החוקר והכלכלן, ג'וזף שומפטר, נחשב למי שהגדיר את הדמוקרטיה הרצויה כ"דמוקרטיה פרוצדורלית". וכך הגדירה בשנת 1943: "המשטר הדמוקרטי הוא הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות, שבו נמסרת ליחידים סמכות של הכרעה, תוך מאבק של תחרות על קולות העם".
פירוק ההגדרה לאלמנטים המרכיבים אותה מגלה את מהותה: הדמוקרטיה היא הסדר, כלומר ביסודה היא פרי של אמנה בין האזרחים המסכימים על הקמת מסגרת מוסדית-מדינית, בעלת מוסדות נבחרים, שמטרתם היא ליצור מכניזים של הכרעה בכל השאלות החברתיות והפוליטיות העומדות על סדר היום. ההכרעה בשאלות רבות אלה, אינה נעשית על ידי הציבור אלא על ידי יחידים, נבחריו של הציבור, שלהם מוקנית הסמכות לקבל החלטות. סמכות זו ניתנת לנבחרים על ידי העם, הבוחר את נבחריו. ואלה, במטרה להשיג את הסמכות, מתחרים על קולות העם, בדרך של בחירות, שבהן מוצגות הדעות השונות של המועמדים ותוכניות הפעולה שלהם. בשל הענקת הכוח לנבחרים כונה מודל זה גם "דמוקרטיה אליטרית".

כיצד מתקבלת ההכרעה?
על כך השיב שומפטר: "משמעותו של עקרון הדמוקרטיה אינה אלא זו: השלטון יימסר למי שהשיג תמיכת בוחרים יותר מאשר כל שאר היחידים, או הקבוצות שהשתתפו בתחרות, ויש בכך כדי להבטיח עמידתה של שיטת הרוב בתוך המסגרת של השיטה הדמוקרטית".

האם דמוקרטיה פרוצדורלית מספקת ?
דמוקרטיה אינה יכולה להתקיים ללא הקפדה על מערכת של פרוצדורות, שהן המכניזמים של הדמוקרטיה. הפרוצדורות, כפי שפורטו לעיל, אם מקפידים על ביצוען, הן אלה שמבטיחות את החירויות של האדם והאזרח. כל ניסיון להשעותן או להפקיען, בשל מצבי חירום, או בשל הרצון להנהיג חזון לאומי או חברתי, יוביל לחיסולה של הדמוקרטיה.
אבל האם הן יספיקו לשמור על המסגרת הדמוקרטית במצבי חירום ובעיקר במצבים של אי שוויון חברתי וכלכלי, היוצרים מתח חברתי ופוליטי ועלולים להביא לערעור על הלגיטימציה של השלטון?
על כך חלוקות הדעות.

להמשך קריאת המאמר