מעלה בתפקידה עו"ד שמואל שנהר - 01/02/2008
ועדת וינוגרד מעידה על ייחודה וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. אין דמוקרטיה בעולם המקימה ועדות חקירה או בדיקה, שמטרתן לדון בכשלים של ממשלתה ושל העומד בראשה. לכאורה בודקת הועדה אירועים (מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, מלחמת לבנון השנייה ולהבדיל האחים פריניאן), אך למעשה ברור מרגע המינוי, שהועדה עומדת לדון בתפקוד המנהיגים בסיטואציות מיוחדות וקשות, לשפוט אותם ולקבוע את עתידם הפוליטי. לא כך פעלה ועדת וינוגרד. היא החליטה לא להסיק מסקנות ולא להמליץ המלצות אישיות אלא לטפל במערכות והכשלים שלהן ולהשאיר לציבור, בדרך של הצבעה בחירות או מחאה או פעילות פוליטית של נציגיו בכנסת, להסיק מסקנות אישיות באשר למנהיגות הכושלת. זוהי למעשה התחמקות מן התפקיד של הועדה, שכן אין כשלון יתום. ומתגנב החשש ללב, שגישה זו הייתה ידועה לראש הממשלה, כאשר מינה את חברי הועדה הבדיקה הממשלתית והתנגד לועדת חקירה ממלכתית, שחבריה מתמנים על-ידי נשיא בית המשפט העליון. רות גביזון ידועה בעמדתה, מזה שנים, שאין תפקידו של בית המשפט לדון בנושאים פוליטיים וציבוריים אלא רק בנושאים של זכויות האדם, וכי השאלות הציבוריות צריכות לעמוד למבחן הציבור. היא אמרה בעבר: "לא בכל מקום שיש דין – צריך שיהיה גם דיין". וכך אכן נהגה ועדת וינוגרד, כנראה בהשפעתה של פרופ' גביזון. ואם כך הוא ספק אם מותר לומר שהציון שניתן לדמוקרטיה הישראלית הוא כה גבוה. במקום ללכת בדרך המלך החוקית ולמנות ועדת חקירה ממלכתית, נבחרה הקומבינה, אף אם היא חוקית, שאפשרה לראש הממשלה ולשר הביטחון למנות את חברי ועדת הבדיקה. הדו"ח קובע דברים חמורים ביותר לגבי ניהול הלחמה, הן על ידי הדרג המדיני והן לגבי הדרג הצבאי. הועדה כינתה את המלחמה, שישראל יזמה, כ"החמצה גדולה וחמורה". היא אמרה: "דרך ההחלטה המקורית לצאת למלחמה, ללא דיון בחלופות וללא אסטרטגיה, היא כשל חמור, שהשפיע על המלחמה כולה ולה תרמו הן הדרג המדיני והן הדרג הצבאי". ועוד: "ישראל לא ניצחה במלחמה שהיא יזמה". הייתכן כי אין אחראי ברור לכשלים אלה. הרי ברור לחלוטין שיש לכשלים אלה אחראי ראשי והוא ראש ממשלת ישראל. החלטת הועדה להעביר את ההכרעה לציבור בדרך של הצבעה בבחירות אינה ממין העניין, שכן ההצבעה בבחירות, אף אם יערכו לפני מועדן החוקי, והן לא ייערכו לפני תחילת 2009, לא יכולה להיות על התנהלות ראש הממשלה במלחמת לבנון השנייה. בבחירות לכנסת נכנסים לשיקולי הבוחר, ובצדק, שיקולים רבים. כגון: המצב הכלכלי, התקדמות תהליך השלום, נאמנויות מפלגתיות ומעל לכל מהן האלטרנטיבות העומדות בפני הציבור והעברת ההכרעה לשיקולי הציבור בבחירות לכנסת, פירושה למעשה שראש הממשלה לא ייתן את הדין על כשליו הברורים במלחמה. בכך הפכה הועדה ל"החמצה חמורה", אם להשתמש בלשונה היא והחלטתה שלא להמליץ המלצות אישיות, בניגוד למנדט שניתן לה, היא החלטה השמה למשל ולשנינה את כל רעיון האחריות. על פי הגיונה של הוועדה טעות עשו הרמטכ"ל וסגנו, אלוף פיקוד צפון ומפקדי האוגדות בזמן המלחמה שהתפטרו מתפקידם. אילו לא התפטרו הם היו יכולים להמשיך בתפקידם גם היום. כאן המקום גם להעיר על תפקידה של העיתונות במלחמה ולאחריה: בתחילת המלחמה תמכה העיתונות כמעט ללא סייג במהלכים ודן מרגלית אף הגדיר את נאומו של ראש הממשלה, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה, כ"נאום צ'רצ'ילייני", כשהכוונה לא הייתה ליכולת האורטורית של אולמרט, אלא למנהיגותו. ואילו אחרי המלחמה, ובמשך חודשים רבים, רוב העיתונות העלילה על ראש הממשלה, כי החלטתו לצאת למהלך האחרון, שבו נפלו 33 חיילים, לא נבעה משיקולים צבאיים ומדיניים אלא משיקולים זרים של יוקרה ושל רצון לשפר את מעמדו הפוליטי. עיתונאים כמו עמוס הראל ואבי יששכרוב, עופר שלח ואחרים כתבו על כך ספרים ומאמרים, ודברו על כך מעל כול במה וגם הפילו בפח את המשפחות השכולות ואת תנועות המחאה, שמיקדו את מאבקם בחוסר המוסריות וחוסר התחשבות בחיי הבנים. וכאשר התברר, מדו"ח הועדה, שהם בדו את הדברים מליבם, נשמט השטיח מתחת לרגלי התביעה לסלק את ראש הממשלה מתפקידו. העיתונות לא תלמד לקח מאירועים אלה. היא עצמה זקוקה ל"דו"ח וינוגרד" על דרכי פעולתה ואמינותה, אך כל זה לא משנה את העובדה שועדת וינוגרד מעלה בתפקידה, בכך שלא הסיקה מסקנות אישיות נגד אהוד אולמרט ושמה ללעג ולקלס את עצם התפקיד של ועדות חקירה ושל מושג הנשיאה באחריות.
לדף קודם
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים