לפטור את החרדים משירות צבאי ולחלץ אותם מאחיזת הרבנים מאת: שמואל שנהר, עו"ד - 25/01/2012
אלופים במילואים הוציאו, בימים אלה, קול קורא לביטול "חוק טל" ולגיוס תלמידי ישיבות לשירות צבאי ואזרחי, בשל חוסר השוויון המשווע ובשל ההבחנה בין דם לדם, ראשי המשק מודאגים כבר שנים מכך שלמעלה מ - 60% מן הגברים החרדים אינם עובדים, תופעה הגורמת לשתי תוצאות קשות: עוני בקרב משפחות החרדים שאינם עובדים והפסד כלכלי משמעותי ביותר לתוצר הלאומי של ישראל. כולם מודאגים, אך למעשה אינם מציעים דבר לשינוי המצב. המבנה הפוליטי של ישראל אינו מאפשר לגייס את החרדים ותמריצים כלכליים למי שיצא לעבודה לא יובילו ליציאה לעבודה. שתי סיבות לאי היציאה לעבודה: האחת – מערך ההטבות והפטורים מתשלום לאברכים הוא גבה למדי והופך את היציאה לעבודה, ברמה נמוכה, לבלתי כדאית, אף כי אינו פותר את בעיית המצוקה הכלכלית ושניים, וזה העיקר, זו בעיה תרבותית. במשך עשרות שנים נוצרה, בקרב החרדים מה שפרופ' מנחם פרידמן כינה "חברת לומדים", שאין לה אח ורע בקרב יהודים חרדים אחרים בעולם וגם לא היה דומה לה בהיסטוריה היהודית. זוהי חברה שרוב מנין בניה לומד ואינו עובד, מתפרנס מעבודת נשים וממלגות שמעבירה המדינה לישיבות ולא לתלמידים, שהן אלה הקובעות למי ואיך יחלוקו הכספים. זהו מצב לא נורמלי לחלוטין. לא ניתן ליפות מספר עובדות. משפחות חרדיות חיות בעוני והלימודים בישיבה דורשים מאמץ אינטלקטואלי משמעותי. הלימודים קשים ואינם מתאימים לעשרות אלפי חרדים הרשומים במאות ישיבות וכוללים. רוב תלמידי הישיבות, בעיקר בעלי משפחות, היו מעדיפים לעזוב את הישיבות ולצאת לעבודה וללימודים אחרים אלא שאין הם יכולים לעשות זאת שמא יגויסו לצה"ל. ההסדר עם הצבא מעניק להם את דחיית השירות הצבאי, ולמעשה את ביטולו המוחלט, כולל שירות מילואים. הם מקבלים את הפטור מן השירות תמורת התחייבותם ללמוד בישיבה: תורתם אומנותם. וכך, בשל החשש מן הגיוס, הפכו יותר מ – 100,000 תלמידי ישיבות גבוהות וכוללים לבני ערובה בידי ראשי הישיבות. הרבנים מחזיקים בידם את השוט המכריח את האברכים להמשיך ולהסתופף בין כתלי הישיבות. אם הרבנים יאשרו את המשך לימודיהם בישיבות – לא יגייסו אותם. אם לא יאשרו – הם יגויסו, אך תלות האברכים בראשי הישיבות גדולה עוד יותר. האברכים עוזבים את משפחתם בגיל 16-17 ועוברים למסגרת ישיבתית מבודדת למדי, מעין מנזרית [כך פרידמן] הנתון להשפעה, כמעט בלעדית, של רבניו ומוריו. הם מתחתנים ומולידים ילדים בגיל צעיר, אך ממשיכים ללמוד ולהתפרנס מעבודת הנשים ומתמיכת הישיבות. נוצר נתק בין התלמידים לחברה הסובבת אותם וכך מעמידה השיטה לרשות המנהיגות החרדית כוח אדם, עם תחושת ייעוד, זמין ומגויס למאבקים פוליטיים, המוצגים כמאבקים למען שמירת עקרונות הדת וכך גם מובטח קולם של האברכים בבחירות למפלגות הדתיות. הדרך היחידה לביטול האחיזה של ראשי הישיבות באברכים היא פשוט לשחרר אותם משירות צבאי. כליל. כבמטה קסם יעזבו אלפי אברכים את הישיבות ויתחילו לעבוד או ללמוד מקצועות המתאימים להם הרבה יותר מלימודים תורניים. הם יצאו לחופשי. לא יהיו חייבים ללכת במסלול המוכתב להם לכל חייהם. דרור ייקרא להם. נכון הוא שאין הדברים פשוטים. הפטור מצה"ל יפגע, באופן משמעותי, בעיקרון השוויון. זו תהיה הודאה של המדינה בכך שהיא, ביודעין, מבחינה בין דם לדם. אולם זהו המצב בפועל גם היום והוא אף מופיע בספר החוקים של המדינה – ב"חוק טל" והוא נמשך מאז הקמת המדינה. אין שוויון בשירות הצבאי ויש הבחנה בין דם לדם. תלמידי ישיבות "מוסרים את נפשם" באוהלה של תורה ושאר אזרחיה מסכנים את חייהם ממש בשירות הצבאי ובשירות מילואים רב שנים. אין שום סיכוי, מבחינה פוליטית,לבטל את הפטור משירות צבאי שניתן לחרדים. גם "חוק טל" נכשל כישלון חרוץ. עובדת חיים היא שחרדים אינם משרתים וגם לא ישרתו ועל כן יש רק דרך אחת, כה פשוטה, להשיג מטרות אחרות חשובות כל כך: להוציא עשרות אלפי משפחות חרדיות ממעגל העוני, להגדיל את התוצר הלאומי והצמיחה הכלכלית בישראל והעיקר – לשחרר את אלפי תלמידי הישיבות מאחיזת הרבנים. וגם צה"ל ייצא נשכר – השחרור מאחיזת הרבנים יוביל אלפי חרדים לשירות בצה"ל. יש רבים בקרבם המעריצים את צה"ל וגם מתאימים לשרת בו, גם כחיילים קרביים וגם במגוון המקצועות שהצבא מציע. השירות הצבאי והשירות בקבע יכולים גם להציע פרנסה טובה לאלפי חרדים. כך, בפעולה פשוטה, שראשי הישיבות לא יוכלו להתנגד לה מבחינה אידיאולוגית, אף כי יפעלו נגדה בכל כוחם במישור הפוליטי, יושג כל כך הרבה.